לולב

עלים פרודים – אם לא נתקשו וניתן לאוגדם כשר (שו"ע ומשנ"ב תרמה א) .

תיומות פרודות – לשו"ע נפסל רק כשנתפרדו תיומות רוב עלי הלולב ברובם (תרמ"ה, ג) ולרמ"א פסול אפילו נפרד רק העלה העליון עד השדרה, או לפחות ברובו (משנ"ב ט"ז) . ויש מחמירין בטפח (ט"ז ד') ויש שכתבו שאם אפשר ראוי להחמיר בכלשהו (חיי אדם כלל קמט סעיף י) .

התיומת סדוקה ועלים נוטים לצדדים – פסול אפילו במשהו (שו"ע תרמ"ה, ז וזהו 'הימנק' ) לשו"ע הוא דווקא כשהוא ברוב העלים (כה"ח מח וביה"ל 'נסדק' בדעת המחבר) ולרמ"א אפילו רק בעלה העליון.

נקטם ראשו – לשו"ע פסול דווקא אם נקטמו רוב העלים שיוצאים מעל השדרה וברובם (וכ"פ בחזו"ע רצו) ולרמ"א אם יש לולב אחר יש להחמיר אפילו נקטם רק העלה העליון (שו"ע תרמ"ה, ו. משנ"ב כח) .

קורא – למנהג הספרדים לוקחים לולב עם קורא כי ענין הנענוע הוא שמוליך ומביא . ולמנהג האשכנזים עדיף שיפרדו עליו כי הנענוע הוא כסכוס העלים ולכן נוהגים ללא ב קורא.

לולב יבש – פסול ודווקא כשנעשה לבן מרוב יובש וברוב עליו (שו"ע תרמ"ה, ה. ולא צהוב. אול"צ לב, ג) ויש אומרים רק כשנפרך בציפורן ויש אומרים שכשמכופפים את העלה הוא נשבר. וזה שייך רק בלולב בן שנה לפחות. ואם האדים העלה העליון מותר (אול"צ שם בשם החזו"א)

כיווצים (זיגזג) – כשהם בשדרה פוסל ובעלים כשר (שו"ע תרמה, ח) ויש מהדרים גם בעלים (אול"צ לב, ד) .

כפוף בשדרתו – מעט כשר. ואם כפוף א כמגל ב לפניו או לצדדיו פסול (שו"ע תרמ"ה, ט) . ויש הידור לקחת לולב שנראה ישר, אך אין ענין לדקדק בהסתכלות מאוזנת (אול"צ לב, ה)

כפוף בקצות עליו ככפתור – כשר (שו"ע תרמ"ה, ט. וכרא"ש שהעדיף אותם) ויש מהדרים בעלים ישרים (שכן דעת הר"ן, ב"ח, רדב"ז. אול"צ לב, ו) אבל כפוף מעט כאות ו' כשר.

אורך הלולב – ארבעה טפחים בשדרתו (שו"ע תר"ן, א) ובכל אופן יהיה טפח יותר משאר מינים שאצלו. ושיעור זה מהדין הוא כ- 32 ס"מ וטוב להדר ב- 40 ס"מ (וכ"כ באול"צ לחשוש בדאוריתא לשיטה זו) .