מבוא וכללי המלאכות

איסור מלאכה – חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר במקצתן (שו"ע תקל א) ונחלקו הראשונים האם איסור המלאכה במועד הוא מהתורה או מדרבנן ולכן אין למהר להקל בספק מלאכה בחול המועד אלא בצורך גדול (ביה"ל שם 'ומותר').

היתרי המלאכות – חלק מהמלאכות הותרו במועד לצרכים מסוימים ובכלל ההיתר מלאכת אוכל נפש ומכשיריו, צרכי הגוף, צרכי המועד, דבר האבד וצרכי רבים. היתרים אלו פעמים שהם רק ב'מלאכת הדיוט' וחלקם הותרו גם ב'מלאכת אומן' וכפי שיבואר להלן.

מלאכת אומן – היא מלאכה שנדרשת מומחיות וניסיון מעשי על מנת לבצע אותה היטב כגון תפירה יפה בקוים ישרים. אמנם תופר מומחה שיתפור בצורה רשלנית דין מלאכתו כמלאכת הדיוט (מועד קטן י א). ויש אומרים שגם מלאכה שדורשת לימוד תיאורטי לעשותה דינה כמלאכת אומן (באר משה ז נה ובשש"כ סו הע' רכז הסתפק).

מלאכה בטרחה מועטת – יש אומרים שמלאכה שאין בה שיהוי וטרחה כגון הדלקת גפרור מותרת בחול המועד אפילו אם עושה אותה לצורך אחר המועד (עמק ברכה חוה"מ א. וכ"כ ביו"ט וחוה"מ כהלכתו עמ' עד בשם הגרח"ק) ויש אומרים שגם מלאכה בטרחה מועטת בכלל האיסור אם עושה אותה שלא לצורך המועד (פמ"ג א"א תקמ ז. וכ"כ שם בשם הגריש"א). ולכל הדעות אם המלאכה עיקרה בטורח כגון תלישת עשבים, היא תשאר באיסורה גם אם עושה מיעוטה ללא טורח כגון שתולש עשב אחד שלא לצורך המועד (עמק ברכה שם).

דחיית מלאכה למועד – גם במקומות שהתירו לעשות מלאכה במועד אין לדחות אותה בכוונה על מנת לעשותה במועד אלא יש להקדים ולעשותה כשאפשר קודם המועד. ואפילו בדבר באבד (שוע תקלח ו)אובצרכי המועד (משנ"ב תקמא ד). ואם כיון מלאכתו למועד אסור לעשותה ואם עשה בית דין מאבדים אותה (שו"ע שם).

אמנם מלאכות אוכל נפש מותר לדחותם למועד לכתחילה (שוע תקלג א. משנ"ב שם ב) ובכל אופן גם בשאר מלאכות אם נאנס או שכח קודם המועד, לא נחשב שכיוון מלאכתו למועד (שש"ש סו לט).

עשיה על ידי נכרי - כל דבר שאסור לעשותו במועד אסור גם לומר לאינו יהודי לעשותו (שו"ע תקמג א).

עשייה לצורך אחר המועד – אסור לעשות שום פעולה לצורך אחר המועד ואפילו אם אין בה מלאכה ולכן אסור לשטוף כלים בערב יום טוב האחרון אם אין בכוונתו שוב להתשמש בהם (הלח"ג יט טז) אמנם אם רוחץ כי מפריע לו כעת הלכלוך שבכלים מותר.

קבלת שכר על עבודה – מותר לקחת שכר על עבודה לצורך דבר האבד (רמ"א תקמב א) וכן לפועל שאין לו מה לאכול (שו"ע שם ב. ובגדריו ראה משנ"ב ז) ונראה שבכלל ההיתר גם צרכי אוכל נפש (ביה"ל תקמב א)ובשאר מלאכות שהותרו אסור לקבל שכר אם לא לצורך מצוה (שו"ע תקמ"ב א. ברכ"י תקמב א. מג"א תקמד ה, משנ"ב תקמא טז). אמנם בשעת הדחק כשאין נכרי או מי שיעשה בחינם ויש הכרח לאותו דבר לצורך המועד מותר לעשות בשכר (כה"ח תקמב ג. הלח"ג יט ז שש"כ סו מ. חוה"כ ט ב). וכן מותר לקחת שכר על פעולה שאין בה גדר מלאכה כלל (חוה"כ שם). וכן מותר לקבל שכר המועד בהבלעה עם שכר ימי החול (שש"כ סו נ)

מעשה מועד – יש אומרים שדין מלאכה שנעשתה במועד באיסור כדינה בשבת, וממילא עם עשה במזיד מלאכה שלא לצורך המועד (שלרוב הראשונים איסורו מהתורה), אסור לו להינות ממנה לעולם ולאחרים עד אחרי המועד (שש"כ סו מא¹).