מבוא להלכות יום טוב

אין בין טוב לשב ת אלא אוכל נפש בלבד, ולכן התירו ביום טוב לעשות חלק מהמלאכות האסורות בשבת לצורך אוכל נפש. והיתר זה הוא למלאכות שנעשות מלישה והלאה בלבד. וכן הותרו המלאכות הקשורות לשחיטה והכנת הבשר.

טחינה וברירה הותרו בתנאים מסוימים ביום טוב, כמפורט להלן , למרות שהם מלאכות שקודם לישה .

אוכל נפש שאינו מפיג טעמו – לדעת הרמ"א ( שם) אוכל נפש שאינו מפיג טעם יש להכין מערב יום טוב, ואם לא עשה ויש לו צורך ביום טוב , יעשה ב שינוי . ו כן כתבו רבים מפוסקי ספרד ש נכון להורות , כיון שאין דעת השו"ע ברורה בזה (ברכ"י ב. פר"ח ''מה שכתב'. כה"ח ה) ויש מי שכתב להחמיר בזה בדעת מרן רק ב אוכל נפש שדרכו גם להעשות ימים רבים (משנ"ב ה. חזו"ע ח) וגם לשיטתם לכתחילה יש להחמיר כרמ"א (חזו"ע שם) .

שאר מלאכות כגון קצירה , בצירה , סחיטה וצידה אסורות ביו"ט (שו"ע תצה א) ולכן אין לקטוף או לצוד אפילו לצורך אוכל נפש. וכן לא לסחוט פירות כדינם בשבת.

מלאכות אלו האסורות יש אומרים שאיסורן מדרבנן כיון שדרכם להעשות לימים רבים (שו"ע תצה, א) ויש אומרים שאיסורם מהתורה (משנ"ב שם יג), ולכן נכון ללמוד כראוי את גדרי ההיתר והאיסור לכל ענין.

כל מלאכה שלא הותרה בפירוש ביום טוב דינה כשבת שאסורה אפילו לצורך אוכל נפש.

היתר 'מתוך' – אף על פי שעיקר היתר מלאכה ביום טוב הוא לצורך אוכל נפש בלבד, קבעו חז"ל ב חלק מהמלאכות, שמתוך שהותרו לצרך אוכל נפש הותרו גם להעשות ל צרכי ם אחרים . בכלל מלאכות אלו הם מלאכת הוצאה והבערה (שו"ע תצה א ) ולמעשה מקלים גם במלאכות בישול ו שחיטה (משנב תקיח א, כה"ח א) . ויש מי שהקל במלאכות נוספות (נשמת אדם פ א) . ו בכל אופן צריך שיהיה בה צורך יום טוב . אך מלאכה שנע ש ית שלא לצו ר ך יום טוב אסורה בכל אופן .

הפרשת חלה ותרו"מ – עיסה שנילושה ביום טוב מותר להפריש ממנה חלה (שו"ע תקו ג) אבל אין להפריש ביו"ט ממאפה ש נילוש קודם יום טוב, וכן אין להפריש תרומות ומעשרות מפירות כיון שנראה כמתקן.

שקילה – אסור לשקול ביו"ט אפילו לצורך אוכל נפש ומותר להעריך המשקל בידו למי שאינו אומן (שו"ע תק ב) .