התחברות
סיכום הלכות קריאת ספר תורה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה'
הרב ירון אליה
סימן קלה - סדר קריאת התורה ביום ב' וה'
סעיף א: קריאת התורה בשני וחמישי ומנחה של שבת
מבוא לקריאת התורה
כתב הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה: משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ועזרא תיקן שיהו קורין גם במנחה בכל שבת משום יושבי קרנות וגם הוא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים [כי בזמן מרע"ה לא היתה התקנה דוקא שיהו קורין ג' ושיקראו עשרה פסוקים דוקא ואתא הוא ותיקן דבר זה] ובירושלמי איתא משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות ויו"ט ובראש חודש ובחוש"מ ומביאו הרי"ף פרק הקורא עומד וכן הוא ברמב"ם פי"ג הלכה ח':
לשון השו"ע: בשני ובחמישי, ובשבת במנחה, קורין שלשה, אין פוחתים מהם ואין מוסיפין עליהם משום ביטול מלאכה. ובשבת משום טורח הציבור. רש"י.כי העליות בחול הם כנגד נה"י דאבא ובשבת כנגד חב"ד. והם דווקא ג'. שעה"כ.
ואין מפטירין בנביא.
הגה: ואם היו ב' חתנים בבהכ"נ והם ישראלים, מותר להוסיף לקרות ד', דלדידהו הוי כיו"ט שמותר להוסיף (מרדכי פ' הקורא עומד הגהות מיימוני פי"ב מה"ת);
ונראה דה"ה לשני בעלי ברית, דיו"ט שלהם הוא, כדלקמן סי' תקנ"ט ואנחנו לא נהגנו לא להוסיף ולא ראינו מי שהוסיף. ב"י. (ודין שבת ויו"ט ע"ל ריש סי' רפ"ב לענין הוספה).
סעיף ב: מקום הקריאה במנחה ודין השלמת הקריאות
לשון השו"ע: מקום שמפסיקין בשבת בשחרית, שם קורין במנחה, ובשני ובחמישי, ובשבת הבאה.
הגה: אם בטלו שבת אחת קריאת הפרשה בצבור, לשבת הבאה קורין אותה פרשה עם פרשה השייכה לאותה שבת (אור זרוע) (ועיין לקמן סי' רפ"ב).
בטלו בציבור באופן שצריך לקרוא ג' פרשיות או יותר
מהר"ם מינץ, מג"א: לא מצינו תקנה אלא לקריאת שתי פרשות בלבד וממילא לא משלימים כשבטלו יותר מפרשה אחת (בכלל שאין תקנה לחצאין) או שבאחת השבתות יש שתי פרשיות.
גר"א: התיקון הוא כמו בתפילה וכתב המשנ"ב בדעתו שכמו שמשלימים רק תפילה אחרונה הוא הדין בקריאת ספר תורה.
(ואמנם ראה שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קח סעיף השכתב: אף על פי שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה, ותפלות (אחרות) שהפסיד אין להם תשלומין, אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו; ונכון לעשות כן.)
כה"ח בשם החיד"א ואחרונים רבים (ביניהם הא"ר והחיד"א בלדוד אמת): משלימים הכל משום תורת ה' תמימה.וכ"כ בחזו"ע שבת ב עמ' שלא – שלג.
קראו שני פרשיות בטעות
כה"ח ז: לא צריכים לחזור למרות שלא היו ז' עולים בפרשת החיוב
בטלו קריאת ההפטרה
כה"ח י: אין לה תקנה ולא חוזרים
בטלו קריאה בשני וחמישי
עטרת זקנים: משלימים בשלישי
כה"ח ט בשם א"ר וחיד"א: כל מה שהוא מחמת תקנה לא מהדרינן. וה"ה כשקראו בטעות פרשה אחרת [כה"ח ה]
סעיף ג: מעלים כהן, לוי וישראל
לשון השו"ע: כהן קורא בתורה ראשון כדי שלא תהיה מחלוקת בציבור מי עולה ראשון ולכן לא רשאי למחול בד"כ. גיטין נט, ואחריו לוי, ואחריו ישראל.
האם מותר לכוף/ לבקש מכהן למחול לבעל שמחה
כה"ח כג ע"פ מהרי"ט ועוד אחרונים וכן משנ"ב כאן (ט): שאין הכהן רשאי למחול בעליה לתורה. וכ"ש שאסור לסלקו (כה"ח כג).
ובחזו"ע שבת חלק ב עמ' רלז כתב שכיש בעלי שמחה"יכול הגבאי בדרך כבוד לבקש מן הכהן למחול על כבודו" (ומה שכתב שאפילו אם אינו רוצה לצאת יכול לעלות, הוא לעניין היציאה שאינו חייב, להבדיל מברכת כהנים כדברי הב"י כאן אבל מחילה חייב)
אבל בשו"ת משנה הלכות חלק ג סימן טו כתב שהכהן יכול למחול רק לצורך תקנה כללית בבית הכנסת אבל אין רשות לכהן למחול לאדם מסוים. ולשיטתו נראה שלא יועיל מה שיבקשו מהכהן למחול לבעל השמחה.
מתי מותר לכהן למחול על עליית ראשון
- כאשר יש בציבור אדם גדול ומופלג בחכמה.
- כאשר יש מנהג קבוע בעיר כגון בשבת בראשית וממילא נעשה על דעת הכהנים מראש.
- מפני כבוד האורחים כשכך נוהגים באותו מקום.
המכנה המשותף לכולם שאין חשש שחלקים בציבור יתרעמו מדוע מעלים ראשון את אותו אדם.
את מי מעלים כשאין כהן
- תלמיד חכם הגדול שבציבור
- חתן
מהי העליה החשובה ביותר
משנ"ב: העלייה האחרונה שמשלימה את הקריאה. (וכ"כ החיד"א במחזיק ברכה שהוא מנהג קדום ובא"ר הסביר דבזמן המשנה לא ברך ברכה אחרונה אלא האחרון כמובא במגילה כא א (והראשון ברכה ראשונה).
כה"ח ע"פ שעה"כ: עליית שישי ולאחריה שלישי ולאחריה ראשון, שני, רביעי, חמישי, ושביעי הגרועה (שהוא ע"פ הספירות וגילוי האורות בהן) ולכן תלמיד שהעלו את רבו שלישי לא יעלה שישי אלא ברשות רבו. כה"ח קלו ד.
מנהג חב"ד: עליית מפטיר, וכ"כ בבא"ח להעדיף לעלות מפטיר לעילוי נשמת נפטרים.
גיטין דף ס ע"א: משמע שעליית שלישי וכן נוהגים אשכנזים רבים
(שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו: אחריהןמי קוראין? לא הוה בידיה. אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, א"ל: אחריהן קוראין ת"ח הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני ת"ח שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם)
סעיף ד: היום אפילו כהן עם הארץ קודם לחכם ישראל
לשון השו"ע: המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל ואינו דומה למה שרב (מגילה כב א) ורב הונא (גיטין נט ב) עלו ראשון כיון שבדורות אלו לא מקדימים הגדולים לעלות ראשונים. כה"ח כד.
והוא שהכהן יודע לקרות, (ומיהו אם יוכל לקרות מן הכתב עם הש"צ מלה במלה סגי בכך כדלקמן סי' קל"ט) (אבודרהם), שאם אינו יודע לקרות היאך יברך על התורה.
כהנים שנפסלים לעליה
כהן ממזר: כלומר שאביו היה כהן כשר והיה עם אשת איש.
כהן חלל: מי שאביו כהן ונשא נשא אשה שאסורה לו מצד איסורי כהונה, בנם חלל וכן צאצאיו עד סוף כל הדורות.
כהן שנולד מגויה: שהבנים מיוחסים אחרי האמא והם גויים ואפילו יתגיירו יהיו גר ישראל ולא כהן.
כהן שנשא איסורי כהונה: (כגון גרושה , חלוצה, גיורת או זונה) עד שיעזוב אותה ויעשה תשובה ויתחייב שלא ישוב לסורו.
סעיף ה: כהן שקורא את שמע מעלין ישראל
לשון השו"ע: אם ס"ת פתוח והכהן קורא את שמע, אינו רשאי להפסיק, וקוראים ישראל במקומו ולא מטריחין את הציבור להמתין לו שאין כאן פגם עבורו שעולה ישראל.
הגה: וכן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל, אם אין הכהן מתענה כלומר כל הכהנים לא מתענים, קורין לישראל; וטוב שילך הכהן מבהכ"נ (מהרי"ק שורש ט'). אך הבית יוסף כתב שאין צריך לצאת כיון שאינו כברכת כהנים שמבטל ג' עשה אלא כאן החובה על הציבור לקוראו.
ואם כבר קראו לכהן
הובא בשו"ע סימן סו סעיף ד': כהן שהיה קורא ק"ש וקראוהו לקרות בתורה, יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק, והלכה כדבריו.
משנ"ב: נוהגים להפסיק
כה"ח, חיד"א, פרי חדש: כשו"ע שאין מפסיקים.
סעיף ו: התחיל ישראל אינו פוסק. ודין הלוי באין כהן.
לשון השו"ע: אם נכנס הכהן לבהכ"נ אחר שהתחיל הישראל לברך ברכת התורה, אינו פוסק, ואינו נכון שיסיים למדני חוקיך. מג"א.וגם עולה למניין שבעה. כה"ח בשם נוב"י, יוסף אומץ, מאמר מרדכי, פרמ"ג. ולא כפרי חדש.
אבל ברכו לא הוי התחלה וחוזר הכהן לומר ברכו כיון שאין כאן נשיאת שם שמים לשווא. משנ"ב, א"ר, פרמ"ג, ועומד הישראל בתיבה עד שישלימו כהן ולוי ואז יקרא.
אם אין כהן בבהכ"נ, קורא ישראל במקום כהן, ולא יעלה אחריו לוי. הגה: אבל ראשון יוכל לעלות; (ב"י מהרי"ל בשם ר' ירוחם נ"ב בח"ג) וכשקורין אותו, אומרים במקום כהן, שלא יטעו לומר שזהו כהן (טור).
האם הלוי יכול לעלות לתורה כשאין כהן בבית הכנסת
גיטין דף נט עמוד ב: אמר אביי, נקטינן: אין שם כהן - נתפרדה חבילה
כתובות עמוד ב: מוחזקני בזה שהוא כהן שקרא ראשון וקרא אחריו לוי והעלהו רבי אמי לכהונה
רב עמרם, רמב"ם, רמב"ן, רשב"א: הלוי לא קורא כלל.
רבי יצחק הלוי, רא"ש: אין חיוב לעלות לוי שני אלא מעלין מי שרוצים לפי החשיבות.
ב"י בשם מצאתי כתוב: יכול לעלות ראשון.
להלכה:
רמ"א, מג"א, א"ר, פר"ח: עולה ראשון(ושארעליות מנהג האשכנזים ממילא לא להעלות כהן ולוי) וכ"כ בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן יט שעולה ראשון בלבד ואח"כ אינו עולה אלא מפטיר.
שו"ע להבנת ט"ז, ב"ח, כה"ח: אין הלוי עולה כלל לתורה.
יבי"א ח"ו אור"ח כ"ד, ישכיל עבדי ח"ג או"ח ד: הלוי מנוע רק מלעלות במקומו אבל יכול לעלות ראשון אם הוא תלמיד חכם וכן שלישי או רביעי ויגידו 'אע"פ שהוא לוי' (וכ"כ באול"צ ח"ב פ"ט ד לגבי ראשון)
סעיף ז: התחיל הכהן שנית אין מפסיקין אותו
לשון השו"ע: אם היו כהן ולוי בבהכ"נ, וקרא הכהן וסבור שאין שם לוי והתחיל לברך ברכת התורה שנית, אין מפסיקין אותו.
לעלות בבית הכנסת אחד 'ולאשר אמר' בשמח"ת ושוב בבית כנסת שני
שו"ת גנת ורדים חאו"ח כלל ב ס"ס כב: אסור. כיון שהוא כבר קרא וגם בשני כבר שמעו קריאה זו. ואין מן הראוי לדחות כבוד שמים באיסור ברכות לבטלה בשביל כבוד הבריות, ולכן אם אפשר שכל עולה יקרא עוד פסוקים חדשים הנה מה טוב ומה נעים, ואם לאו על ראשי הקהל לבטל המנהג וחפץ ה' בידם יצלח. אבל לעליה שעוד לא נקראה בבית הכנסת השני כתב בילקו"י קלה הערה ל שמותר לכו"ע.
ובמשנ"ב רפ"ב ל"ב כתב: אם קראו לאדם לתורה בבית הכנסת אחרת ונזדמן לו אותה הפרשה שקרא היום צריך לחזור ולברך. (ואפשר שלא חלוקים שסתם קריאה היא חדשה בעיקר למנהג האשכנזים בסימן רפב שלא חוזרים על הקריאות)
מותר לכהן בשעת צורך לעלות שתי עליות לאותה קריאה כגון בחול המועד כשאין לוי
כ"כ בספר לדוד אמת להחיד"א ז"ל סי' ו' אות ס"ח
וכן בשו"ת הר צבי אורח חיים א סימן סז: אפילו בכה"ג הכהן קורא במקום לוי, דמשום כבוד צבור ותורה מותר לחזור ולברך אפילו באותה פרשה ואפילו אותו המברך.
וכן יבי"א ח"ו - אורח חיים סימן כה: כאן כיון שעכ"פ חייבים הצבור לשמוע ד' פעמים אותה קריאה עצמה, עם הברכות לפניה ולאחריה, ואין כאן שום תוספת על מספר העולים, רשאי ג"כ הכהן לעלות במקום לוי ולברך ב"פ כרגיל, ואין בזה שום חשש ברכה לבטלה, כי מה לי הוא מה לי אחר.
וכ"כ בשו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן מז ד"ה אודות לקרוא ודחה דברי המנחת יצחק שכתב שצ"ל 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
סעיף ח: אין לוי עולה הכהן שעלה ראשון
לשון השו"ע: אם אין לוי בבהכ"נ, כהן שקרא ראשון מברך שנית במקום לוי, אבל לא כהן אחר, כדי שלא יאמרו שהראשון פגום.
סעיף ט: וכן לא יעלו שני לויים זא"ז
לשון השו"ע: וכן לא יעלו שני לוים זה אחר זה, כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגום. וכן לא יעלה כהן לעליית שלישי, אלא כשיש תקנת קהל להעלות את הרב שהוא כהן לי"ג מידות בתענית. כה"ח נח,נט. וכן לא יעלה כהן אחרי כהן ולוי. שם נו בשם מג"א, פר"ח, לדוד אמת.
מתי מותר להעלות שני כהנים ברצף? כה|"ח ס"א
- כשעולים בשני ספרים שונים
- כשיש קדיש בין העולים
- בשמחת תורה משום וקידשתו (ומשמע אפילו אם הוא בספר אחד)
סעיף י: מעלים שני כהנים או שני לויים בהפסק ישראל
לשון השו"ע: נהגו לקרות כהן אחר כהן, בהפסק ישראל ביניהם, ואומר החזן כשקורא לשני: אף על פי שהוא כהן; וכיוצא בזה נוהגים בלוי אחר לוי.אם קראו לכהן ולא עלה מותר להעלת בנו תחתיו שאם בנו כשר הוא כשר. אבל אחים תאומים לא. כה"ח סד.
הגה: ולכן מותר לעלות ג"כ למפטיר בכי האי גוונא שאומר אע"פ שהוא כהן, ואם קורא מפטיר סתם אין לחוש לפגמו, דהרי לא מזכיר שמו.
וי"א דאין לקרות כהן או לוי למנין שבעה, אבל לאחר שנשלם המנין יכולים לקרות כהן או לוי (אגור בשם מהרי"ו ומרדכי פ' הניזקין וב"י בשם ר' ירוחם), וכן נוהגין במדינות אלו; ומיהו במקום צורך ודחק יש לסמוך אסברא ראשונה.
קריאה בשם לעולים לספר תורה
אור זרוע: בימי התלמוד לא נהגו לקרוא בשם לעולה.
כה"ח: מנהג ירושליםשלא לקרוא בשם כדי שלא יהיה בכלל 'נותנים לו ספר תורה ואינו קורא' [ברכות נה:]
סעיף יא: אם קראו לכהן או לוי ואינם שם לא יקראו לעולה בשמו
לשון השו"ע: יש מי שאומר שאם קרא החזן כהן או לוי ואינו שם, לא יקרא לאחר בשם, משום פגמו של ראשון, אלא אחר יעלה מעצמו, (וכן נהגו.
ש"צ שהוא כהן יכול לקרוא כהן אחר לתורה) (מרדכי פ' הקורא עומד ואגור).
סעיף יב: עיר שכולה כהנים
לשון השו"ע: עיר שכולה כהנים, אם יש ישראל אחד ביניהם אותו ישראל קורא ראשון, מפני דרכי שלום וזה לסוברים שעליית כהן ראשון דרבנן אך לחולקים לעולם הכהן עולה ראשון. מג"א כ. וכן ע"פ האר"י. כה"ח סט.
וכל שאין בהם ישראל כדי סיפוקם, או שאין שם ישראל כלל, קורא כהן אחר כהן, שאין שם משום פגם, שהכל יודעים שאין שם אלא כהנים;
והוא הדין לעיר שכולה לוים. ואם יש בה ישראל אחד יעלה ראשון מפני דרכי שלום. כה"ח.
מקום שכולם כהנים למעט לוי אחד וישראל אחד
לבוש: ראשוןעולה הישראל אחריו הלוי במקומו ואחריהם הכהנים(נראה שתכליתו למעט מחלוקת בין הכהנים)
ט"ז, כה"ח: עולים כתקנה ראשון כהן ואחריו לוי וישראל ואחריהם שאר הכהנים.
סעיף יג: דין קטן וסומא
לשון השו"ע: אם קטן קורא בתורה בצבור, בסי' רפ"ב; אם אין כהן אלא סומא או שאינו בקי, בסי' קל"ט.
עליית קטן לתורה
מהרימ"ט: כשאין כהן גדול עולה כהן קטן.
רדב"ז: ואינו עולה אלא למנין שבעה ולא שלשה (וכ"כ משנ"ב וכה"ח בסימן רפ"ב שאינו עולה למנין ארבעה וחמישה).
כה"ח ע"פ שעה"כ: קטן עולה רק לעליית שביעי.
מג"א, המנהג לכה"ח יח, אג"מ אור"ח ב עב: קטן עולה רק לעליית מפטיר ואינו עולה עליה אחרת כשאפשר בגדול.
וכ"כ בהליכות שלמה תפילה פרק יב סעיף לד אך העיר שנמנעים גם מזה שמא יעלו קטן שלא הגיע לחינוך.
האם קטן שעולה יכול גם לקרוא ולהוציא ידי חובה?
פרמ"ג משב"ז רפ"ב ג': גם קורא ומוציא ידי חובה.וכ"כ בחזו"ע שבת חלק ב' שעולה בשבת וקורא את הקריאה שלו בלבד והתיר בצורך גדול גם גם למנין שלשה.
רוה"פ: הכוונה לברכות בלבד אך אינו יכול לקרוא בתורה. מג"א רפב ו, גר"ז שם ה. כנה"ג בהגהות הטור שם.
עליית סומא לתורה
שו"ע קל"ט ג': אינו עולה כיון שאינו יכול לקרוא מתוך הכתב.
רמ"א שם בשם מהרי"ל: עולה לתורה. גר"א: ויוצא ידי חובה בשמיעה מהחזן.
כה"ח, אול"צ: יש מהספרדים שנהגו בזה כרמ"א ובמקום שלא נהגו לא יעלו.
סעיף יד: טלטול ספר תורה
לשון השו"ע: בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. וזהו דווקא כשאין שם עשרה אסורים אלא שמקבצים עבורם מניין אבל אם יש עשרה אנוסים ולא יכולים לצאת מביאים להם ספר תורה. ביה"ל.
הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות); ואם הוא אדם חשוב, בכל ענין שרי (שם). ובאגרות משה אורח חיים חלק א סימן לד התיר בשעת צורך גם לשמחת חתן מצד חשיבותו.
באיזה תנאים מותר להוציא ספר תורה לקריאה
משנ"ב בביה"ל, יבי"א ח"ז – אור"ח סימן נו ד"ה א) בירושלמי: כל שיש עשרה אנוסים שלא יכולים לבוא ולהתפלל מותר.
רמ"א, מג"א, חיד"א בלדוד אמת, ילקו"י עמ' כ"ו: מותר אם הכין מקום לס"ת יום או יומיים קודם או שיהא מונח שם עוד יום או יומים. ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה ואח"כ יחזירנה לשם דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן:
ערוה"ש לב: והמנהג לדקדק שיקראו בה ג' פעמים דזה מקרי כקביעות ואין בזיון במה שטלטלוה מביהכ"נ אבל בפחות מג' פעמים טלטלוה לצורך עראי ויש בזיון אף אם הביאוה מקודם. (ובאבל זה קל שיש בשבוע ג' קריאות בוקר ועוד במנחה של שבת)
כה"ח: לפי הזוהר אסור בכל אופן והמנהג הוא שבסוף התפילה ילכו מנחמי האבלים לקרוא בבית הכנסת. הכוונה אלו שאינם אבלים. שם עה.
להוציא ספר תורה למנין צעירים ולהחזיר מיד
שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן יב: אם המנין נמצא ברשות אחת עם בית הכנסת מותר. ואם במקום נפרד אסור. ואם זו מציאות שאותו מניין אי אפשר לו לבוא לבית הכנסת אפשר לדון בדעת המשנ"ב שבעשרה אנוסים יש להקל וכ"כ בשו"ת הר צבי אורח חיים א סימן עא ד"ה 'ובעיקר המנהג' אך צירף שם כסניף שהיו 'תחת גג אחד'.
ערוך השולחן אות לב: מבואר דלא יפה עושים רבים מהמון העם בר"ה ויוה"כ ושמחת תורה שקודם הקריאה נוטלין ס"ת מהבהכ"נ לקרא במקום אחר ואחר הקריאה מחזירין אותה לבהכ"נ וכוונתם כדי לעלות לתורה בימים המקודשים האלה (כיון שלא קוראים ג' פעמים)
מותר להוציא ס"ת כשהמטרה היא לכבודו
- לבית המגיה
- להראות נוי ספר התורה ותפארתו בגמ' יומא ע' וסוטה מ"א:לאחר קריאת הכהן הגדול כל אחד ואחד מביא ס"ת מביתו להר הבית ביוה"כ להראות חזותו לרבים.
- לצורך שמחת התורה. ונוהגים לילך איתו עשרה.
בהעברת ספר תורה לעיר אחרת, נוהגים לפוסלו ע"י התרת תפיירת היריעות (ולא טפטוף שעווה כי יש לחוש לכתחילה לסבורים שנפסל משום חק תוכות. ובעשרה לא יפסול שעדיף לא להורידו מקדושתו. שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן טו)
בהעברה לבית כנסת אחר יעבירו עם עשרה אנשים. כה"ח עד ע"פ ריקנאטי.
להוציא ספר תורה לכבוד ספר חדש
בכה"ח אות עז: כתב שצריך שילוו אותו עשרה.
ברכ"י סי' קל"ה אות י"ג: מותר להוציא לכבוד ספר אחר. וכ"כ יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן טו, שו"ת משנה הלכות חלק יא סימן קו
הוצאת ספר מבית לסוכה בחצר מותר באופן שכל המתפללים הולכין אל הספר ומלווים אותו לסוכה. ע"ח
עמוד הבא