התחברות
סיכום הלכות תפילה עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן פט – הלכות תפילה וזמנה
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן פט – הלכות תפילה וזמנה
סעיף א: מצוותה עם הנץ החמה ונמשך זמנה עד שליש היום
לשון השו"ע: זמן תפלת השחר, מצוותה (למצווה מן המובחר) שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה)
ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא.
ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום.
ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא ואם לא התפלל עד ארבע שעות במזיד, יעשה תנאי שאם אינו חייב בתפילה תהיה תפילתו תפילת נדבה.
הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית ויוכל להשלימה כשיתפלל מנחה כתפילת תשלומין (אם לא היה מזיד) (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סי' ק"ח(שם מבוארים דיני תפילת תשלומין).
האם רשאי להתפלל קודם הנץ החמה?
מ"ב (סק"ד), ילקו"י (סע' א) – אין להתפלל קודם הנץ החמה אם לא בשעת הדחק, ואם התפלל מעלות השחר יצא בדיעבד. (ואם התפלל קודם עלות השחר – כתב בילקו"י (שם בהערה א) שיחזור להתפלל ויעשה תנאי שאם אינו חייב בתפילה תהיה תפילתו נדבה).
עטרת זקנים (סק"א) – מזמן"משיכיר" (שזהו זמן טלית ותפילין) אפשר לכתחילה להתפלל תפילת שחרית.
פר"ח (אות א')– מותר להתפלל לכתחילה מעלות השחר (והאיר מזרח), ומה שאמרו שמצוותה עם הנץ החמה הוא למצווה מן המובחר בלבד.
זמן עלות השחר:
הגרע"י(יחו"ד, ח"ב, סי' ח'), מ"ב(בה"ל ד"ה 'ואם') – 72 דקות(זמניות) קודם הנץ החמה.
הגר"א (סי' תנ"ט),הגר"מ אליהו(לוח דרכי הוראה), הרב טוקצינסקי(לוח ארץ ישראל) - 90 דקות קודם הנץ החמה.
הגר"ח נאה (שיעורי ציון עמ' עד) – יש לחוש לחומרא לשיטה שזמן עלות השחר הוא 120 דקות קודם הנץ החמה.
› ברכות שמע דינן כתפילה, שזמנן עד ארבע שעות זמניות (שליש היום). ועיין לעיל בסימן נ"ח (סעיף ו) שהבאנו דעות הפוסקים בעניין.
[ולעניין ברוך שאמר וישתבח, כתב בילקו"י (סע' ה', ועי' בהערה שם) שדינם כמו תפילה, שאם לא התפלל יכול לברכם עד חצות.
ובשו"ת אור לציון (ח"ב, פ"ה, בהערה ג') פסק שאין לברך ברוך שאמר אחר ד' שעות]
אדם שנמצא במקום שבו יש מניין שמתפללים קודם הנץ החמה – כיצד ינהג?
ילקו"י (סע' יד) – לא יתפלל במניין זה אפילו אם אין במקומו מניין אחר ויצטרך להתפלל ביחידות, משום שתפילה קודם הנץ היא בדיעבד ואילו תפילה במניין זהו למצווה מן המובחר.
מנחת יצחק (ח"ט, סי' ט)– אם הציבור מתפללים אחר זמן"משיכיר"יכול להתפלל עמהם, ואם מתפללים קודם לזמן זה יתפלל ביחידות.
אור לציון (ח"ב, פ"ז, סע' ד)– יכול להתפלל בציבור קודם הנץ אף שיוכל להתפלל אח"כ ביחידות, משום שיש אומרים שמעלות השחר הוא זמן תפילה לכתחילה (פר"ח) ולצורך תפילת ציבור יש לסמוך על זה דדמי לשעת הדחק שבזה פסק השו"ע שיתפלל מעלות השחר. [גם הר' משה פיינשטיין נראה שסובר כך למעשה (עיין אגרות משה,ח"ד, סי' ו)]
פר"ח – הזכרנו לעיל שלדעת הפר"ח אפשר לכתחילה להתפלל מזמן שעלה השחר והאיר מזרח.
סעיף ב: אסור להקדים לפתח חברו ליתן לו שלום קודם שיתפלל
לשון השו"ע: כיון שהגיע זמן תפלה דהיינו מעלות השחר, אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום וכן אסור ללכת ממקומו למקום חבירו שבבית הכנסת ליתן לו שלום, משום דשמו של הקדוש ברוך הוא שלום,
אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב (כיוון שאינו שם ה' והליכתו הייתה מפני צורך המותר כדלהלן);
ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק(דווקא לראות דלעסוק אסור כבסעיף הבא) , אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה, אפי' זה הלשון אסור.
וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו, וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו וכן יש להחמיר.
ואם התחיל לברך הברכות אזי (אחר כך), אין לחוש כל כך.
ואם אינו משכים לפתחו, אלא שפגע בו בדרך, מותר ליתן לו שלום. וי"א שאפילו במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב, כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל, עד שיתפלל ואם חברו שואל בשלומו מותר להשיב לו שלום.
סיכום דיני נתינת שלום לחברו קודם שיתפלל:
- איסור גמור ללכת לבית חברולבקרו לפני התפילה ואפילו אם לא יאמר לו שלום אלא בלשון אחר – זה אסור (וה"ה כשהולך במיוחד למקום חברו שבבית הכנסת כדי לברכו לשלום – אסור [מ"ב סק").
- אם הולך לשם לצורך אחר, אסור לומר לו"שלום"מפני שהוא שמו של הקב"ה, אלא יאמר לשון אחר.
- אם פוגש את חברו ברחוב, יש אוסרים לכרוע לו (כסימן לשלום) וכן יש להחמיר (מ"ב ס"ק י"ג).
- אם אמר מקצת ברכות, יש להקל לכרוע לחברו לאות שלום כשפוגשו באקראי.
- אם פוגש את חברו באקראי, נוהגים להחמיר ולא לומר שלום אלא לומר בלשון שונה, כדי לזכור שלא להתעכב בדברים אחרים לפני התפילה.(יש שכתבו שאם רגיל לומר בוקר טוב ישנה ללשון אחר [הגר"מ אליהו בהערות על קצשו"ע סי' ח' סעיף ה'] ויש שכתבו שאין צורך לשנות, [ילקו"י, סע' כ' ומשמעות פוסקים רבים שכתבו בפשטות לומר בוקר טוב])
› ומה טוב ונעים ליזהר מלדבר דיבור חול משייקץ משנתו עד אחר התפלה. [כה"ח, אות יב]
סעיף ג: אסור להתעסק בצרכיו קודם התפילה וכן אין לאכול ולשתות קודם התפילה
לשון השו"ע: אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח ובשעת הדחק כגון שאין השיירה ממתינה לו רשאי לצאת לדרך לפני התפילה וכן לצורך מצווה או אם נוסע להתפלל בכותל וכד' מותר.
(ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), (תרומת הדשן סי' י"ח)
ולא לאכול ולא לשתותכיון שהוא דרך גאווה וסמכוהו לפסוק 'ואותי השלכת אחרי גווך', אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה, מותר אך יקרא קודם ק"ש (ביאור הלכה).
קניות בבוקר לפני התפילה לצורך הבית:
כתבו הפוסקים שמותר לאדם לקנות דברים לצורך ילדיו לפני התפילה וכן לטפל בילדיו. [עי' אור לציון (ח"ב, פרק מה, כ) דחשיב צורך מצווה] כמו כן התירו מלאכות קלות כגון להשליך את פח האשפה (הליכות שלמה, פ"ב, אות ה).
שתיית קפה לפני התפילה:
מ"ב(ס"ק כ"ב), אור לציון(שם, סע' ז) – מותר לשתות תה וקפה קודם התפילה כדי שתתיישב דעתו ויוכל לכוון בתפילה. אך החמירו שלא לשתות עם חלב או סוכר (ועם סוכרזית התיר האור לציון משום שאינו מזין).
ילקו"י(סע' לו), כה"ח(אות לא) – מותר לשתות קפה עם סוכר כיוון שאין זו דרך גאווה (שהסוכר בא כדי להפיג את המרירות ולא לתענוג). אמנם לעניין שתיית קפה עם חלב כתב בילקו"י שיש מחמירים והכריע שיש להקל לאדם חלש (עיי"ש בהערה לז שחשש לזוהר הקדוש, וע"ע יבי"א ח"ד, תחילת סי' יב שכתב שראוי לירא שמיים לחוש לזוהר הקדוש אך המקילים יש להם על מה שיסמוכו) [אמנם ראוי שיקרא קודם ברכות השחר וקצת מן הקרבנות. וכעין זה כתב במ"ב לעניין אדם חלש שרשאי לשתות עם סוכר].
הגרשז"א(שם)– מתיר לשתות אף עם חלב למי שמרגיש צורך בכך (משום שהחלב בא רק להטעים את הקפה).
› אדם שצריך לאכול משום רפואה רשאי לאכול לפני התפילה אע"פ שיוכל לאכול גם אחרי התפילה (כיוון שלא שייך בזה גאווה).
[כ"כ בבה"ל (ד"ה"וכן") וכה"ח (אות לו) בשם הפר"ח]
התעמלות לפני התפילה:
הגרח"ד הלוי (עשה לך רב, ח"ד, ס"ס כו) – ריצה לצורך בריאות מותרת קודם התפילה, אם לא יוכל לדחותה לאחר התפילה. ויקרא קודם ברכות השחר וקצת פסד"ז. וכ"כ בשם הגרח"פ שיינברג (תפילה כהלכתה, פ"ו, סע' כג), להתיר התעמלות קודם התפילה כל שכוונתו להתחזק לעבודת הבורא. גם בשם הגר"א נבנצל, הגר"מ פיינשטיין הובא בירחון"האוצר" (חלק ו עמ' סא) שמותר לעסוק בהתעמלות קודם התפילה.
› כל שהוא לצורך רפואה מותר, אפילו אינו חולה גמור, ואין צריך שיהיה דווקא עפ"י רופא בקיא. (עי' מ"ב ס"ק כ"ד, כה"ח אות לו, פסק"ת [יח]).
סעיף ד: אדם משום שרעב אינו יכול לכוון בתפילתו רשאי לאכול קודם התפילה
לשון השו"ע: הצמא והרעב, הרי הם בכלל החולים, ולכן אם יש בו יכולת לכוין דעתו, יתפלל; ואם לאו, אם רצה לאכול כדי שיוכל לכוון בתפילתו אל יתפלל עד שיאכל וישתה. [דע דמקור סעיף זה הוא מהרמב"ם, ולדבריו מי שאינו יכול לכוון מחמת שרעב, אינו רשאי להתפלל עד שיאכל וישתה. אמנם המחבר הוסיף תיבות"אם רצה", משום שאנו בלאו הכי לא מכוונים כל כך בתפילה, לכן יכול להתפלל בלי לאכול קודם ומ"מ מי שרוצה לאכול על מנת שיוכל לכוון היטב בתפילתו יכול לסמוך על הרמב"ם]
סעיף ה: אם התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק
לשון השו"ע: ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק משום שאיסור אכילה קודם תפילת שחרית נלמד מהפסוק"לא תאכלו על הדם", דהיינו שיש איסור על עצם האכילה ולא (רק) מחשש שמא ימשך. וי"א שא"צ להפסיק והלכה כדעה ראשונה.
אכילה קודם עלות השחר:
כתב המ"ב (ס"ק כ"ז) שאסור להתחיל לאכול סעודת קבע שהיא יותר מכביצה פת בחצי שעה הסמוכה לעלות השחר, וטעמו משום דמדמה אכילה קודם שחרית למה שאסרו בשאר מצוות אכילה ומלאכות בחצי שעה שלפני זמן המצווה משום שמא יימשך (עי' סע' ז ומ"ב שם. וע"ע בסי' רל"ב סע' ב' ומ"ב שם סק"ה), ולכן מצד זה, אסור להתחיל בסעודה חצי שעה קודם עלוה"ש משום שמא ימשך ויחלוף זמן תפילה.
ועי' יבי"א (ח"ה, סי' כב, אות ה) שמשמע שם שאיסור אכילה חל מעלות השחר ולא בחצי שעה הקודמת לעלוה"ש. וע"ע בילקו"י (סע' מג) שמבואר להדיא שאין איסור קודם עלוה"ש.
ועל פי הזהר הקדוש כתבו שאפילו אם קם בחצות, אם ישן שנת קבע אסור לאכול ולשתות קודם התפילה (כיון שבשינה מסתלקת מהאדם הנשמה ואינה חוזרת עד שמתפלל ונמצא שמאכיל לצד הטומאה, והרחיבו בחומרת הדבר). וכ"פ בכה"ח (אות כח) והמנהג להקל בשתיה.
ובמ"ב (ס"ק כ"ח) כתב להיזהר בזה לכתחילה. ובילקו"י (שם) כתב להקל כדברי השו"ע והפוסקים, והוסיף שהצנועים מושכים את ידיהם ונמנעים מאכילה לחוש לדברי הזוהר. גם ביבי"א (שם) כתב שראוי לירא שמים להחמיר כדברי הזוהר.
סעיף ו: משיגיע זמן תפילה אסור ללמוד אם אינו רגיל ללכת לבית הכנסת להתפלל
לשון השו"ע: אפילו להתחיל ללמוד, אסור משיגיע זמן תפלה (י"א מעלות השחר וי"א מזמן שראוי להתפלל כדי לעמוד בתפילה עם הנץ החמה), והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ביחידותואינו רגיל לילך לבהכ"נ, דאיכא למיחש דלמא מטריד בגירסיה (ימשך אחר לימודו ולא ישים לב לסוף זמן תפילה) ויעבור זמן ק"ש ותפלה (ואם העמיד חבר שיזכיר לו – מותר);
אבל מי שרגיל לילך לבהכ"נ, מותר וי"א שדווקא כשרגיל להתפלל בשעה קבועה(עי' פסק"ת אות כג, בהערה 262. ובילקו"י, סע' מו, לא כתב כן).
ואם הוא מלמד לאחרים, אפילו אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת, מותר כיון שהשעה עוברת, דזכות הרבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד (ע"ל סי' ק"ו).
לימוד תורה דרבים:
אם כבר אהגיע זמן ק"ש – אם במשערים שיעבור הזמן עד שיסיימו ללמוד, יקראו ק"ש לפני שמתחילים ללמוד.
אם מתחילים ללמוד אקודם זמן ק"ש – באם על ידי שלא ילמדו עכשיו - יתבטלו מלימודם ולא ילמדו אחר כך, לא יפסיקו לק"ש. ואם על ידי כך יעבור זמן ק"ש – עי' בסי' ק"ו, סע' ג', שי"א שאפילו הכי לא יפסקו משום מעלת לימוד הרבים אלא לפסוק ראשון של ק"ש. (כן פירשו אחרונים דברי הרמ"א שם) וי"א שאם יעבור זמן ק"ש צריך לפסוק לק"ש ותפילה (עי' כה"ח אות מ"ה ואות נ').
סעיף ז: מותר להסתפר ולהיכנס למרחץ סמוך לשחרית
לשון השו"ע: מותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית כלומר, קודם עלות השחר, אבל משעלה השחר אסור משום שמתעסק בצרכיו כבסע' ג'. שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי (ר"ל, שמצוי שאדם הולך להסתפר סמוך למנחה ולכן אסרו להסתפר בחצי שעה שלפני זמן מנחה – שמא יימשך. ומלאכות שמצוי שעושים אותן קודם עלות השחר יש אוסרים, וכ"פ המ"ב ס"ק י"ז. ולכן טוב לברך ברכות השחר לפני שיעשה אותן)
סעיף ח: בשעת הדחק יכול להתפלל משעלה השחר
לשון השו"ע: בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה.(אם אפשר לו לקרות ק"ש על הדרך, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"ח בסע"ג, שאם לא יהיה לו פנאי אחר שיגיע זמן ק"ש אפילו לכוון בפסוק ראשון, יכול לקרוא גם ק"ש מעלות השחר ) (ב"י בשם הרשב"א),
ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה.
› בגמרא (ברכות ל.) נחלקו אמוראים וכן בברייתא מה עדיף - תפילה בכוונה או סמיכות גאולה לתפילה.
ופסקו ר"ח והרא"ש והרשב"א כאבוה דשמואל ולוי (וכת"ק) - שכוונה עדיפה ולכן עדיף להקדים להתפלל תפילת שמונה עשרה כדי שיוכל לעמוד ולכוון כראוי, אע"פ שעל ידי כך לא יסמוך גאולה לתפילה. וכ"פ בשו"ע.
והאחרונים כתבו שאין המנהג כמו שכתב בשו"ע, ונראה שקי"ל בזה נגד פסק השו"ע, שסמיכות גאולה לתפילה עדיפה מתפילה בכוונה וכדברי הלכות גדולות שפסק כרשב"א שחולק על ת"ק. (ועיי"ש בגמ' שנראה שזו דעת רב אשי). ובכה"ח (אות נד) כתב שעפ"י האר"י ז"ל, ק"ש צריכה להיות דווקא לפני תפילת י"ח כי כן הסדר הראוי כמבואר בשער הכוונות.
עמוד הבא