תקיעת שופר

נשים בתקיעת שופר - נשים אינן חייבות בשופר [שו"ע תק פ ט ג] אך נהגו לבוא לבית הכנסת ולשמוע שופר, ויש להם שכר על זה. ויש להיזהר שלא להביא לבית הכנסת תינוקות או ילדים קטנים שאינם ברי חינוך, ומפריעים לכלל הציבור.

ברכה על תקיעה לנשים - אשה שאינה באה לב י הכנ"ס , ובעלה תוקע בעבורה בבית לאחר שכבר שמע התקיעות , אם היא מבנות ספרד ( דהיינו שבעלה ספרדי ) לא יברך לה ולא תברך גם היא [ שו"ע תקפט ו ] , ואם היא מבנות אשכנז היא עצמה תברך לפני התקיעות [רמ"א שם] .

ברכה על תקיעה לחולים – תוקע שיצא כבר ידי חוב תו ותוק ע עבור חולה וכד' , אם השומע יודע לברך , יברך לעצמו את הברכות ( משנ"ב תקפ"ה ה , כה"ח כא , הלח"ג טל, כז )

מי ש רגילה לשמוע ונבצר ממנה - באופן חד פעמי להגיע כגון מחמת לידה, וגם אין תוקע שיבוא לביתה, יש אומרים ש אינה צריכה התרת נדרים כיון שאינה מבטלת מנהגה באופן קבוע (פסק"ש ע"פ יבי"א ב, ל , אול"צ ד ה, יז ) וטוב שבע ל ה י כוין עליה בהתרת נדרים של ערב ראש השנה (יבי"א שם) ויש אומרים שצריכה לעשות התרה בערב ראש השנה על קבלת המנהג ( בא"ח נצבים , יז ) . ואם רוצה להפסיק באופן קבוע כגון שכבר נעשית מבוגרת או חולה חייבת התרה לכל הדעות ( פסק"ת תקפט, ד ) .

יש נוהגים שהבעל מתפלל ביום ראש השנה במניין מוקדם יותר, והאשה הולכת למניין מאוחר יותר, בזמן שבעלה כבר סיים תפילתו, והוא שומר על הילדים הקטנים, ומנהג נכון הוא, טוב לשמיים וטוב לבריות.

אכילה קודם תקיעות - לכתחילה אין לאכול קודם תקיעת שופר (משנ"ב תרצ ב , טו . כה" ח תקפח יא ) . ומי שלבו חלוש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעום יעשה קידוש ויאכל כזית אך פחות מכביצה (כה"ח שם) ויש שסמכו על זה ו נהגו לעשות קידוש קודם התקיעות משום שמאריכים בתפילה ( מקר"ק עמ/ 302 בשם הרב אלישיב ובשם ' החסידים ' מתירים עד 3 ביצים ) . ובפירות יש מתירים גם ביותר מכביצה (ילקו" י רה"ש עמ' 52) .

מספר התקיעות - אף שדי מעיקר הדין לשמוע 30 קולות , בפועל שומעים בבית הכנסת 100 קולות. ומ"מ לחולה בביתו תוקעים רק 30 קולות , ובזה יוצא ידי חובה (שו"ע תקצ ב , כה"ח תקפו מ ) .

הפסק בתקיעות - אין להפסיק בדיבור שלא לצורך תפילה או תקיעות עד סיום התקיעות שאחר מוסף (הלח"ג טל כ ד ) . ואם הוצרך לברכת אשר יצר אחר 30 קולות ראשונים רשאי לבר ך ( מקראי קודש עמ' רעו ) .

ריכוז וכוונה – על השומעים לעקוב במחזור אחר התקיעות ולדעת כל תקיעה אם היא של תשר"ת או תר"ת ואם היא תקיעה ראשונה או אחרונה וכו'. ומי שחושש שאינו מצליח לעקוב, יכוון שהוא יוצא על דעת התוקע.

וידוי – האר"י הקדוש נהג להתוודות בלחש בין התקיעות שלפני מוסף, דהיינו אחר ג' פעמים תשר"ת, ואחר ג' פעמים תש"ת. וכן נהגו הספרדים ( בא"ח יג, כה"ח תקפד ו . אול"צ ה ז) . ו התוקע ממתין למתוודים עד שיסיימו . ויש החוששים להפס י ק בדיבור ומתוודים רק בהרהור [ משנ"ב תקצב, יב. חזו"ע עמ' קלה] .

טעמי התקיעות - רבנו סעדיה גאון ע"ה סידר עשרה טעמים למצוות תקיעת שופר כמופיע במחזורים, וראוי לכל אדם לעיין בהם לקראת התקיעות.

בדיקת השופר - יש לבדוק השופר לפני ראש השנה שאין בו סדקים נקבים וחציצות ואפילו פגימה כלשהי בפי השופר . וטוב להראות השופר למו"צ ( בא"ח ניצבים ט"ז. הלח"ג טל, ז ) .

מותר לתת בראש השנה יין או משקה אחר לתוך השופר כדי לחדד את קולו.

תרגול מקדים - צריך התוקע לבצע קודם החג את סדר השלושים קולות מספר פעמים, עד שיראה שמצליח לתקוע אותם בקלות וללא תקלה, וגם באורך המתאים כפי שיבואר להלן.

כמו כן יחזור התוקע על סדר הבקשות והפסוקים, שצריך לומר בציבור לפני התקיעות כדי שיהיו שגורים על פיו.

תקיעות בערב ראש השנה - לכתחילה על התוקע להתאמן קודם ערב ראש השנה , כדי להפסיק בין תקיעות רשות לחובה. ו אם לא הספיק, רשאי לה תאמן בערב ראש השנה בחדר סגור.

בחירת והחלפת השופר - אם יש שופר נוסף שרגילים בו כדאי להביאו גם כן לבית הכנסת. ויש להעדיף שופר שקולו חזק ומעורר את הלב יותר ( מקראי קודש עמ' רפה בשם הגר"מ אליהו ) . ויניח השופר הנוסף לפניו בשעת הברכה שלא יסתפק בברכתו ( מקראי קודש עמ' רעד ) .

טבילה - מן הראוי שהתוקעים יטבלו במקווה טהרה בערב החג. ואם אפשר יטבלו גם ביום החג בבוקר, ובפרט אם נטמאו שוב. ובשעת הדחק יעשה ט' קבין או 40 נטילות.

שמירת העיניים והלשון - ישתדל התוקע לשמור עיניו מראות ברע , ופיו מלשון הרע, בימים שקודם ראש השנה ובראש השנה עצמו, יותר ממה שרגיל כל השנה. ויזכור מאמר הפייט: "קהל עדתנו עליך יסמוכו".

ברכ ת שהחיינו על התקיע ות – בני אשכנז מברכים בשני הימים ברכת שהחיינו, ו בני ספרד רק ביום הראשון.

תוקע ספרדי שתוקע בבית כנסת אשכנזי ביום שני של ר"ה, מן הראוי שילבש בגד חדש ויכוין גם עליו בברכת שהחיינו, או שאחד מהקהל מבני אשכנז יברך שהחיינו ( פסק"ת תרא, ג והערה 12 ) .

עמידה או ישיבה בתקיעות – מנהג הספרדים לשבת בתקיעות שקודם מוסף [אך מנהג רבים לעמוד בשעת הברכות. אול"צ ה א, ילקו"י עמ לו] ומנהג האשכנזים לעמוד בתקיעות כולם [משנ"ב תקפה ב] . ובתקיעות של מוסף על כולם לעמוד ויש להקפיד בזה בתקיעות שבחזרה .

כיסוי - בשעת הברכה יאחז את השופר כשהוא מכוסה , עד גמר הברכות .

כוונה להוציא ולצאת - יכו ו ן התוקע להוציא את הציבור ידי חובה בברכות ובתקיעות ועדיף שיאמר זאת בקול רם על מנת שגם הציבור יכוונו לצאת ידי חובה.

המקריא - יש נוהגים להעמיד 'מקריא' שקורא לתוקע את סדר התקיעות (רמ"א תקפה, ד) . ויש הנוהגים כיום רק להראות באצבע לתוקע את סדר התקיעות על דף כדי לא לבלבל את הכוונה (הלח"ג טל, יא)

ולכתחילה החזן הש"ץ לא יהיה המ קריא, מחשש הפסק, אלא יעמידו אחר. ובתפילת לחש ( לנוהגים לתקוע ) אין מקריאים כלל משום הפסק. ויש כמה מקומות שנהגו להקל בזה ( פסק"ת תקפה, הערה 68 ) .

תקיעה לימין – טוב ש יתקע לצד ימין משום שנאמר: "והשטן עומד על ימינו" (רמ"א תקפ"ה ב) ואם קשה לו אינו מעכב (משנ"ב שם ח) .

קול התקיעה - ישתדל לעשות בתקיעה קול פשוט ללא עליות וירידות, וללא סיומות.

אורך התקיעה לכתחילה - השיטה הממוצעת היא: תקיעה של תשר"ת בין שלפניה ובין של אחריה תהיה כשיעור י"ח קולות שהוא לערך 4 שניות לפחות, כל אחת מהן.

תקיעה של תש"ת ותר"ת בין שלפניה ובין של אחריה כל אחת כ- 2 שניות לפחות.

ו יש מחמירים לכתחילה, להאריך בתקיעה של תשר"ת 5 שניות ובתש"ת ותר"ת 2.5 שניות .

לעניין דיעבד : יש מקילים באורך התקיעות , וסוברים שתקיעה של תשר"ת 2.5 שניות, תקיעה של תר"ת שניה אחת, ותקיעה של תש"ת שניה וחצי. בדיעבד או במקום צורך שאין תוקע היודע להאריך, ניתן לסמוך על השיעורים הללו.

אריכות יתר: אם האריך בקול התקיעה או התרועה יותר מהשיעורים הנ"ל אינו מעכב.

שברים - השברים יעשה לכתחילה רק 3 קולות קצרים, ואם עשה ארבע או חמש שברים יצא. אין להפסיק בנשימה בין השברים, ואם הפסיק צריך ל חזור.

אין להאריך בשבר יותר מידי כדי שלא ידמה לתקיעה. לכתחילה אורך כל שבר פחות מ-1 שניה, ושיעור שלשתם יחד כשניה וחצי . בדיעבד עד 2.5 שניות ( לשלשתם ) יצא.

תרועה - צריכה להיות תשע קולות קצרים. ואם עשה יותר מזה אינו מעכב .

נשימות בתקיעות – בתש"ת ותר"ת יש להקפיד לכתחילה לנשום בין הקולות השונ ים בסדר (שו"ע תקצ, ה) ו אם תקע בנשימה אחת, נכון לחוש ולחזור על התקיעה (שו"ע הרב ט) .

נשימה בתשר"ת – יקפיד לנשום לפני ואחרי התקיעה. ולגבי השברים והתרועה בתקיעות שלפני מוסף יעשה אותם בנשימה אחת, ובתקיעות של התפילה יעשה בהפסק נשימה אחת ביניהם. בדיעבד שני האופנים כשרים. מנהג חלק מהאשכנזים לעשות תמיד בהפסק נשימה אחת . (רמ"א תק"צ ד. אמנם גם הם יוצאים בנשימה אחת. משנ"ב שם) . ואדם שתוקע שלשים קולות לחולה נכון שיתקע בנשימה אחת (ראה משנ"ב תק"צ יז) .

קול התרועה - יש נוהגים לתקוע את התרועה בקול אחד רועד, ויש התוקעים אותה בקולות מופסקים, וכל אחד יעשה כמנהגו. ויזהר שלא להתחיל את התרועה בקול ארוך וכן לא לסיימה בקול ארוך ( משנ"ב תקצ לא ) .

מורה הוראה – היות ו מצוות שמיעת שופר היא מן התורה והלכותיה רבים, לכן מן הראוי להעמיד ליד התוקע מורה הוראה הבקי בהלכות התקיעות . ונכון שמורה ההוראה יבדוק את התוקע וגם את השופר לפני ר"ה.

החלפת תוקע - אם התוקע אינו יכול להמשיך ובא אחר להחליפו יתחיל מתחילת אותו הסדר ( תשר"ת או תש"ת וכו' ) ואינו צריך להתחיל מתחילת התקיעות.

ה תוקע השני שמחליף את התוקע הראשון, אינו צריך לברך שוב. ( אא"כ לא היה השני בביהכנ"ס בזמן הברכות וכעת רוצה לצאת בעצמו, יד"ח. אבל הציבור כבר שמעו הברכות מהראשון ) .

תקע תקיעות קצרות - אם תק ע תקיעות שארכן קצר מ הנכון ( ראה לעיל שתי שיטות ) , צריך לחזור על הסדר שקיצר בו ( ובדיעבד שא"א לחזור ישאלו חכם , ראה משנ"ב תקצ ס"ק יב ) .

תקיעה שלא הצליחה בראשונה - אם תקע ולא הצליח לו קול התקיעה אלא בפעם שניה או שלישית אין הקולות הראשונים ( הנסיונות שלא הצליחו ) מקלקלים את הסדר. ובתנאי שהקול הלא מוצלח לא נדמה לאחד מן הקולות האחרים (ראה סעיף הבא).

החליף בקולות התקיעה - אם הוציא "קול אחר" בטעות שלא שייך לסדר התקיעה שאוחז בה צריך לחזור לתחילת הסדר. כגון מי שהתחיל בתש"ת תרועה במקום שברים, יחזור לתקיעה ראשונה. וכן בתר"ת אם התחיל בטעות שברים במקום תרועה יחזור לתקיעה ראשונה. וכן אם הוסיף קולות מיותרים כגון שברים נוספים באמצע תש"ת או תרועה נוספת באמצע תר"ת והפסיק בי ניהם בנשימה , יתקע מחדש את התש"ת או התר"ת (שו"ע תקצ, ח) .

נכון שגם מי שתקע בתשר"ת בטעות תרועה לפני שברים יחזור לתקיעה ראשונה ( כה"ח תקצ נו . ודעת השו"ע שם להקל בזה ) .

הפסיק בקול נפיחה – אם באמצע התקיעה הפסיק הקול לגמרי ויצא קול נפיחת האויר בלבד בשיעור של זמן נשימה, דינו כהפסק (פסקת"ש תקצ 22) .

מקום החזרה - אם תקע שני תשר"ת כהוגן וטעה בשלישי אינו חוזר על מה שעשה כהוגן אלא ל תחילת תשר"ת ה שלישי וכן בתש"ת וכן בתר"ת.

נשתנה צליל השופר - נשתנה הקול באמצע התקיעה מקול עב לקול דק או מקול צלול לקול צרוד כשר לכתחילה, שכל הקולות כשרים בשופר (שו"ע תקפו ו) . ויש שהיו מדקדקים בשינוי הקול באמצע התקיעה שיחזור, ואין המנהג כן, ומ"מ התוקע יתאמן היטב וישתדל שלא יבוא לידי זה ( פסק"ת תקפו, ה ) .

תקיעות המגיעות מבית כנסת סמוך – יש אומרים שתקיעות הנשמעות לציבור, ממנין אחר תוך כדי שמיעת התקיעות על הסדר במנין שלהם, מקלקלות את הסדר אצל השומעים, ולכן יעצו שבתי כנסת הסמוכים לא יתקעו כאחד (ביהל" תקצ, ח 'כמתעסק' בדעת השו"ע) . ויש אומרים שאין לחוש לקלקול הסדר, כיון שאין הציבור מתכוונים ל צאת ב תקיעות שם (משנ"ב תקצ לג) . ולכן כשנמצ א בכותל וכד' שרבים המניינים יאמר בפירוש שלא מתכוין לצאת ידי חובה בתקיעות שלא מהמנין שלו (הלח"ג טל, סז)