{א}  אין מערבין וכו' - מפני שנראה כמתקן ביו"ט לצורך מחר ואם שכח ועירב יש להסתפק אם מהני [פמ"ג]:

{ב}  ביו"ט שחל להיות בע"ש - בין שחל שני הימים יום ה' וי"ו או וי"ו ושבת אלא יניח מעיו"ט:

{ג}  ואם שכח ולא עירב - פי' ביו"ט דעלמא ולא בע"ש:

{ד}  על תנאי - ובלא ברכה. ברכ"י בסי' תקכ"ח:

{ה}  יהא זה עירוב - לצורך שבת [ט"ו]:

{ו}  ולמחר יאמר - על אותו הפת שאם יאמר על פת אחר יצטרך לשמור גם הפת הראשון שיהיה קיים עד שחשכה ליל שבת דשמא יום אתמול היה חול וחל עירובו וצריך שיתקיים עד כניסת שבת:

{ז}  בשני יו"ט של גליות - דמן התורה קדוש רק יום אחד והשני משום ספיקא:

{ח}  ועיין לקמן סי' תקכ"ח - דשם מבואר דאיסור הנחת ע"ח ביו"ט שחל להיות בע"ש הוא אפילו אם הניח עירובי תבשילין:

{ט}  מערבין אותה ביה"ש - עיין לעיל סימן רס"א ס"א במ"ב ובה"ל מה שכתבנו שם:

{י}  ואפי' אם כבר וכו' - ר"ל שכבר קבל עליו קודם שנעשה בין השמשות דאיכא תרתי לריעותא אפ"ה שרי:

{יא}  ויש אוסרים אם קבל וכו' - ולדידהו אסור מפני הקבלה אפילו עדיין לא הגיע זמן בין השמשות וטעמם דכיון שקבל עליו בפירוש חמור ד"ז יותר מזמן בין השמשות דאתיא ממילא:

{יב}  אם קבל עליו תוספת שבת - מביאור הגר"א משמע שמצדד לדינא כדעה זו ועיין לעיל בסימן רס"א ס"ד בבה"ל ד"ה אין מערבין:

{יג}  עירב לשנים - היינו ששנים עשוהו שליח לערב בשבילן:

{יד}  אנו חושבים אותו לילה - וכבר חל העירוב:

{טו}  חושבין אותו יום - והניח בזמנו ואף שהאיש הזה נעשה שליח בעד שניהם וסותרין אלו לאלו מ"מ כיון דעירובי חצרות מלתא דרבנן היא תלינן לקולא לכל אחד ואחד משום דספיקא דרבנן לקולא [גמרא]:

{טז}  אבל אם עירב וכו' - דכולי האי לא מקילינן לחלק הזמן בין השמשות גופא לאיש אחד דהיינו לענין הנחה לשוייה כיום ולענין אכילה לשוייה כלילה: