סיווג הכלים השונים לדרכי ההכשר

לגבי כלים שרוב תשמישם בנוזלים ורק מיעוט תשמישם בחם וביבש ראה להלן פירוט בפסקה על ליבון קל.

מהדין כלים אלו מוכשרים על ידי ליבון כבד עד שיהיו ניצוצות יוצאים מהם ובד"כ הכלים שלנו לא יעמדו בזה או שלא קיימים בבית האמצעים להגיע לרמת ליבון הנדרשת.

הקלו בהכשרם הרב אליהו (הערות לקיצוש"ע קט"ז ג) הגרע"י (חזו"ע ע"ח) אור לציון (י, יג) מנחת יצחק (ג, טז) ציץ אליעזר (ד, ו). אמנם באג"מ (ב, צב) כתב להחמיר וכן חששו הרב אלישיב (הגדה י"א) והרב ווזנר (מבית לוי ל"ג). ובמדריך העד"ח (תשפ"ד עמ' 123) כתב להתיר אם אין חשש שיתקלקלו בהגעלה.

אמייל הוא שכבת זכוכית שנוצרת מהתכה של אבקת זכוכית מעורבת בצבע על פני משטח בטמפרטורה גבוהה של עד 850 מעלות, בד"כ נעשה על משטח מתכת. בעבר היה ספק בחומר מהם יוצר האמאייל ונטו הפוסקים להחמיר מחשש שהוא חרס. למעשה היום רבים המקלים וכ"כ הרב אליהו (הלח"ג ה, פו) הגרע"י (חזו"ע קנ"ז) וכן במדריך העדה החרדית (תשפ"ד עמ' 123) כתבו שנתפשט המנהג להקל. ושם כתבו למחמירים להגעיל ג"פ. ובאור לציון (י, יד) כתב להמנע מלהשתמש בפסח וכן הרב ווזנר (מבית לוי פסח ה, א) החמיר בפסח והתיר בשאר איסורים. ולעיתים מצפים באמאייל כלי חרסינה ופשוט שדינם ככלי חרס שאין להם הכשר (שו"ע תנא כג).

ומקורו בדברי השו"ע (תנ"א כא) בכלי חרס שנתנו בהם שכר שעורים.

ראה כאן שמוסיפים לה בורון כדי לשפר את עמידות לחום. והגם שזה מיעוט מהחומר הוא משנה לחלוטין את תכונות החומר כולו כידוע, ויש לדון שיש לפנינו חומר חדש. אמנם מה שיש בה חומרים נוספים וחלקם תחמוצות מתכת אין בזה חידוש ממשי כיון שהיה נפוץ גם בזכוכית בעבר.

כ"כ בציץ אליעזר חלק ח סימן כ ושוב בחלק ט סימן כו.

צי"א שם בשם הרב פרנק

כן דעת הגרע"י שאין הם צריכים הכשר כלל (חזו"ע קנ"ב). ודעת הגרמ"א שלא מועיל להם הכשר כחרס (ה נב) וכן דעת המנח"י שלאשכנזים 'אין לזוז מהמנהג' אמנם לעיקר החילוק ההלכתי הסכים ולכן התיר הכשר שלהם לפסח בשעת הדחק כיון שלא אסר הרמ"א אלא מצד המנהג ובאלו אין מנהג. ולשיטת האג"מ לעיל בפלסטיק, חומר חדש שמיוצר דינו ככלי חרס וממילא הוא הדין לכלי הזכוכית העמידים בחום.

על מנת להקנות להם את תכונת העמידות המוגבלת בחום הם עוברים תהליך של חיסום בו מחממים אותם לחום גבוה ומקררים במהירות.

כגון כמו טיטניום דו-חמצני ואחרים שמאפשרים את היווצרות הגבישים הקרמיים בתוך הזכוכית.

מהדין די לסירים אלו בהגעלה אמנם כיון שבד"כ לא מצוי בבית כלים מספיק גדולים להגעיל בתוכם סירים וכן כיון שליבון קל מפליט יותר מהגעלה [ב"י תק"ט ה' בשם המרדכי, גר"א תנ"א ד, כה"ח תנ"א ע בסופו] נמצא שמתקיים בליבון הקל תוספת נוחות ותוספת הידור.

כיון שליבון קל מועיל אפילו למחמירים במיעוט תשמישו [משנ"ב תנ"א מ"ח]

מחבתות אלו לדעת השו"ע [תנ"א יא] די בהגעלה ולדעת הרמ"א שם נדרש ליבון קל נמצא שליבון קל מועיל להם לכו"ע אמנם פעמים שיש בהם שכבה של לכלוך שקשה להסיר ובמקרה כזה לא יועיל הכשר. ובמחבת מצופה טפלון, לפוסקים לעיל שמחמירים בחומרים שנתחדשו לא ניתן להכשירם.

וכתבנו להכשיר להגשה כיון שקל יותר להקל בפליטה מכלי שני [שו"ע יו"ד ק"ה ב'] וכן כתב באול"צ שנכון להחמיר גם לספרדים [חלק ג י' י"ב].

שמכשירים לפי רוב תשמישו [שו"ע תנא ו] כ"כ הגרע"י בחזו"ע וכן מורים גם בבית ההוראה של הגרמ"א. אמנם בכף החיים אות ק' כתב להחמיר בזה. ולכל השיטות אין להקל בזה בכלים בני יומם.

שלרמ"א [שם] חוששים למיעוט תשמישו ובמשנ"ב תנ"א מ"ז התיר בדיעבד שהוא כשעת הדחק.

כ"כ באור לציון (ג, יג) חזו"ע [עמ' מח], מנחת יצחק [ג, סז] וציץ אליעזר [ד, ו] אמנם דעת האג"מ [אורח חיים ב, צב] להחמיר בחומרים שנתחדשו בדורות אלו כפלסטיק.

כיון שכבוש דינו כמבושל ואפילו כלי חרס מוכשר בזה כשבלע בכבוש שאינו חם [שו"ע תנא כא]

ואם יש 'גומות' כלומר מקומות בהם חמץ יכול להכנס, צריך ליבון.