הכשרת המטבח לפסח

הדין לנקות בצונן כיון שהולכים אחר רוב תשמישו (שו"ע תנ"א, ו) אך המנהג לערות על משטחים (שם כ)

המשנ"ב (תנ"א, קיד) כתב שצריך להכשירו באבן מלובנת 'שלפעמים משים עליו פשטידה חם והוי ככלי ראשון'. וכיון שקשה לישום, המנהג לכסותו. אמנם כתב שבדיעבד מועיל גם עירוי שזהו רוב תשמישו. ויש שחששו שע"י עירויים הרבה בולע בכולו (פמ"ג א"א תנ"ב ב) ולשיטתם לא יועיל עירוי.

על פי פסיקתו בקרמיקה רגילה חום התנור שהוא בין 600 מעלות ל- 1,000 מעלות גורם לנקבוביות בחומר. משא"כ בפורצלן שמחומם ל- 1200 עד 1400 מעלות החום גורם להתכה של המרכיבים וליצירת חומר חדש שהוא צפוף יותר ובולע פחות.

כ"כ בהלכות חגים לרב אליהו (ג, עא) וגם בחזו"ע דווקא ב –'אבן שיש' התיר להכשיר בעירוי, ובהערה הצביע לדרכי תשובה ושם כתוב שכלים שנעשו מאבן כתושה דינם ככלי חרס. וכן באגרות הרשל"צ הרב יצחק יוסף לפסח עמ' רמו כתב לגבי שיש קיסר שצריך לנקותו ולכסותו. ודעת הרב אליהו שצריך גם לערות רותחין וגם לכסות וכן ינהג מי משתמש בשיש לרותחים. אמנם בהליכות שלמה (ג, ד) כתב שהוא ככלי אדמה שלדעת המשנ"ב (תנ"א יח) יש לו הכשר, ולמעשה מי שאין דרכו להשתמש בחמים בשיש וצריך להקל ולהכשירו בעירוי יש לו על מה לסמוך.

שיש קוריאן נעשה ללא חול או חרס אלא רובו מסגסוגת אלומיניום ומיעוטו אקריליק ונראה שדינו ככלים מחומרים שהתחדשו בדור הזה כלפסטיק שלדעת רוב הפוסקים ניתן להכשירם.

כיור שרוב תשמישו בצונן ועוד שהוא פגום מסבון די בניקיון אך נהגו לערות כדברי השו"ע (תנ"א כ) בשולחנות. ולספרדים זה מספיק גם לחרס (אול"צ ג י יא) ולמנהג האשכנזים לכתחילה מחמירים כמיעוט תשמישו. ועוד שחוששים לכתחילה שמבליע בכולו (ראה לגבי שיש) ובדיעבד אינו אוסר גם להַם כשהכשירו ברוב תשמישו (משנ"ב תנ"א מז).

הטעם כיון שבולע בעירוי כך נפלט. ועוד שנבלע בפגום. ועוד שלרמ"א (צה, ג) אין עירוי מפליט ומבליע כאחד לאסור. ויש שכתבו שכיון שהוא בולע בפגום אין צריך הכשר כלל, אמנם יש להסתפק בזה כיון שאפשר שבולע במושבח ונפגם אחר כך וצריך הכשר. ועוד שלרמ"א דין פגום בפסח חמור מבשאר איסורים.

מגשים רבים מצופים בפלסטיק שניתן להכשר למעשה. וניתן לודא זאת ע"י ניסיון לקלף עם סכין יפנית חלק מהציפוי, אם מתקלף בקלות זהו פלסטיק ואם לא ניתן לקלף או שהוא נשבר או מתפורר הוא פורצלן ודינו כחרס שיש להחמיר בו.

כיון שעיקר בליעתו מזיעה והיא ניתרת בהגעלה או בליבון קל, ומה שפעמים נגע בצק בדפנות הוא מיעוט תשמישו. וגם לרמ"א שמחמיר במיעוט תשמישו די בליבון קל (משנב מח). ועוד שבדיעבד או בצירוף ספק נוסף חמץ היתרא בלע (חוק יעקב תנ"א, יד) ומועיל ליבון קל גם ליבש.

כן החמירו הגרמ"א (למעט בשעת הדחק) והאול"צ (ג, י, ב). כיון שחוששים שצריך ליבון חמור מנגיעות הבצק או שמא מיעוט זיעה על משטח חם ששורפו מצריך ליבון (שפ"ד עו, כג). ועוד שיש לדון בהכשר הזכוכית. וכן חשש בחוט שני (פסח י, ג) ובדיעבד כתב להתיר. ויש שחששו להכשר הגומיה כמובא לעיל לגברי חומרי פלסטיק.

בספר הגעלת כלים עמ' תמ"ה כתב בשם האג"מ שליבון חמור הוא 371 מעלות. ובספר דרך כוכב לרב פפויפר עמ' 311 הביא בשם מומחה למתכות שהוא 350 מעלות וודאי לא יותר מ- 400 מעלות. והגם שיש מחמירים כמובא בהערה הבאה, כיון שמעיקר הדין גם ליבון קל היה מספיק. נראה שיש להקל בזה למעשה.

במכון הטכנולגי להלכה כתבו שיש לחוש שצריך להגיע ל- 450 מעלות, כאשר בפועל התנורים לא מגיעים לחום זה גם כשמפורסם בהם ניקוי ב- 500 מעלות. ועוד שחששו שמסגרת הגומי מונעת מהחום להגיע לקצוות הדלת. ועוד חששו שלא ניתן להכשיר את הזכוכית ויש לכסותה.

כיון שהתבניות צריכות ליבון חמור מהדין יש לחוש לסוברים שאין חום התנור מספיק לכך. וראה באתר של המכון הטכנולוגי רשימת תנורים המאושרים לליבון חמור גם לשיטתם. ובאלו מהדין מותר להכשיר גם תבניות כמובא במאמר שלהם. והניסיון מראה שתבניות לא מתקלקלות בניקוי פירוליטי כלל רק מתנקות היטב. וחלקים המצופים בכרום מאבדים את הברק שלהם ומצהיבים בניקוי.

חצובות בולעות בכלי ראשון, כיון שהם רותחות כשנשפך עליהם החמץ. יש שכתבו להגעיל [חזו"ע קל"ז] ויש מכשירים בליבון קל [משנ"ב תנ"א לד. אג"מ יו"ד נ"ט ע"פ] ויש שהחמירו לצפותם בנייר כסף עבה [מבית לוי א כט, אשרי האיש ג נ"ג] ולא החמרנו כדעה זו כיון שמקורה בנפילה של"עיסה"שמבליעה ביבש והיום זה ודאי מיעוט תשמישו ולכן די לו בליבון קל גם לאשכנזים.

כיון שנהגו לערות על משטחים אפילו שאין בזה הכרח מהדין כמובא בשו"ע (תנ"א כ).

כיון שאם הסיר אינו מחובר למקור חום, אינו מפליט אלא כדי קליפה כעירוי כדין תתאה גבר.

בליעת המשטח נעשית בכלי ראשון ולא בעירוי כיון שגלישת המאכלים נעשית על דופן הסיר שהוא כלי ראשון ונופלת בין הסיר ובין המשטח, ולכן יש לחוש שעירוי לא מועיל.

כיון שיש מקלים בזכוכית לגמרי ועוד שמכשירים לאחר כ"ד שעות ועוד שאם מערה כמה פעמים ביום אחד יש אומרים שמבליע בכולו (ט"ז יו"ד צה יב ובפמ"ג שם) וממילא כאן יפליט מכולו. ועוד שאי אפשר בענין אחר כמובא בהערה הבאה מהמשנ"ב.

כדברי הציץ אליעזר והמנח"י לעיל בפיירקס. וכן מדברי המשנ"ב (תנ"א קנו) שגם למחמירים בכלי זכוכית במקום שלא ניתן להשיג כלים אחרים יכול להכשירו בעירוי ג' ימים והכוונה בפושרים. ולפי זה כיריים שקשה לקנות חדשים, אפשר שיש להקל בהכשר גם להם.

ראה השיטות לעיל בדין כלי פיירקס

באינדוקציה החום נוצר בסיר ולא בכיריים ולכן אין שריפה של מה שגולש וכן לא שייך להכשירם ע"י הפעלה. והבליעה של המשטח נעשית מחום כלי ראשון כיון שהעירוי מחובר לגוף הסיר שהוא על האש ולכן גם לא יועיל שם עירוי.

כדין שולחנות שהמנהג להחמיר לערות (שו"ע תנ"א כ) והוא הדין למשטחי הכיריים. ועוד שיש אומרים שהוא חומר חדש כמובא לעיל בדין פיירקס ובדין כיריים קרמיות.

ואפילו שבלע ביבש, כיון שהבליעה נעשית מכח זיעת המים וכן כיון שעיקר תשמישו בנוזלים די בהגעלה. (אול"צ י, ה, אהל יעקב לר' סקוצילס עמ תלב בשם הגרשז"א) ויש מחמירים להצריך ליבון כיון שדרך הבליעה ביבש ואפשר שזהו עיקר שימוש של המכסה בצד זה (שם בשם הרב שמאי גרוס והגרמ"ש קליין) ויש מקלים להכשיר המכסה בלבד כיון שגוף המיחם בלוע מטעם שני של היתר (פסקי משה לרב פרזיס). ויש להסתפק בזה כיון שאפשר שאין נ"ט בר נ"ט בחמץ אלא בטעם שלישי (ראה ריטב"א פסחים ל. מג"א תנב א) ובטעם שני אסור אפילו בדיעבד (רמ"א תמ"ז ה. וגם לשו"ע אפשר שהתיר רק בצירוף 'סתם כלים' ראה ב"י ודרכ"מ יא). ועוד שיש סוברים שכל מה שנעשה בבישול אחד דינו כטעם ראשון (חוו"ד צז ביאורים ד. פת"ש -שם ה. צה, א) ובכה"ג אפשר שגם החזו"ע יודה.

בשעה"צ (תמ"ד, ד) אסר לכתחילה לערות מכלי פסח לכלי חמץ. ובט"ז (תנב, יא) כתב על הנמנעים להשתמש בכלי שעירו ממנו על ברזל מלובן 'ואין בו ריח ולא טעם דאין בו איסור כלל בפסח'. ובחק יעקב (תנא ,נה) הסכים להחמיר לכתחילה אך מודה שבדיעבד אינו אסור. ובכל אופן גם המחמירים לא החמירו אלא בעירוי על כלי ראשון כיון שמעלה הבל ולא מכלי ראשון על צונן כנידו"ד. ולכן נראה שאין כאן איסור מהדין אלא חומרא למי שנהג.

יש שהתירו בעירוי רותחים אמנם יש להסתפק בזה כיון שהפלטה היא רותחת ומבליעה ככלי ראשון שתתאה גבר. ואין עירוי שייך אלא בחם ע"ג צונן. ועוד שאם נוהגים להניח חלה על הפלטה ישירות צריכה אפילו ליבון. וכן אין לומר שהפלטה שורפת מה שנופל עליה, שאינה חמה מספיק, ולכן יש לנקות ולכסות. וכמו כן לא מועיל הפעלה בלבד להפליט כיון שבמציאות רוב חלקי הפלטה לא מתחממים לחום של ליבון קל שהוא קש נשרף עליו (רעק"א תנא יג) למרות שהם יסל"ד ובולעים. ומה שבכ"ז כתבנו לחמם הוא כיון שיש סוברים שמועיל יס"ד לליבון קל (מג"א תנ"א כז, ט"ז שם ח) ובאופן זה אם תכנס לחות אל מתחת לנייר כסף לא יאסור בדיעבד.

יש מקלים שכבולעו כך פולטו וגם בזיעה (ראה אג"מ אור"ח א ס וכן הובא בשמו לגבי מיקרוגל) ויש שכתבו להחמיר לכתחילה כיון שיש לחשוש שאין בזיעה כח להפליט רק להבליע (ראה חוו"ד ביאורים צב כו. וכן חשש בילקו"י מועדים עמ' שס. הלכות חגים ה, עז). אמנם אם לאורך זמן ארוך מצטברת ממשות מים על הדפנות שמורתחים מגלי המיקרו עדיף מזיעה (אג"מ שם) ותלוי במציאות ולכן ככל שמוסיפים בכמות המים וזמן הרתיחה ארוך יותר יש להקל. וראה במעיין אומר (ג, ב, י) שהגרע"י לא רצה להכריע בזה.

דינה ככלי פיירקס לעיל שלדעת הרבה פוסקים מועיל להם הגעלה לפסח [ציץ אליעזר ט, כ"ו, וכ"כ בשם הרב פרנק. ודעת המנח"י להתיר בשעת הדחק] ודעת הגרע"י שדי לה בניקיון [חזו"ע קנ"ב] ויש שכתבו שלא מועיל להם הכשר כלל [הגרמ"א]

ויש שכתבו שלא להכשירה כיון שאין המים מגיעים מרותחים לכל חלקיה ונראה שמהדין אין לחשוש שהרי חלקים אלו גם בלעו בעירוי או בכלי שני וכבולעו כך פולטו. וראה ואול"צ (ב, ל, ב) שדין צינור היוצא מתחת למיכל ככלי שני.

כיון שפעמים מקציפים בהם משקה שהוא חמץ. אמנם אם מקפידים כל השנה להקציף חלב רגיל בלבד אין לחשוש.