התחברות
הלכות בין המצרים כולל הלכות צום י"ז בתמוז ותשעה באב
צום שבעה עשר בתמוז
הרב ירון אליה
צום שבעה עשר בתמוז
ליל י"ז בתמוז
סעודת שמחה - אין ראוי לעשות סעודת שמחה כנישואין או שבע ברכות אור ליום התענית [הלח"ג כד נ, צי"א י כו, הליכות שלמה שצז] . ויש שמקלים לעשות נישואין בלילה זה למי שלא קיים פריה ורביה [אג"מ או"ח כ ק, חזו"ע קמח] ובמוצאי הצום אין להחמיר בשבע ברכות [הליכות שלמה שם. ולענין שירה ראה להלן]
אכילה קודם עלות השחר – הגם שהצום בי"ז תמוז מתחיל מעלות השחר, אם כבר ישן בלילה אין לאכול ולשתות קודם עה"ש אלא אם כן התנה קודם השינה לעשות כן [שוע תקס"ד א] ומנהג האשכנזים להקל בשתיה וכן בשינת ארעי [רמ"א שם] ואמנם נכון כשאפשר להמנע מאכילה אחר שינת לילה אפילו כשהתנה [משנ"ב פט כח, כה"ח פט כח, הלח"ג כד מז, אול"צ לא ב]
החייבים והפטורים בתענית
הן האנשים והן הנשים חייבים להתענות בי"ז בתמוז.
בעלי שמחה לרבות חתן וכלה, הורי הנימול, מוהל וסנדק חייבים בתענית.
ובתענית דחויה מפסיקים להתענות לאחר מנחה גדולה [שו"ע תקנ"ט ט. חזו"ע מו] אמנם את סעודת הברית הגדולה יעשו בלילה (שעה"צ לז) ויש מחמירים להשלים את הצום גם בדחויה [מקר"ק הררי בשם הגרמ"א. וכן מנהג תימן] . וכן הדין בתשעה באב.
מעוברות וכן נשים המניקות בפועל פטורות מן התענית [שו"ע תקנד ה, אול"צ כה ז, חזו"ע נז] ויש שהחמירו שאם אין הם מרגישות חולשה מיוחדת או טרם עברו עליהם ג' חודשים מתחילת הריונם נכון שיתחילו בתענית כפי כוחן [רמ"א תקנ א, הלח"ג כד כה, לח. וכן החמירו בני תימן] אבל אם הן מצטערות הרבה מהתענית אסורות להחמיר ולהתענות (שער הציון תקנ ג)
יולדת תוך כ"ד חודש שאינה מניקה בפועל ויכולה להתענות, מחוייבת להתענות כפי יכולתה [חזו"ע סב].
קטנים שאינם בגיל מצווה פטורים מלהתענות [חזו"ע סו] ויש שכתבו שאם מבינים מעניין האבלות נכון לדחות מעט את שעת הסעודה שלהם לחנכו להשתתף עם הציבור [הלח"ג כד מ] ונכון שלא יאכלו מעדנים וממתקים ביום זה . ובני תימן נהגו לחנך את הקטנים לצום.
חולה שנחלש כל גופו ואפילו אין בו סכנה פטור מלהתענות ואסור לו להחמיר על עצמו [משנ"ב תקנ ד]
זקנים ותשושי כח שלדעת רופא התענית מזיקה להם פטורים מן התענית ואפילו אין חשש לסכנה [כה"ח תקנ ו]
פרטי דינים בתענית
רחיצת הפה וצחצוח שיניים - אדם שאין דעתו מיושבת עליו כל היום אם לא ירחץ פיו כהרגלו, מותר ברחיצת הפה במים בי"ז בתמוז [משנ"ב תקנד כב. ובתשעה באב יש להמנע]. ויש מתירים לאדם שרגיל בכך ואין במים שיעור רביעית. וכן במשחת שיניים [חזו"ע כז ובהערות עמ' כח] ובכל אופן יקפיד להרכין ראשו שלא יבלע .
בליעת כדור - החש בגופו בתענית וצריך לבלוע כדור נגד כאבים רשאי לבלוע את הכדור ללא מים. ואם הוא איסטניס או שא"א לו לבלוע התרופה בלי מעט מים רשאי בי"ז תמוז גם לבולעו עם מעט מים [חזו"ע ל, תשובות והנהגות ג קנו. אמנם בתשעה באב אין להתיר במים אלא בצער גדול ויפגום אותם כדלהלן].
מי ששכח ובירך על מאכל בתענית ציבור ונזכר קודם שטעם, לא יטעם כלל ויאמר מיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד [כה"ח תקסח טז, אול"צ לא ה, הלח"ג כד מה, משנה הלכות ז פ, דעת תורה תקסח א, תשובות והנהגות א שכט] וי"א שיטעם מעט [חזו"ע כב].
הנהגת האדם בתענית - השרוי בתענית לא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן [שו"ע תקסח יב] ויהיו כל מעשיו באמונה ובנחת ביותר שלא יבוא לכלל כעס [משנ"ב שם נ]
התפילות בתענית
עננו – שליח הציבור אומר עננו כברכה בפני עצמה לפני ברכת רפאנו בשחרית ובמנחה [שו"ע תקסה ג] . והיחיד אומר אותה בשומע תפילה, למנהג הספרדים בשחרית ובמנחה [חזו"ע עא] ולמנהג האשכנזים רק במנחה, ואפילו מתפלל מנחה גדולה [רמ"א שם, משנ"ב י] . ולמנהג תימן אומרים עננו גם בערבית שקודם התענית [וראה משנ"ב שם ט] .
שכח ולא אמר עננו – אם לא אמר שם ה' של ברכת 'שומע תפילה' חוזר. ואם כבר אמר שם ה' אינו חוזר, אלא אומרה לאחר תפילתו קודם יהי לרצון השני [שו"ע תקסה ב, משנ"ב שם ז, פסת"ש שם ב]
מי שמתענה תענית שעות – ואינו מתכוין להשלים התענית כולה, למנהג הספרדים לא יאמר עננו אפילו בשעה שמתענה [שו"ע תקסב א] ולמנהג האשכנזים אומר [רמ"א שם]
מי שלא מתענה לא יאמר עננו בתפילתו ולא יהיה חזן ולא יעלה לתורה [שו"ע תקסו ה, ו]
חתן או בעל ברית – שהיו בביהכ"נ בזמן תפילת שחרית, הציבור אומרים וידוי וסליחות אך אין אומרים נפילת אפים ולא 'והוא רחום' [שו"ע קלא ה, משנ"ב כז] ויש שכתבו שהוא הדין בבר מצוה בזמנו [מקר"ק הררי בשם הגרמ"א. אך נהגו מקרב בני תימן ואשכנז לומר תחנון גם כשיש בר מצווה ראה צי"א יא יז]
ברכת כהנים במנחה – אם מתפללים בתענית מנחה קטנה סמוך לשקיעה [שאת תפילת הלחש מתחילים כחצי שעה קודם השקיעה. כה"ח קכט ז] יאמרו בה ברכת כהנים [שו"ע קכט א.] וכהן שאינו מתענה לא ישא כפיו במנחה אלא יצא מביה"כ [כה"ח שם ה]
עמוד הקודםעמוד הבא