התחברות
הלכות בין המצרים כולל הלכות צום י"ז בתמוז ותשעה באב
הלכות תשעה באב
הרב ירון אליה
הלכות תשעה באב
ערב תשעה באב
בשנים שערב תשעה באב חל בחול
אין לטייל בערב תשעה באב טיול של תענוג כל היום כולו [רמ"א תקנג ב, כה"ח שם כ]
לימוד תורה - מחמירים שלא ללמוד אחר חצות היום אלא בדברים המותרים ללימוד בתשעה באב (רמ"א תקנ"ג ב, בא"ח דברים יח, אול"צ כח ה, הליכ"ע ב קנ) ויש מקלים אם מצטער כשאינו לומד כדרכו (אול"צ, הליכ"ע שם)
בתפילת מנחה של ערב ת"ב אין אומרים תחנון כיון שנקרא מועד [שו"ע תקנב יב] ומנהג בני תימן הבלדים שנופלים על פניהם גם בתשעה באב עצמו. ויש להקדים את תפילת המנחה על מנת שיסיים את הסעודה בנחת קודם השקיעה.
סעודה המפסקת היא סעודת הקבע האחרונה שאוכל אחר חצות היום בערב תשעה באב. ולכן בכל שנה אם הוסיף סעודה לפניה או שאוכל קודם חצות אין לה דין סעודה מפסקת [שו"ע ט] ובכל זאת אין להוסיף סעודה לתענוג קודם הסעודה המפסקת אלא לאכול רק הנדרש לצרכו כדי לעמוד בצום [משנ"ב שם כב]
בשר ויין - בכל שנה אסור מן הדין לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת [שו"ע תקנב א] ובכלל האיסור גם בשר עוף ואפילו דגים וכן כל סוגי היין ומיץ ענבים [שו"ע שם ב]
תבשיל אחד - אין לאכול בסעודה המפסקת אלא תבשיל אחד . וכל דבר שמתבשל בשני קדרות ממינים שונים או אפילו מין אחד באופני בישול שונים נחשב שני מינים ואסור (שו"ע שם ג) ולכן פשוט שקוסקוס וירקות הם שני תבשילין ואע"פ שדרך לערב אותם יחד באכילתם אסור.
תבשיל העשוי ממספר מינים – יש אומרים שכל תבשיל שדרכו להיות מבושל ממספר מרכיבים כגון מג'דרה, מרק ירקות, חמין (ללא בשר) או בלינצ'עס ממולא דינו כתבשיל אחד ומותר. וכן כתבו רוב פוסקי ספרד [שו"ע שם ג, בא"ח דברים יט, אול" צ ג כח א) ומקצת פוסקי אשכנז (ערוה"ש ח) ויש מחמירין שרק כשהמין האחד משרת את המין הראשי כגון בצל שבא לתת טעם באפונים נקרא תבשיל אחד (ביה"ל 'שנותנין עליהם', כה"ח לא) וכן רק כשרוב בישולו של המין הראשי נעשה עם המין המשני (משנ"ב י) ולשיטה זו יש להחמיר בתבשילים אלו.
לחם ומיני מאפה – הבאים לשביעה לא נחשבים תבשיל נוסף ומותר לאכלם עם התבשיל (אשל אברהם שם, אול"צ שם ג) . אולם לא יאכלו עוגות וכדומה הבאים לתענוג (שם ע"פ רמ"א תקנב א) .
ממרח מבושל כגון חומוס, ריבה ומרגרינה וגבינות מסויימות שנעשות בבישול נכון להחמיר שנחשבים תבשיל נוסף ולא לאכלם בסעודה (אול"צ כ, כח א. קרא עלי מועד בשם הגרח"ק) ויש אומרים שלא נחשב כתבשיל כיון שנטפלים ללחם (הליכות בין המצרים עמ' סה, קרא עלי מועד בשם הרב קרליץ)
מוצרים חלב מפוסטרים – אינו נחשבים תבשיל לענין סעודה מפסקת (כה"ח יג)
פירות וירקות חיים מותר לאכול אפילו כמה מינים אם אכלם על מנת לשבוע [שו"ע שם ד] אבל לא כקינוח סעודה (רמ"א שם א)
קינוח - אין לאכול לאחר הסעודה דברים המענגים ואפילו אינם תבשילים [רמ"א שם א]
נהגו לישב ע"ג קרקע בסעודה המפסקת [שו"ע שם ז] ויש מקפידים לשים תחתם שטיח או שמיכה, אך בקרקע מרוצפת ניתן להקל [כה"ח תקנ"ד לט, הליכ"ע ב קנב] וכל שכן בארץ ישראל [ראה ילקו"י סימן ב כז] ואם קשה לו יכול לשבת על כרית ומזרון נמוכים. ואם אינו יכול לפחות ישנה מקום אכילתו [כה"ח שם לח]
אין עושים זימון בסעודה זו, ולכן יש ליזהר שלא ישבו שלשה לאכול יחד כדי שלא יתחייבו בזימון, אלא כל אחד יאכל לבדו ויברך לעצמו [שו"ע ח] ואפילו אכלו יחד לא יזמנו [משנב ח , ילקו"י טו].
בין השקיעה לצאת הכוכבים נוהגים כל איסורי תשעה באב.
בשנה שערב תשעה באב חל בשבת
אין לטייל בערב תשעה באב טיול של תענוג כל היום כולו ואפילו כשחל בשבת [רמ"א תקנג ב, כה"ח שם כ]
לימוד תורה - בשנה זו שערב ת"ב חל בשבת יש להקל בלימוד תורה בערב תשעה באב (משנ"ב תקנ"ג י, בא"ח שם יח, הליכות שלמה תלח).
תפילת מנחה – במנחה של שבת ערב ת"ב אין אומרים צדקתך כיון שנקרא מועד [שו"ע תקנב יב] ומנהג בני תימן הבלדים שנופלים על פניהם גם בתשעה באב עצמו וממילא אומרים צדקתך במנחה. ויש להקדים את תפילת המנחה על מנת שיסיים את הסעודה בנחת קודם השקיעה.
סעודה שלישית - בשנה זו שערב תשעה באב חל בשבת אוכל כדרכו בסעודה השלישית ואפילו בשר ויין ויושב במקומו על שולחנו עם בני משפחתו וכן שרים שירי שבת (הלח"ג כח א) ומזמנים (משנ"ב תקנ"ב כג) ויקפיד לסיים קודם השקיעה.
בין השקיעה לצאת הכוכבים נוהגים כל איסורי תשעה באב, אמנם בשנה זו אין להחליף לבגדי חול או לחלוץ נעליו עד צאת הכוכבים ולאחר שאמר"ברוך המבדיל בין קודש לחול". ולכן נכון שיאחרו את תפילת ערבית מעט על מנת להקל על הציבור.
בתפילת ערבית בשנה זו אין אומרים ויהי נעם ושאר מזמורים של מוצאי שבת (שו"ע תקנט ב) אך אומרים 'אתה חוננתנו'.
הבדלה – בשנה זו במוצאי שבת קודם מגילת איכה יברך החזן על הנר. ובמוצאי הצום יברכו על היין וברכת המבדיל ללא בשמים (שו"ע תקנו א).
ברכת הנר לנשים - נשים שאינן מגיעות לבית הכנסת יברכו במוצ"ש על הנר בביתם. ואשה חולה שמבדילה לעצמה במוצאי שבת על מנת לאכול, למנהג האשכנזים תברך על הנר רק לאחר הטעימה מהיין (שש"כ רסו כד. וראה יבי"א ד , כד ט) .
הבדלה לפטורים מהתענית - הפטורים מהתענית יבדילו קודם אכילתם ובסמוך לה (כה"ח תקנו ט, הלח"ג כח יז) יש אומרים שלכתחילה יבדיל ב'חמר מדינה' כגון בירה (הלח"ג כח יח, הליכות שלמה תנג) יש אומרים שלכתחילה יבדיל על יין או מיץ ענבים וישתה כשיעור (חזו"ע שמ"ח) ולא יגידו את פסוקי ההצלחה. אין מברכים על הבשמים (שו"ע תקנו א) וביום גם לא על הנר.
חולה המבדיל יכול להוציא הבריאים ידי חובת הבדלה.
שאר מנהגי הלילה
קריאת שמע על המיטה אומר כדרכו עם כל הפסוקים שהם דרך תפילה. ולא אומר וידוי. ויש מהאשכנזים שאומרים רק פרשה ראשונה, בידך אפקיד רוחי והמפיל (תורת המועדים בשם הגרח"ק)
תיקון חצות - בלילה יש להשתדל ביותר ולומר תיקון חצות, ואומרים תיקון רחל בלבד [כה"ח תקנב סג]
דרך השינה - יש לאדם להצטער באופן משכבו בלילה זה, שאם רגיל לשכב בב' כרים לא ישכב כי אם באחד. ויש ששוכבים על הקרקע ושמים אבן תחת ראשיהם [שו"ע ורמ"א תקנה א]
איסור אכילה ושתיה
אין לאכול ולשתות בתשעה באב, ואיסור זה אפילו בכלשהו [משנב תקסח ה] ואפילו מכניס לפיו על מנת לפלוט אסור [שו"ע תקסז א] .
מעוברות חייבות מעיקר הדין להתענות בתשעה באב כמו ביום הכיפורים [שו"ד תקנד ה] אולם אם הריונה קשה או שמרגשת חולשה מעט יותר מן הרגיל תאכל ותשתה כצרכה (הליכות שלמה תנ) ובספק תתחלנה את התענית, ואם תרגשנה שלא בטוב, ישתו לפי הצורך (אול"צ כט ב וכתב שיכולה להחליט בעצמה ע"פ הרגשתה) .
מניקה חייבת מעיקר הדין בתענית (שו"ע שם) אמנם אם אין התינוק שלה רגיל בתחליפים וזקוק דווקא לחלב אמו, פטורה (הלח"ג כו ד. אול"צ כט סוף הערה ב) . ולמעשה נהגו המניקות להתחיל את הצום עד שירגישו חולשה או חשש לחסרון חלב [הלח"ג שם. הליכות שלמה תנא]
יולדת תוך שלשים יום פטורה מהתענית. [שו"ע תקנ"ד ו] ויש מהאשכנזים המחמירים ביולדת לאחר שבעה שחשה בטוב להתחיל בתענית ולאכול כשמרגישה צער גדול [רמ"א שם, משנ"ב ט]
חולה שנחלש כל גופו אף על פי שאין בו סכנה פטור מהתענית [שו"ע שם, משנ"ב יא] וכן זקן שהתענית מזיקה לו. ואינם צריכים להחמיר שלא לאכול עד חצות (הליכות שלמה תנב)
בשנה שתשעה באב נדחה - בשנה שתשעה באב נדחה יש להקל למעוברת אפילו במיחוש קצת וכן לחולה במיחוש קצת. (ביה"ל תקנ"ט ט) ובבוקר יש מקלים אפילו כשהרגשתה טובה (הליכות שלמה שם ד', יחוה דעת ג, מ אך כתב שנכון שתתענה עד חצות) .
אדם הנצרך לתרופות ואינו מרגיש חולשה כללית שפוטרת אותו מהצום, רשאי לקחת תרופות שטעמם רע. ואם צריך מים לבליעה יש שהתירו במעט מים כפי צורך הבליעה (הליכות שלמה תנא, חזו"ע רעט בהערה). ויש שכתבו שישתמש במים מרים כגון מים עם אבקת סודה לשתיה, תמצית תה מרוכזת, מי חילבה וכד' [אול"צ כט יא. פסת"ש תקסז ג] . וובתרופה שטעמה ערב יש לכסות אותה בנייר דק קודם שיבלענה (הליכות שלמה שם 13) .
קטנים פטורים מן התענית מהדין וימנעו מאכילת מעדנים. ויש שנהגו שמגיל תשע יצומו קצת שעות כדי לחנכם במצוות [כה"ח תקנד כג פסת"ש תקנד ט, הלח"ג כו ו. וכן החמירו בני תימן.]
בעלי ברית שהם הורי הנימול המוהל והסנדק חייבים בתענית [משנ"ב תקנט לה] . ובתענית דחויה מפסיקים להתענות בשעת המנחה [שו"ע שם ט] ויש מקלים בדחוי גם בפדיון הבן [משנ"ב שם לח] ומנהג תימן להחמיר אף במילה.
צחצוח שיניים - גם המקלים לשטוף פיהם בשלוש תעניות ימנעו מזה בתשעה באב, ובמקום צער גדול כגון ריח ניכר מהפה יש מקלים במשחה ללא מים [מנחת יצחק ד קט. ונראה שהוא הדין במעט מי פה ובאופן שכופף ראשו שלא יגיע לגרונו].
בשמים בתשעה באב – בהבדלה ובמילה אין מריחים בשמים בת"ב [שו"ע תקנו א, תקנ"ט ז] וכן אין להריח בשמים כל היום כדי למעט בתענוג [משנ"ב תקנט כז, הלח"ג כו, נג, חזו"ע שמא] ויש מתירים [אול"צ כט כ ע"מג"א] .
איסור רחיצה
רחיצה אסורה בט' באב, ואפילו בצונן ואפילו להושיט אצבע במים, אסור [שו"ע תקנד ז]
רחצה שלא להנאה - מי שנטנפו ידיו מותר לרחוץ במים את מקום הלכלוך על מנת להסירו כיון שאינה רחיצה לתכלית של הנאה [שו"ע שם ח] ולכן גם אשה המכינה תבשילים מותר לרוחצם אף שירטבו גם ידיה [משנ"ב שם יט] . וכן אדם שמתפנה מותר לנקות עצמו בעזרת 'בידה' או בשימוש במגבונים לחים.
בנטילת שחרית – נוטלים עד מקום חיבור האצבעות לכף היד בלבד [שו"ע תקנד י] ולענין הברכה למנהג הספרדים יברך כרגיל ולמנהג האשכנזים יברך רק לאחר שעשה צרכיו ולפני התפילה [משנב כא.] ולמנהג תימן כל שלא התלכלכו ידיו לא יטול.
לכלוך שמצטבר בעיניים בזמן השינה מותר להעבירו במים, אם די במעט הלחות שנותרת באצבעות לאחר הניגוב, ינקה בהם. ואם נדרשת תוספת מים משתמש כנדרש [שו"ע שם יא]
מגבות לחות וסחוטות באופן שאין בהם טופח על מנת להטפיח (כלומר שאם ננגב בהם את היד לא תהיה ביד לחות מספקת להרטיב דבר נוסף) מותר להשתמש בהם בתשעה באב גם לרענון [רמ"א תקנד יד]
כהנים העולים לדוכן – נוטלים ידיהם כרגיל עד פרק כף היד כיון שאינה לתענוג [רמ"א תריג ג, אול"צ כט יב, חזו"ע רצ] ויש מחמירים עד סוף קשרי האצבעות (כה"ח קכח, טל)
הפטורים מהתענית הנוטלים ידיהם לאכילה יטלו ידיהם כרגיל עד פרק היד כיון שהיא רחיצה לצורך מצווה [כה"ח תקנד נג, הליכות שלמה תנב, חזו"ע רצב]
תינוק שמקפידים לרחצו בכל יום – מותר לרחצו גם בתשעה באב (שו"ע תרט"ז א) אך במציאות שכבר לא מקפידים ברחצה יומית יש לאסור (משנ"ב שם ג) .
איסור סיכה
אין לסוך בתשעה באב להנאה בשמן או במשחה ואפילו חלק מגופו [שו"ע תקנד טו, משנב כח] ובכלל זה משחות למטרות קוסמטיות [פסת"ש תקנד יד]
סיכה לרפואה – מריחת משחה לצורך רפואי מותרת כיון שאינו מכוין להנאה [שו"ע שם] אמנם קרם ידיים אסור כיון שבא לעדן את העור, אלא אם סובל מיובש שמביא לכאב בידיו [מקר"ק הררי בשם הרב נבצאל]
דיאודורנט – לרוב הפוסקים מותר להתיז על הגוף ספריי כנגד ריח רע היוצא מן הזיעה ואין זה בכלל איסור סיכה [חזו"ע רצה בהערות, הליכות שלמה תלב הערה 10] וכן מריחת חומר כנגד יתושים [פסת"ש שם] אך כשהכוונה רק להתבשם יש להחמיר [הלח"ג כו נג]
נעילת הסנדל
אסור לנעול בתשעה באב נעלי עור ואפילו אם העור רק בגפת הנעל [שו"ע טז] וכן אם הוא רק בסוליה אסור [משנ"ב לא]
קבקבים – בהם יש פסי עור שמטרתן רק להחזיק את הרגל רבים המתירים [אול"צ כט טו, חזו"ע שא]
קטנים – מותרים מהדין בנעילת הסנדל בת"ב וטוב לחנכם שינעלו נעלים שאינם של עור [חזו"ע שא. וכ"כ בשם הגרשז"א. וכן מנהג תימן להחמיר]
נעלים שאינם של עור – כגון של בד גומי או פלסטיק מותר לנעול אפילו כשהם מגנים ונוחים [שו"ע תקנד טז] ויש שחששו להחמיר בזה כשאפשר [משנב תריד ה, הליכות שלמה תלג]
דינים נוספים הנוהגים בתשעה באב
קרבה לאשתו אסורה בת"ב ובכלל זה יש להפריד את המיטות [שו"ע תקנד יח] וכן יש לאסור חיבוק ונישוק כל היום [פסת"ש הערה 78] ונכון גם להמנע בליל ת"ב ממגע [משנ"ב לז] או להעביר חפצים מיד ליד [בא"ח דברים כג] ויש מחמירים גם ביום [הלח"ג כו כט].
מלאכה – מנהג ישראל שלא עושים מלאכה בת"ב כדי שלא להסיח דעתו מהאבלות ואיסור זה הוא עד חצות היום (רמא תקנד כב) וטוב להחמיר כל היום כולו [הלח"ג כו לז, ילקו"י 582] ובכלל האיסור גם מכירה בחנויות [שו"ע תקנ"ד כב] למעט מוצרי מזון [כה"ח קו]
מלאכה או מו"מ שאם לא יעשנה יגרם הפסד או נזק מותר לעשותם [שו"ע שם כג]
לימוד תורה – אסור בתשעה באב כיון שהוא משמח את לב האדם. אמנם דברים מצערים כגון ספר איכה ואיוב, נבואות התוכחה שבירמיה וגמרא מסכת מועד קטן פרק שלישי מותר ללומדם עם פירושיהם [שו"ע תקנד ב] וכן אגדות החורבן שבתלמוד [משנ"ב שם ט. והם נמצאות בגטין נה: עד דף נח. ובסנהדרין צו: עד קד.] וכן מותר ללמוד הלכות הנוגעות לת"ב ולאבילות [שו"ע יוד שפד ד]
ספרים המתארים את המאורעות הקשות שעברו על כלל ישראל בשנות גלותם כגון השואה האיומה מותר ללומדם [פסת"ש תקנד ב] .
לימוד מוסר המביא את האדם לתקן דרכיו יש שהתירו [חזו"ע שטז, פסת"ש שם] ויש שכתבו להמנע בשל הפסוקים ומאמרי חז"ל המצויים בהם [אול"צ כט א, הגרח"ק והגר"ש דבליצקי בספר רבבות אפרים א שפו] ולכל הדעות יש לאסור בספרים המסתעפים מענין לענין ומביאים ביאורי פסוקים המביאים לשמחה [חזו"ע שם בהערה]
גם הרגיל לקרוא חוק לישראל בכל יום – או לימוד קבוע אחר לא יקראנו בת"ב אלא ישלים אותו למחרת [כה"ח יט] הוא הדין בקביעות תהילים [שם כ] ויש מתירים בתהילים לרגיל לאומרם בכל יום (הליכות שלמה תלו)
אין לקרוא עיתונים וכתבי עת וספרי הסטוריה, מדע וחכמה וכדו' אלא אחר חצות ובדרך ארעי בהעברה בעלמא, אבל לימוד בהם ובפרט אם יש לו עונג מזה בודאי אסור [פסת"ש תקנד א] וכ"ש שאין לשחק משחקי מחשב או לראות סרטים שאינם מעניין הדברים המותרים בלימוד בת"ב.
נכון שלא לעשן כלל בת"ב ומי שדחוק לו ומורגל בו ביותר יש להקל אחר חצות ובצנעא (משנ"ב תקנה ח, וביחו"ד ה לט התיר בצער גדול גם קודם חצות) .
אין לומר 'שלום' לחבירו בת"ב וכן לא 'בוקר טוב' וכדומה ואם ברכו אותו לשלום יענה בשפה רפה [שו"ע תקנ"ד כ, משנ"ב מא]
אין לשבת על כסא רגיל – אלא יושבים על הארץ כאבלים עד חצות היום (ולספרדים חצי שעה אחר חצות שהוא זמן מנחה. ולמנהג תימן עד לתפילת המנחה בפועל) וטוב שלא ישב ממש על הארץ אלא ישים תחתיו בד או מזרון נמוך מטפח[הלח"ג כו מד, ילקו"י 582).לזקן או תשוש כח ניתן להקל לכל הדעות בשרפרף נמוך עד ג' טפחים [ילקו"י שם] ויש שהתירו להם בשעת צורך גם על כסא רגיל [פסת"ש תקנט ד] . ויש שהקלו לכל אדם בכסא שנמוך מכסא רגיל או שהוא הפוך (הליכות שלמה תלו 25. אורחות רבינו ב קעא יד) .
אין לטייל ברחובות בת"ב שלא יבואו לקלות ראש ולא יסיחו דעתם מן האבלות [שו"ע תקנד כא]
אין להשתעשע עם תינוק או לקחת אותו לחיקו בת"ב ואם הוא לצורך התינוק שבוכה מותר [שו"ע יו"ד שצא א, חזו"ע שלג]
מנהגים הנמשכים במוצאי התענית
כיון שעיקרה של השריפה היה בי' באב מנהג כשר להמשיך חלק מהאיסורים גם ביום זה.
אכילת בשר - למנהג הספרדים נמנעו מאכילת בשר ביום י' באב עד סוף היום [שו"ע תקנ"ח א] ולמנהג אשכנז עד חצות היום (רמ"א שם) אמנם מנהג תימן להתיר אף במוצאי תשעה באב (שו"ע המקוצר קה, כג)
חולה או יולדת מותרים בבשר ויין מליל עשירי (כה"ח תקנח, יא)
שאר איסורים - למנהג האשכנזים נמנעים גם מכביסה, רחצה ותספורת ביום י' באב [משנ"ב שם ג. למעט כשחל ביום חמישי] אך מקלים בהכל מחצות היום [רמ"א שם] .
שהחיינו - נכון להזהר מלומר ברכת שהחיינו בכל יום עשירי באב (כה"ח תקנח ח, קיצוש"ע קכד, כ, אול"צ כה, ג, חזו"ע קכט)
כלי נגינה – יש להמנע משמיעת כלי נגינה ביום עשירי באב (הלח"ג כט, ה, איש מצליח תקנח 3) , ומנהג זה חמור מאכילת בשר (מג"א תקנ"ח א) והמקל אחר חצות יש לו על מה לסמוך (משנ"ב שם ב, כה"ח ה)
כשהתענית דחויה - בשנה שהתענית דחויה אין מתקיימים דינים אלה למעט אכילת בשר במוצאי הצום שלמנהג האשכנזים יש להחמיר בזה (רמ"א תקנ"ח א) ומנהג הספרדים להקל ( שעה"כ פט, ג במעשה מהרח"ו, אול"צ כט, כו. חזו"ע עמ' תיד בהערה) .
עמוד הקודםעמוד הבא