התחברות
None
סעיף ט'
סעיף ט'
ספק ערלה בחו"ל – כרם זקן שיש בו גם נטיעות ערלה - מותר
בבלי קידושין לח: תנן התם: החדש - אסור מן התורה בכל מקום, ערלה - הלכה , והכלאים - מדברי סופרים. מאי הלכה? אמר רב יהודה אמר שמואל : הלכתא מדינה הנהיגוהו הם עליהם בחוצה לארץ ; עולא אמר רבי יוחנן : הלכה למשה מסיני . א"ל עולא לרב יהודה: בשלמא לדידי דאמינא הלכה למשה מסיני, היינו דשני לן בין ספק ערלה לספק כלאים (שערלה הל"מ וכלאים מדברי סופרים) דתנן: ספק ערלה בארץ - אסור, בסוריא - מותר, בחוצה לארץ - יורד ולוקח יורד ישראל ולוקח מן העובד כוכבים הלוקט מפרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות ובלבד שלא יראנו לוקט ישראל כשהוא לוקט מן הערלה והא דתניא לעיל בסוריא מותר כשנלקט כבר אבל לכתחלה אינו אומר לו לך רד ולקוט ואילו גבי כלאים תנן: כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו, בארץ - אסור, בסוריא - מותר, בחוצה לארץ – יורד ולוקט עובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר ובלבד שלא ילקוט ביד החבר עצמו; אלא לדידך, [לט.] ניתני: או זה וזה יורד ולוקח, או זה וזה יורד ולוקט! האמר ליה שמואל לרב ענן, תני: או זה וזה יורד ולוקח, או זה וזה יורד ולוקט. מר בריה דרבנא מתני ליה לקולא: זה וזה יורד ולוקט, ובלבד שלא ילקוט ביד.
אמר ליה לוי לשמואל: אריוך, ספק לי ואנא איכול לקוט שלא בפני שיהיה ספק אצלי ואנא איכול ובערלה קאי . רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו ספוקי להדדי...
אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן: ערלה בח"ל - הלכה למשה מסיני. א"ל ר' זירא לרבי אסי, והתניא: ספק ערלה בארץ - אסור, בסוריא - מותר, בחוצה לארץ - יורד ולוקט אי ודאה בח"ל הלכה היכי מזלזלינן בספיקא! אישתומם כשעה חדא, א"ל, אימא כך נאמר הלכה למשה: ספיקא מותר, ודאה אסור.
אמר ליה לוי לשמואל: אריוך, ספק לי ואנא איכול לקוט שלא בפני שיהיה ספק אצלי ואנא איכול ובערלה קאי . רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו ספוקי להדדי...
אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן: ערלה בח"ל - הלכה למשה מסיני. א"ל ר' זירא לרבי אסי, והתניא: ספק ערלה בארץ - אסור, בסוריא - מותר, בחוצה לארץ - יורד ולוקט אי ודאה בח"ל הלכה היכי מזלזלינן בספיקא! אישתומם כשעה חדא, א"ל, אימא כך נאמר הלכה למשה: ספיקא מותר, ודאה אסור.
ספק ערלה – הל"מ | ספק כלאיים - דרבנן | |
ארץ ישראל | אסור | אסור |
סוריא | מותר כשכבר נלקט (רש"י) שו"ע: כשלא ידע שהובאו מאותו הכרם . | מותר לומר לגוי רד ולקוט |
חוץ לארץ | יורד ולוקח מהגוי הלוקט מפרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות ובלבד שלא יראנו לוקט. | יורד גוי ולוקט מהכלאיים ממש (רש"י) ונותן לחבר ובלבד שהחבר לא ילקוט ביד |
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה י: במה דברים אמורים מה שכתב בסעיף הקודם ש"כל האוכל מהם כזית לוקה מן התורה" בנוטע בארץ ישראל שנאמר כי תבאו אל הארץ וגו', אבל איסור ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני. ש"ודאי הערלה"בחוצה לארץ אסורה וספיקה מותר.
שו"ע ט: ספק ערלה בא"י, אסור. ובחוצה לארץ, מותר שכך נאמרה הלכה, קידושין לט. .
כיצד, כרם שיש בו נטיעות של ערלה וגם של היתר. ש"ך , וענבים נמכרים חוצה לו דווקא, אבל בריחוק מקום הולכים אחר הרוב. רדב"ז תקפ ,
- בארץ ישראל, אסור כריטב"א ולא כרמב"ם ורשב"א שרק כשהכרם כולו ערלה נאסר בא"י חוצה לו. שם. ; ולא הולכים אחר הרוב כיון שזהו מקום קביעותו. התורה והארץ.
- ובסוריא, מותר, והוא שלא ידע שהובאו מאותו הכרם;
- ובחו"ל, מותר, אפילו יודע שהובאו מאותו הכרם, רק שלא יראה שנבצרו מנטיעות של ערלה.
(וכל שכן שכרם שהוא כלומר כולו ספק ערלה שהוא מותר כשמוכרים חוצה לו בחו"ל, ולקחת בידיים אסור לרמ"א בכרם ספק ולא כמחבר בסעיף י' שהתיר, ש"ך וכן דעת הט"ז טו'. ושו"ת שיבת ציון התיר לרמ"א בספק ערלה בידיים כמחבר, פת"ש ) (כן נראה מהטור והרא"ש ומרדכי פרק קמא דקדושין).
כיצד, כרם שיש בו נטיעות של ערלה וגם של היתר. ש"ך , וענבים נמכרים חוצה לו דווקא, אבל בריחוק מקום הולכים אחר הרוב. רדב"ז תקפ ,
- בארץ ישראל, אסור כריטב"א ולא כרמב"ם ורשב"א שרק כשהכרם כולו ערלה נאסר בא"י חוצה לו. שם. ; ולא הולכים אחר הרוב כיון שזהו מקום קביעותו. התורה והארץ.
- ובסוריא, מותר, והוא שלא ידע שהובאו מאותו הכרם;
- ובחו"ל, מותר, אפילו יודע שהובאו מאותו הכרם, רק שלא יראה שנבצרו מנטיעות של ערלה.
(וכל שכן שכרם שהוא כלומר כולו ספק ערלה שהוא מותר כשמוכרים חוצה לו בחו"ל, ולקחת בידיים אסור לרמ"א בכרם ספק ולא כמחבר בסעיף י' שהתיר, ש"ך וכן דעת הט"ז טו'. ושו"ת שיבת ציון התיר לרמ"א בספק ערלה בידיים כמחבר, פת"ש ) (כן נראה מהטור והרא"ש ומרדכי פרק קמא דקדושין).
פירות הנמכרים בשוק
שו"ת רדב"ז חלק א סימן תקפ פת"ש ח': , שאלה: על ענין ספק ערלה בא"י שהוא אסור כדתנן במתני' ורוב פירות הארץ הזאת הם בספק זה ובפרט הענבים והיוצא מהן ואיני מוצא פוסק בזה ירחיב הדבר בענינים האלו...
תשובה כי רצו עבדיך את אבניה וכ"ש פירותיה ויפה עושין חכמי א"י שלא נהגו חומרא כזו וכן עשיתי אני כשישבתי בירושלים לא נמנעתי מלאכול את פירותיה ... נמצאת למד שאם הענבים נמכרים ברחוק מקום שנתחזק בו האיסור אפילו שנתחזק שם כרם שכולו ערלה מותר ואין בזה חולק כלל. חדא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ... ואם לא נתחזק אלא קצת נטיעות של ערלה איכא תרי ספיקיספק מאותו כרם ספק מעלמא ואפילו תימא מאותו הכרם ספק מהנטיעות החדשות ספק מהזקנות וכ"ש אם המקום אשר נמכרים שם הענבים יש כרמים של התר קרובים יותר מאותו כרם של איסור דאיכא רוב וקרוב וספק ספיקא וכל זה פשוט מאד ולפיכך אני אומרשלא נסתפקת בזה אלא במי שהולך לקחת הענבים מהכרם בעצמו או מחוצה לו ונתחזק שם איסור כגון דידעינן שיש ודאי נטיעות של ערלה ואפילו מיעוט הכרם בזה ודאי יש לחוש לדברי המחמירים שהזכיר קודם והוא הריטב"א. אבל לרש"י, רמב"ם ורשב"א הוכיח שרק כשכולו מוחזק כערלה נאסר לקנות מהסמוך לו בא"י ולפיכך אני אומר כי לאכול שם אשכול של ענבים אסור דאיכא למיחש שמא מן הערלה נלקט אבל לקחת מהם הרבה לעשות יין מסתברא לי שהוא מותר דהא ערלה עולה באחד ומאתים וכבר נתבטל האיסור ביד העכו"ם. אבל ללקוט הישראל מן הערלה ולהוסיף עליה אסור דאין מבטלין איסורין לכתחילה. ומיהו אם יש בכרם ילדות הרבה עד שאינם עולים באחד ומאתים אסור לקחת מאותו הכרם או מחוצה לו. ואפילו אם תרצה להחמיר שלא לקחת מן הכרם או מחוצה לו מ"מ אין אתה צריך לנהוג פרישות שאתה יכול לקנות בתוך ביתך או בשוק. 7
כללא דמלתא היכא דלא איתחזק איסורא לא תיבעי לך והיכא דאתחזק איסורא לא תקנה מן הכרם שנתחזק בו האיסור ואפילו כולו איסור אלא מהנמכר בשוק ואין כאן בית מיחוש ולא תהרהר אחר מנהגן של ישראל כי תורה היא. והנל"ד כתבתי.
חזו"ע עמ' כו סעיף ו: פירות הנמצאים בשוק, מותר מן הדין לקנות מהם, ולא לחוש דשמא פירות ערלה הם, כי רוב הפירות אינם ערלה, וקי"ל כל דפריש מרובא פריש. והמחמיר לקנות רק מהחנויות שיש להם תעודה תבוא עליו ברכה.
תשובה כי רצו עבדיך את אבניה וכ"ש פירותיה ויפה עושין חכמי א"י שלא נהגו חומרא כזו וכן עשיתי אני כשישבתי בירושלים לא נמנעתי מלאכול את פירותיה ... נמצאת למד שאם הענבים נמכרים ברחוק מקום שנתחזק בו האיסור אפילו שנתחזק שם כרם שכולו ערלה מותר ואין בזה חולק כלל. חדא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב ... ואם לא נתחזק אלא קצת נטיעות של ערלה איכא תרי ספיקיספק מאותו כרם ספק מעלמא ואפילו תימא מאותו הכרם ספק מהנטיעות החדשות ספק מהזקנות וכ"ש אם המקום אשר נמכרים שם הענבים יש כרמים של התר קרובים יותר מאותו כרם של איסור דאיכא רוב וקרוב וספק ספיקא וכל זה פשוט מאד ולפיכך אני אומרשלא נסתפקת בזה אלא במי שהולך לקחת הענבים מהכרם בעצמו או מחוצה לו ונתחזק שם איסור כגון דידעינן שיש ודאי נטיעות של ערלה ואפילו מיעוט הכרם בזה ודאי יש לחוש לדברי המחמירים שהזכיר קודם והוא הריטב"א. אבל לרש"י, רמב"ם ורשב"א הוכיח שרק כשכולו מוחזק כערלה נאסר לקנות מהסמוך לו בא"י ולפיכך אני אומר כי לאכול שם אשכול של ענבים אסור דאיכא למיחש שמא מן הערלה נלקט אבל לקחת מהם הרבה לעשות יין מסתברא לי שהוא מותר דהא ערלה עולה באחד ומאתים וכבר נתבטל האיסור ביד העכו"ם. אבל ללקוט הישראל מן הערלה ולהוסיף עליה אסור דאין מבטלין איסורין לכתחילה. ומיהו אם יש בכרם ילדות הרבה עד שאינם עולים באחד ומאתים אסור לקחת מאותו הכרם או מחוצה לו. ואפילו אם תרצה להחמיר שלא לקחת מן הכרם או מחוצה לו מ"מ אין אתה צריך לנהוג פרישות שאתה יכול לקנות בתוך ביתך או בשוק. 7
כללא דמלתא היכא דלא איתחזק איסורא לא תיבעי לך והיכא דאתחזק איסורא לא תקנה מן הכרם שנתחזק בו האיסור ואפילו כולו איסור אלא מהנמכר בשוק ואין כאן בית מיחוש ולא תהרהר אחר מנהגן של ישראל כי תורה היא. והנל"ד כתבתי.
חזו"ע עמ' כו סעיף ו: פירות הנמצאים בשוק, מותר מן הדין לקנות מהם, ולא לחוש דשמא פירות ערלה הם, כי רוב הפירות אינם ערלה, וקי"ל כל דפריש מרובא פריש. והמחמיר לקנות רק מהחנויות שיש להם תעודה תבוא עליו ברכה.
- כל דפריש מרובא פריש ואפילו בערלה 8מהרשד"ם, מבי"ט אמנם יש מחמירים בערלה שצריך שיהיה מאתיים כנגדו כמשמע כאן ברדב"ז תק"פ והשו"ע סעיף י"ז כתב להתיר יין סתם גם בא"י"ש רוב גפנים לאו ערלה נינהו" 9 .
- מה שהמוכר לוקח לפעמים ממקום הקביעות יש צד להתיר לסוברים א. שסוף סוף לנו נולד הספק מחוץ למקום הקביעות רשב"א ודווקא למוציא ממקום הקביעות נאסר ב. גם במקום הקביעות ספק נבצרו כבר פירות הערלה ואינו כתשע חנויות שודאי אחת מוכרת טריפה ג. שחלקם מובאים ע"י גויים שלגביו אין דין קבוע וגם ישראל מומר לאכול נבלות לתאבון דינו כגוי בזה חזו"א.
- יש הסוברים שערלה בזמן הזה מדרבנן דקדושה שניה לא קדשה לעתיד לבוא כדעת התוס' וסיעתו בתרו"מ וע"פ משנה למלך, פרי האדמה ממילא ספיקא מותר גם בארץ. אמנם מרן כאן כתב"ספיקא אסור"וכן החמיר באביונות סעיף ג ומשמע שסובר שהיא דאוריתא גם בזה"ז. אמנם ביד אברהם רצה להוכיח שדעת מרן להקל היום ממה שלא חייב לשרוף הערלה.
- הרבה פירות מקורם מאשקלון ודרומה ומעכו וצפונה שלא נכבשו ע"י עולי בבל ולהם דין חו"ל לערלה.
- ואפילו שהספק ניתן לבדיקה בלוחות של הרבנות ויש שכתבו שחיבים לברר, ש"ך קי ס"ק קו ע"פ רשב"א בחדושיו. וכן דעת הרב אליהו בערלה שהארגז מוכיח. ויש חולקים. נוקטים כפוסקים שאין הכרח לברר רמ"א ס"ס קי. שער המלך מקואות כלל ג' ע"פ סמ"ג סה"ת ומרדכי. פר"ח. אלא במה שכבר הוחזק באיסור כבהמה שאסורה בחייה. וזוהי חומרת הרשב"א. נוב"י. ועוד שגם למחמירים חיוב הברור הוא רק במקום שניתן לברר את כל הספקות נובי"ק יו"ד נ"ז .
מטע מעורב: אין נאמנות למומחה לזהות פירות ערלה
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רפו, פת"ש ט': במקום שיש במטע גם נטיעות ערלה והעובד הגוי טוען שיכול לזהות אותם ואם נקבל דבריו יבוא הפסד ליהודי שחכר עכשיו השדה העלה דלא שייך לומר כאן דאפשר לברר ע"י אומנין בקיאין המבינים איזה פרי הוא מתוך ג' שנים ואומן לא מרע אומנתו. דזה אינו, דאינם בקיאין להשכיל בין השרישם קודם ט"ז אב או אח"כ .
במקום ספק, פירות משונים דקים וקלושים מוחזקים כערלה
שם: ולכן פשוט בנ"ד דכל אילן שפירותיו נגמרים ככל הפירות אין לספק בו כלל ואין להחמיר ובפרט בערלה בח"ל שכך נאמרה הלכה ספיקה מותר. אמנם בהמצא שם אילנות שבאמת פירותיהם משונים דקים וקלושים ואף על גב דנמצא כן לפעמים גם באילנות זקנים מ"מ הוא ספק הרגיל וקרוב לודאי שהם משני ערלה אין בידינו להתיר להדיא. אמנם היום ישנם עצים שנותנים יבול כלכלי כבר בשנה השלישית כגון אפרסק, נקטרינה וענבים ללא גרעינים.
אין חובה לחפש אחר פירות הערלה ולבערם
שם: והנה כתבתי במ"א דלא מצאתי בש"ס שמחוייב אדם לשרוף ערלה ורמב"ם נמי לא מייתי ליה במקומו כלל אלא בהל' פסולי מוקדשי' דרך אגב אשר מזה נ"ל מעולם לא נצטוה לבער ערלה מן העולם אלא שאסור בהנאה וסגי ליה בשריפה להתיר אפרן לאפוקי בב"ח בשר בחלב דלא סגי בהכי אבל שיהיה מצוה להדר לשורפו לא מצאתי וכן לא ראיתי מעולם מרבותי ששורפים רק הניחום וירקבו ... נמצא אין הבעלים צריכים להדר לחפוש אחר אותן פירות דקים וקלושים איה הם ואם יבא לידם יהא להם איסור הנאה. ואם הגננין מוכרי פירות ומייתי להו מעות לבעלים פשוט שאין צריכים לחוש בחליפי ערלה לאחר שעבר ומכרן שמא היה בהן מהני פירות עכ"ד.
וסיים: "ואינני אומר למעשה רק פר"מ ישים עיונו על הדבר אשר יראה בעיניו יעשה יורה יורה"
וסיים: "ואינני אומר למעשה רק פר"מ ישים עיונו על הדבר אשר יראה בעיניו יעשה יורה יורה"
- ↩
שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן צו: אמנם כיון דחזינן בתשו' הרדב"ז דצירף כמה צדדי היתרא שלא שייכים בזמן הזה, היינו הא דלא הוי אלא מיעוטא דמעוטא, והנה מתחדשים חדשים לבקרים בתחבולות שונות, ומתרבים פירות ערלה עד שכמה מהם הגיעו לקרוב למחצה, וגם ההיתר של קרוב לא שייך, דמביאים מכל המקומות הקרובים והרחוקים כנ"ל, וגם הוחזקו ערלה בכמה שדות כנזכר, וגם בשאר היתרים הנ"ל, יש כמה עקולי ופשורי כנ"ל, וביותר שייך מה דאיתא בש"ס (קידושין ל"ט) סתום ספיקא, ופרש"י להורות בצנעא כיון דמקילין בה וכו' עיין שם, וכן בזה"ז בעוה"ר מקילין הרבה בה, ראוי לסתור ולא לדרוש בפרקא היתרא, אף אם הי' מקום להקל, שלא תצא תקלה מתחת ידינו ח"ו.
- ↩
כלומר רק בתערובת, שיש בה ודאי ערלה, החמירו חכמים שצריך בה ר' לבטלה. אבל כשיש פרי אחד לפנינו ואנו מסתפקים במקורו, כל דפריש מרובה פריש. וכמו שבבשר הנמצא בשוק תלינו ברוב ולא בשישים כך בפרי הנמצא בשוק תולים ברוב ולא במאתיים. וכך פסקו גם חזון איש, יו"ד סי' לז ס"ק יד; דרך אמונה לרב קנייבסקי, הל' מע"ש פ"ט ס"ק מח (עמ' שנא); שו"ת מנחת יצחק, ח"ז סי' צו; ישועת משה, א יו"ד סי' יד. אמנם דעת הרב אלישיב לדונו כקבוע ודעת הרב אריאל לדונו ע"פ מיעוט המצוי – ע"פ הרב פרידמן, מכון התורה והארץ.
- ↩
אמנם בבית יוסף כתב בזה"ועל פי זה יש להתיר דמסתמא לנטיעה אחת של ערלה יש מאתיים של היתר"ואולי כיון שבעשיית יין בוצרים כל הפירות יחד וממילא יש כן מציאות של תערובת.