התחברות
None
סעיף כג
סעיף כג
נוטע לסייג ולקורות פטור
משנה ערלה אא: הנוטע לסייג ולקורות שיהיה האילן גדר לכרם פטור מן הערלה דכתיב (ויקרא יט) ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב, לסייג ולקורות ולעצים פטור ר' יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג והכל אילן אחד הפנימי חייב והחיצון פטור.
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א : גמ' הנוטע לסייג כו'. כתיב ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. מעתה אותו של מאכל אפי' חישב עליו לסייג יהא חייב. ת"ל עץ מאכל...
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א : גמ' הנוטע לסייג כו'. כתיב ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב. לסייג ולקורות ולעצים פטור. מעתה אותו של מאכל אפי' חישב עליו לסייג יהא חייב. ת"ל עץ מאכל...
דוקא כשניכר* בנטיעה שהיא לסייג פטור
שם: תני רבן שמעון בן גמליאל אומר בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר שהוא ראוי להם. נטע דבר שאין ראוי להם חייב ולא מועיל מה שחשב בהם לשם גדר כיוון שסתמם עומדים לאכילה יאות אמר רשב"ג מ"ט דרבנין שחולקים עליו ואומרים אפילו אם העץ אינו ראוי לקורות הולכים אחר מחשבתו? א"ר זעירא בַּמְּשַׁנֶּה סדר נטיעתם וניכר מדרך נטיעת העצים שאינו רוצה להשתמש בהם למאכל לעצים ברוצף אם רוצה את העצים להסקה, נוטע אותם ברצף ואינו מרחיק את האילנות זה מזה כמו שעושה כשרוצה אותם למאכל לקורות במשפה אם מעוניין להשתמש בענפי העץ לקורות, קוצץ את הענפים כדי שיתעבו ויהיו לו קורות עבות לסייג מקום הסייג מוכיח עליו נוטע אותם בסוף השדה שהוא מקום הראוי לגדר .
רא"ש מסכת ערלה פרק א משנה א : פטור מן הערלה - בירושלמי דריש ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולעצים ולקורות פטור ובלבד שיהא ניכר בהם שהם נטועים לכך, לעצים רצופות שלא הרחיק זה מזה כדרך שעושים לעץ מאכל, לקורות במשפה ענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים, לסייג מקום הסייג מוכיח עליו.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : אבל הרמב"ם השמיט הירושלמי הזה ואפשר שהוא זכרונו לברכה מפרש דרבי זעירא לא קאמר שצריך שישנה סדר נטיעתן אלא הכי קאמר כיון שדרך לשנות סדר נטיעתן מותר ואפילו לא שינה כשינה דמי:
רא"ש מסכת ערלה פרק א משנה א : פטור מן הערלה - בירושלמי דריש ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולעצים ולקורות פטור ובלבד שיהא ניכר בהם שהם נטועים לכך, לעצים רצופות שלא הרחיק זה מזה כדרך שעושים לעץ מאכל, לקורות במשפה ענפים כדי שיתעבו ויהיו גסים, לסייג מקום הסייג מוכיח עליו.
בית יוסף יורה דעה סימן רצד : אבל הרמב"ם השמיט הירושלמי הזה ואפשר שהוא זכרונו לברכה מפרש דרבי זעירא לא קאמר שצריך שישנה סדר נטיעתן אלא הכי קאמר כיון שדרך לשנות סדר נטיעתן מותר ואפילו לא שינה כשינה דמי:
נטע חלקו למאכל, אותו חלק חייב בערלה
ירושלמי שם19: רבי יוסי הוא אמורא ומפרש טעמו של ר' יוסי במשנה ילמד דבר מתחילתו ממשמע שנאמר שלש שני' יהיה לכם ערלים לא יאכל. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל אפילו אם רק חלק מהעץ הוא למאכל חייב ואותו חלק שהוא לסייג ולקורות ולעצים פטור. רבי יונה בא להסביר טעמו של ר' יוסי במשנה למד דבר מסופו ממשמע שנאמר ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ג : נטע אילן וחשב שיהיה הצד הפנימי שלו למאכל והחיצון לסייג, או שיהיה הצד התחתון למאכל והעליון לסייג, זה שחשב עליו למאכל חייב בערלה, וזה שחשב עליו לסייג או לעצים פטור, שהדבר תלוי בדעתו של נוטע.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ג : נטע אילן וחשב שיהיה הצד הפנימי שלו למאכל והחיצון לסייג, או שיהיה הצד התחתון למאכל והעליון לסייג, זה שחשב עליו למאכל חייב בערלה, וזה שחשב עליו לסייג או לעצים פטור, שהדבר תלוי בדעתו של נוטע.
כל שעירב בו מחשבה למאכל חייב בערלה
תלמוד ירושלמי מסכת ערלה פרק א הלכה א : נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה מועילה מחשבתו וחייב בערלה . למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימינו אין בכוחו להפקיע ממנו דין ערלה . נטעו שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל מכיון שחישב עליו מחשבת חיוב יהא חייב הואיל וכבר בשעת נטיעה חשב מחשבה כזו שתחייבו בערלה לבסוף חייב הוא בערלה מיד בתחילה . והתנינן רבי יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור. תמן למאכל למאכל לעולם. לסייג לסייג לעולם. ברם הכא מכיון שעירב בו מחשבת חיוב יהא חייב.
נטעו שלש שנים לסייג מיכן ואילך חישב עליו למאכל והוסיף מה שחנט בשנה השלישית הוסיף בשנה הרביעית תוספתו רבי ירמיה אמר התוספת פטור שהרי צמח בשנה הרביעית ואין בה חיוב ערלה רבי בא אמר התוספת חייב סובר שהולכים אחר החנטה, וכיון שהחנטה הייתה בשנה השלישית, יש על התוספת דיני ערלה . ... א"ר יוחנן דברי רבי ישמעאל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי אין נטע רבעי נוהג רק אם בשלש השנים הראשונות נהגה בפירות דין ערלה, . רבי יוחנן בעי עד שיהא לו שלש שנים ערלה? א"ר יונה עיקר ערלה צריכה ליה אין עיקר ערלה פחות [משלש] שנים אם חישב לסייג ונמלך למאכל, האם נוהג בהן דין ערלה בפחות מג' שנים. ומה שראינו שהיה פשוט לגמרא לעיל שיש דין ערלה, בזה יש ספק לר' יוחנן. א"ר יוסי עיקר רבעי צריכה ליה כל שאין לו ערלה אין לו רבעי האם כוונת ר' ישמעל, שדין רבעי נוהג רק אם נהגו לפני כן ג' שני ערלה, או אפילו אם נהגו חלק משני ערלה, כגון שנה או שתיים, גם נוהג בהן דין רבעי ?
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ב : הנוטע אילן מאכל ודעתו עליו שיהיה סייג לגינה, או שנטעו לקורות לא לפירות ה"ז פטור מן הערלה, נטעו לסייג וחזר וחשב עליו למאכל או שנטעו למאכל וחזר וחשב עליו לסייג, כיון שעירב בו מחשבת חיוב חייב, נטעו שלש שנים לסייג ומכאן ואילך למאכל אין לו רבעי, שכל שאין לו ערלה אין לו רבעי.
נטעו שלש שנים לסייג מיכן ואילך חישב עליו למאכל והוסיף מה שחנט בשנה השלישית הוסיף בשנה הרביעית תוספתו רבי ירמיה אמר התוספת פטור שהרי צמח בשנה הרביעית ואין בה חיוב ערלה רבי בא אמר התוספת חייב סובר שהולכים אחר החנטה, וכיון שהחנטה הייתה בשנה השלישית, יש על התוספת דיני ערלה . ... א"ר יוחנן דברי רבי ישמעאל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי אין נטע רבעי נוהג רק אם בשלש השנים הראשונות נהגה בפירות דין ערלה, . רבי יוחנן בעי עד שיהא לו שלש שנים ערלה? א"ר יונה עיקר ערלה צריכה ליה אין עיקר ערלה פחות [משלש] שנים אם חישב לסייג ונמלך למאכל, האם נוהג בהן דין ערלה בפחות מג' שנים. ומה שראינו שהיה פשוט לגמרא לעיל שיש דין ערלה, בזה יש ספק לר' יוחנן. א"ר יוסי עיקר רבעי צריכה ליה כל שאין לו ערלה אין לו רבעי האם כוונת ר' ישמעל, שדין רבעי נוהג רק אם נהגו לפני כן ג' שני ערלה, או אפילו אם נהגו חלק משני ערלה, כגון שנה או שתיים, גם נוהג בהן דין רבעי ?
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק י הלכה ב : הנוטע אילן מאכל ודעתו עליו שיהיה סייג לגינה, או שנטעו לקורות לא לפירות ה"ז פטור מן הערלה, נטעו לסייג וחזר וחשב עליו למאכל או שנטעו למאכל וחזר וחשב עליו לסייג, כיון שעירב בו מחשבת חיוב חייב, נטעו שלש שנים לסייג ומכאן ואילך למאכל אין לו רבעי, שכל שאין לו ערלה אין לו רבעי.
שו"ע כ"ג: הנוטע אילן מאכל ואין דעתו לצורך אכילה, אלארק. חזו"א להיות גדר לשדה או בשביל העצים לשרפן או לבנין, פטור משנה: הנוטע לסייג ולקורות פטור. ערלה א, א' רמב"ם ורא"ש . והוא שיהא ניכר שאינו לצורך אכילה, כגון אם הוא לשריפה שנטען רצופים כר"אש ופשט הירושלמי ערלה א א שנטע בפועל באופן הניכר לשריפה, בנין וגדר ולא כרמב"ם שהשמיט הגמ' ודי לו שדרכו בכך ואינו מרחיק בין אילן לאילן כראוי, ואם הוא לבנין שמשפה הענפים כדי שיתעבו, ואם לגדר שהוא במקום שצריך לגדור,
ואפילו אם צדו האחד בין פנימי בין חיצון בין תחתון בין עליון לצורך אחד מאלו, וצדו השני לאכול, את שלצורך אכילה חייב, והשאר פטור. כרי יוסי במשנה והסבר הירושלמי שם בריבוי מילות אכילה"לא יאכל" "עץ מאכל" "תאכל את פריו". וכן רמב"ם ורא"ש. ושונה מילדה שהרכיבה בזקנה שפירות הילדה נשארים באיסורם, דשאני התם דפירות ערלה היו ניכרים קודם שגדל ההיתר אבל הכא שהפירות גדלים בבת אחת מתוך ההיתר ומתוך האיסור הוה ליה כמו זה וזה גורם , ב"י. ש"ך
ואם חשב עליו בזמן הנטיעה שיהיה אחר כך לאכילה, חייב בערלה מתחילה וברבעי, ומונין לו משעת נטיעה. אבל אם לא חשב עליו עד סוף שנה שלישית, אין בו דין ערלה כר' ירמיה שם וכן אין לו רבעי, שאין דין רבעי בלא ערלה כר' ישמעל שם . ואם נטעו למאכל ואחר כך חשב עליו לאחד מאלו, חייב , שאין בכוחו לעקור חיוב שכבר נוצר . שם .
הנוטע לנוי או ריח הפירות: נחלקו האחרונים אם סיבת ההיתר היא כי אינה נטועה לאכילה (רעק"א, ערה"ש) או כיון שאינה נטועה לפרי (הר צבי זרעים ב ה', מנחת שלמה עא ד.) , ונפק"מ לנוטע לנוי או ריח הפירות.
ואפילו אם צדו האחד בין פנימי בין חיצון בין תחתון בין עליון לצורך אחד מאלו, וצדו השני לאכול, את שלצורך אכילה חייב, והשאר פטור. כרי יוסי במשנה והסבר הירושלמי שם בריבוי מילות אכילה"לא יאכל" "עץ מאכל" "תאכל את פריו". וכן רמב"ם ורא"ש. ושונה מילדה שהרכיבה בזקנה שפירות הילדה נשארים באיסורם, דשאני התם דפירות ערלה היו ניכרים קודם שגדל ההיתר אבל הכא שהפירות גדלים בבת אחת מתוך ההיתר ומתוך האיסור הוה ליה כמו זה וזה גורם , ב"י. ש"ך
ואם חשב עליו בזמן הנטיעה שיהיה אחר כך לאכילה, חייב בערלה מתחילה וברבעי, ומונין לו משעת נטיעה. אבל אם לא חשב עליו עד סוף שנה שלישית, אין בו דין ערלה כר' ירמיה שם וכן אין לו רבעי, שאין דין רבעי בלא ערלה כר' ישמעל שם . ואם נטעו למאכל ואחר כך חשב עליו לאחד מאלו, חייב , שאין בכוחו לעקור חיוב שכבר נוצר . שם .
הנוטע לנוי או ריח הפירות: נחלקו האחרונים אם סיבת ההיתר היא כי אינה נטועה לאכילה (רעק"א, ערה"ש) או כיון שאינה נטועה לפרי (הר צבי זרעים ב ה', מנחת שלמה עא ד.) , ונפק"מ לנוטע לנוי או ריח הפירות.
- ↩
מפורש לפי פירוש"ידיד נפש"לירושלמי של הרב יחיאל אברהם ב"ר בנימין הלוי ברלב