סימן צט - סעיף ז: כלי הבלוע מאיסור מועט

Name: סיכום הלכות תערובות
Author: הרב ירון אליה

האם האם מותר להשתמש בכלי שבלע מעט איסור באופן שבשימוש רגיל בכלי יש כדי לבטל את האיסור

כתב הריב"ש (שו"ת שמט) ' כתב הראב"ד ז"ל דקדרה שבלעה טיפת דם או חלב מבטלין אותו לכתחלה כיון שא"א לבא לידי נתינת טעם לעולם למיעוטו. וכן נמי אם בלעה יותר, כל שנפל בכלי שאין רגילין להשתמש בו אלא בתבשיל מרובה שלא יבא לידי נתינת טעם'.
וכ"כ הרשב"א (תוה"א ד, ד. לו, ב) ולמד דין זה ממה שהתירה הגמ' בע"ז (לג, א) לישראל להשתמש בקנקנים של יין של נכרי⁸⁵. והסביר הרשב"א 'וטעמא דהא מילתא דיין הבלוע בכלי דבר מועט⁸⁶ הוא דכל שמשתמשים בו בצונן אין בלעו אלא מועט. וכיון שכן וכלי זה משתמשין בו היתר בשפע אי אפשר לבא בו לידי נתינת טעם ולפיכך אפילו לכתחילה מותר'.
אמנם הרא"ה (בדק הבית שם) כתב שלא ניתן להוכיח מקנקנים כיון 'שהצונן אינו מבליע ולא מפליט ואין בהם בליעת איסור כלל, וראיה לדבר שהרי הכשרן במים צוננין ואלו היה בהן בלע לא היו מוכשרין במים צוננין שהמים דבר פשוט הוא שאינן נבלעים כלל'. ומעמיד הנדון בקנקנים שאמנם לא בולעים מהיין אבל 'קולטים טעם היין' ולזה די בהדחה ועוד הסביר שאין איסור ביטול לכתחילה במקום שהאיסור נפסד 'אין דין איסור בטולין לכתחילה, אלא במה שמתקיים האיסור בתוכו כגון נבילה וחזיר לתוך אוכל של היתר שאעפ"י שיש בו ששים של היתר מכל מקום האיסור קיים ושמו עליו דמעיקרא אוכל והשתא אוכל אבל יין במים שהוא נפסל לגמרי וכן רוטב חזיר מועט לתוך ששים של מים מותר לבטל אפילו לכתחילה'.
וגם הר"ן (על הרי"ף עז יב, ב) העיר על דברי הרשב"א שאין היתר ההדחה מצד שנפלט היין ובטל במים אלא 'שמפיגין היין הנבלע בתוך הכלי ומבטלין טעמו ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא הרי הן כאילו שורפין אותו במקומו' והמשיך שאפילו אם תאמר שהם מפליטים, טעם ההיתר שם הוא שאין מתכוין לבטל ולא שהוא מועט⁸⁷.
הרא"ש (ע"ז ב, כג) הסביר את היתר קנקנים בכך 'ואף על גב דבכוליה משערינן ואין במים ובשכר ששים לבטל היין אפ"ה שרי. כי טעם היין הנפלט לתוכו פגום מעיקרא הוא' והסביר הפר"ח (קכב, ג) כוונתו שפוגם את המים מיד כשיוצא אליהם.
וכן הטור (קכב) כתב על דברי הרשב"א 'ואינו נראה להתיר, מק"ו דאפי' קדרה שאינה בת יומא שהיא מותרת אסורה משום גזירה אטו בת יומא כ"ש באותו כלי עצמו אף על פי שאין דרך להשתמש בו בהיתר מועט יש לנו לגזור אטו שמא ישתמש בהיתר מועט'

ונמצא שלראב"ד, רבינו יונה, רשב"א וריב"ש כלי שבלע מעט איסור ושימושו היחיד הוא באופן שיש בו שפע היתר כנגד האיסור מותר להשתמש בו. אך אם משתמשים בו גם בהיתר מועט אין להשתמש בו כלל אפילו במרובה.

השו"ע פסק כרשב"א וכריב"ש 'אם נבלע איסור מועט לתוך כלי כשר, אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר, מותר להשתמש בו לכתחלה, כיון שהאיסור מועט וא"א לבוא לידי נתינת טעם, ולפיכך איסור משהו שנבלע בקדרה או בתוך קנקנים וכיוצא בהם, מותר להשתמש בו לכתחלה, ואפילו בבן יומו, לפי שא"א לבא לידי נתינת טעם. אבל אם נבלע בכלי שדרכו להשתמש לעתים בדבר מועט בקערה וכיוצא בה, אסור להשתמש אפילו בשפע, גזירה שמא ישתמש בה בדבר מועט ויבא לידי נתינת טעם'.

וכתב הפמ"ג (משב"ז טו) שהסיבה שלא חוששים לביטול איסור לכתחילה הוא כיון שאין כאן איסור בעין וגם אין כוונתו לביטול האיסור אלא לבישול.

אמנם הב"ח (קכב, ד) כתב שאין הטעם בקנקנים מצד היתר לבטל איסור מועט אלא מטעם שהובא בר"ן (לעיל) שהמים חודרים לכלי ומבטלים שם את מעט הטעם. וממילא 'בשאר איסור מועט כגון נבלה וחלב ודם (כלומר שלא גלתה לנו הגמ' לגביהם שטעמם מופג) אין היתר בעולם להשתמש בכלי בהיתר מרובה לכתחלה כדי לערב האיסור בהיתר ולבטלו'. והגם שלא שייך כאן ביטול איסור כיוון שאינו מתכוין לביטול אלא לשימוש, בכל אופן אין להשתמש בכלי מצד שאם גזרו בכלי שאינו בן יומו כל שכן שיגזרו בבלע מועט ) וזוהי סברת הטור לעיל והש"ך קכב, ג הצביע על דברי הרא"ה והב"ח)

וכעין זה כתב הט"ז (טו) אמנם מסקנתו להתיר באופן שגם פוגם וגם משתמש בשפע. והעמיד כך את כוונתו של הרשב"א.⁸⁸ ולפי זה בכלי שאינו בן יומו נראה להתיר גם לשיטתו.

אמנם בב"י (קכב) דחה את סברת הטור (והב"ח) ללמוד ק"ו מכלי שאינו בו יומו וכתב 'דלא דמו להדדי דע"כ לא שרי הרשב"א אלא לפי שאינו מצוי להשתמש באותו כלי בדבר מועט וכל דבר שאינו מצוי אין חוששין לו ומה ענין זה לקדרה בת יומא ושאינה בת יומא שאדם עשוי לבשל בזו ובזו'. ובתורת חטאת (פה, יב) הביא דברי הטור וסיים בדחיית הבית יוסף.

וגם הפר"ח (קכב, ג) חיזק דברי הרשב"א. ועל מה שטענו שאין ראיה מהגמ' בע"ז הביא מתשובת הרשב"א (חלק א סימן רכב) שהוכיח הדין גם מהמשנה בתרומות (יא, ו) שמגורה של תרומה מותר לתת בה חולין גם אם נשאר בה כמות מועטה מהתרומה שאין מקפידין עליה. ומזה הגדיל הפר"ח להעמיד ההיתר אפילו בממשות ולא רק בבלוע.

ולהלכה כתב בכה"ח (עג) 'ולענין דינא כיון דדעת מרן ומור"ם ז"ל אשר כל בית ישראל נשען עליהם להתיר הכי נקטינן. אכן לכתחלה יש ליזהר שלא להשתמש בו בעודו בן יומו לחוש לדברי האוסרים ובדיעבד שרי והמחמיר שלא להשתמש בו כלל בלא הכשר תע"ב.

הובא להלכה בשו"ע קלז, ד
↩
בר"ן הביא את דברי הרשב"א ביתר פירוט ממה שנמצא לפנינו והסביר שקיבל מר' יונה שהבליעה נעשית כדי קליפה בלבד ולכן היא מועטת ויש במים לבטלה.
↩
ואם כך אין הכי נמי שגם זה סיבה להתיר כרשב"א באיסור מועט שהרי אינו משתמש בכלי לבטל אלא לבשל. ולא בא הר"ן אלא לחלוק על מה שעוד כתב הרשב"א להתיר להכשיר את הכלי בעירוי כיון שבלע רק כדי קליפה אלא שסובר שבולע בכולו.
↩
רק שלא כתב הרשב"א כך כיון שרק בכלי קטן שיכול לבוא לידי נתינת טעם נדרש יסוד הפגימה הוא דיבר בכלי גדול.
↩

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות