הכשרת המטבח לפסח

הדין לנקות בצונן כיון שהולכים אחר רוב תשמישו (שו"ע תנ"א, ו) אך המנהג לערות על משטחים (שם כ)

המשנ"ב (תנ"א, קיד) כתב שצריך להכשירו באבן מלובנת 'שלפעמים משים עליו פשטידה חם והוי ככלי ראשון'. וכיון שקשה לישום, המנהג לכסותו. אמנם כתב שבדיעבד מועיל גם עירוי שזהו רוב תשמישו. ויש שחששו שע"י עירויים הרבה בולע בכולו (פמ"ג א"א תנ"ב ב) ולשיטתם לא יועיל עירוי.

משטח פורצלן עשויים מעשרות אחוזים של חרסית שממנה עשויים כלי חרס. וכיון שעשויים בתנור אין לומר שדינם ככלי אדמה. וכיון שיש לחוש לסוברים שהולכים בתערובת אחרי החומר החמור יותר גם כשהוא מיעוט, ממילא יש לחוש שדינם כחרס ולא מועיל לו הכשר.

על פי פסיקת הגר"י אריאל למכון צומת כיון שיצור הפורצלן נעשה בטמפרטורה גבוהה מאוד החום גורם להתכה של המרכיבים וליצירת תרכובת חדשה שהיא צפופה יותר ובולעת פחות וזהו 'חומר חדש' שיש לדון אותו על פי תכונותיו בפועל.

אמנם נראה שאין כך דעת רוב הפוסקים, שכן לגבי פלסטיק יש שאסרו הכשר שלו רק מצד שהוא 'חומר חדש'. ועוד שגם המקלים שם לא הקלו אלא בחומר שלא היה עליו שם איסור מעולם אך לא הקלו להפוך את החרס עצמו ל'חומר חדש'.

ועוד שאמנם הקאולין אכן הופך לחומר חדש (מולייט) אבל חומר חדש זה אינו נעשה כתוצאה מחיבור כימי אל שאר החומרים בתערובת אלא בעיקר משחרור של מים וכך נעשה הגביש קשה יותר אך תכונות הבליעה שלו כחומר גושי אינן שונות משל חרס. תכונת האיטום מתקבלת בעיקר מהתכה של של הפלדספאר שנעשה כחומר דמוי זכוכית שעוטף את גבישי המולייט והקווארץ. כלומר נראה שהשינוי הכימי משפיע בעיקר על חוזק החומר ואילו שיפור תכונות הבליעה מושגות שוב על ידי תערובת ולא על ידי תרכובת.

כיור שרוב תשמישו בצונן ועוד שהוא פגום מסבון די בניקיון אך נהגו לערות כדברי השו"ע (תנ"א כ) בשולחנות. ולספרדים זה מספיק גם לחרס (אול"צ ג י יא) ולמנהג האשכנזים לכתחילה מחמירים כמיעוט תשמישו. ועוד שחוששים לכתחילה שמבליע בכולו (ראה לגבי שיש) ובדיעבד אינו אוסר גם להַם כשהכשירו ברוב תשמישו (משנ"ב תנ"א מז).

הטעם כיון שבולע בעירוי כך נפלט. ועוד שנבלע בפגום. ועוד שלרמ"א (צה, ג) אין עירוי מפליט ומבליע כאחד לאסור. ויש שכתבו שכיון שהוא בולע בפגום אין צריך הכשר כלל, אמנם יש להסתפק בזה כיון שאפשר שבולע במושבח ונפגם אחר כך וצריך הכשר. ועוד שלרמ"א דין פגום בפסח חמור מבשאר איסורים.

מגשים רבים מצופים בפלסטיק שניתן להכשר למעשה. וניתן לודא זאת ע"י ניסיון לקלף עם סכין יפנית חלק מהציפוי, אם מתקלף בקלות זהו פלסטיק ואם לא ניתן לקלף או שהוא נשבר או מתפורר הוא פורצלן ודינו כחרס שיש להחמיר בו.

כיון שעיקר בליעתו מזיעה והיא ניתרת בהגעלה או בליבון קל, ומה שפעמים נגע בצק בדפנות הוא מיעוט תשמישו. וגם לרמ"א שמחמיר במיעוט תשמישו די בליבון קל (משנב מח). ועוד שבדיעבד או בצירוף ספק נוסף חמץ היתרא בלע (חוק יעקב תנ"א, יד) ומועיל ליבון קל גם ליבש.

כן החמירו הגרמ"א (למעט בשעת הדחק) והאול"צ (ג, י, ב). כיון שחוששים שצריך ליבון חמור מנגיעות הבצק או שמא מיעוט זיעה על משטח חם ששורפו מצריך ליבון (שפ"ד עו, כג). ועוד שיש לדון בהכשר הזכוכית. וכן חשש בחוט שני (פסח י, ג) ובדיעבד כתב להתיר. ויש שחששו להכשר הגומיה כמובא לגברי חומרי פלסטיק.לעיל

בספר הגעלת כלים עמ' תמ"ה כתב בשם האג"מ שליבון חמור הוא 371 מעלות. ובספר דרך כוכב לרב פפויפר עמ' 311 הביא בשם מומחה למתכות שהוא 350 מעלות וודאי לא יותר מ- 400 מעלות. והגם שיש מחמירים כמובא בהערה הבאה, כיון שמעיקר הדין גם ליבון קל היה מספיק. נראה שיש להקל בזה למעשה.

במכון הטכנולגי להלכה כתבו שיש לחוש שצריך להגיע ל- 450 מעלות, כאשר בפועל התנורים לא מגיעים לחום זה גם כשמפורסם בהם שמנקים ב- 500 מעלות. ועוד שחששו שמסגרת הגומי מונעת מהחום להגיע לקצוות הדלת. ועוד חששו שלא ניתן להכשיר את הזכוכית ויש לכסותה.

כיון שהתבניות צריכות ליבון חמור מהדין יש לחוש לסוברים שאין חום התנור מספיק לכך. וראה של המכון הטכנולוגי רשימת תנורים המאושרים לליבון חמור גם לשיטתם. ובאלו מהדין מותר להכשיר גם תבניות כמובא במאמר שלהם. והניסיון מראה שתבניות לא מתקלקלות בניקוי פירוליטי כלל רק מתנקות היטב. וחלקים המצופים בכרום מאבדים את הברק שלהם ומצהיבים בניקוי.באתר

כיון שההסיר לא יושב על המשטח אלא מוגבה על ידי החצובות, הבליעה נעשית בעירוי. ולפי מה שהסברנו שיש להכשיר זכוכית העמידה לחום כדרך בליעתה נכשרת בעירוי. ולאשכנזים נכון שיערו ג' פעמים כאמור.

בליעת המשטח נעשית בכלי ראשון ולא בעירוי כיון שגלישת המאכלים נעשית על דופן הסיר שהוא כלי ראשון שעל האש ונופלת בין הסיר ובין המשטח, ואינו ככיריים עם חצובות בהם הסיר מופרד מן המשטח והבליעה נעשית בעירוי. ולכן גם הפליטה צריכה להעשות בכלי ראשון. ואם הסיר אינו מחובר למקור חום, אינו מפליט אלא כדי קליפה כעירוי כדין תתאה גבר ולא מועיל להכשיר. ויש שכתבו לערות ג' פעמים.

כדברי הציץ אליעזר והמנח"י לעיל בפיירקס. וכן מדברי המשנ"ב (תנ"א קנו) שגם למחמירים בכלי זכוכית במקום שלא ניתן להשיג כלים אחרים יכול להכשירו בעירוי ג' ימים והכוונה בפושרים. ולפי זה כיריים שקשה לקנות חדשים, אפשר שיש להקל בהכשר גם להם.

באינדוקציה החום נוצר בסיר ולא בכיריים ולכן אין שריפה של מה שגולש וכן לא שייך להכשירם ע"י הפעלה. והבליעה של המשטח נעשית מחום כלי ראשון כיון שהעירוי מחובר לגוף הסיר שהוא על האש ולכן גם לא יועיל שם עירוי.

ואפילו שבלע ביבש, כיון שהבליעה נעשית מכח זיעת המים וכן כיון שעיקר תשמישו בנוזלים די בהגעלה. (אול"צ י, ה, אהל יעקב לר' סקוצילס עמ תלב בשם הגרשז"א) ויש מחמירים להצריך ליבון כיון שדרך הבליעה ביבש ואפשר שזהו עיקר שימוש של המכסה בצד זה (שם בשם הרב שמאי גרוס והגרמ"ש קליין) ויש מקלים להכשיר המכסה בלבד כיון שגוף המיחם בלוע מטעם שני של היתר (פסקי משה לרב פרזיס). ויש להסתפק בזה כיון שאפשר שאין נ"ט בר נ"ט בחמץ אלא בטעם שלישי (ראה ריטב"א פסחים ל. מג"א תנב א) ובטעם שני אסור אפילו בדיעבד (רמ"א תמ"ז ה. וגם לשו"ע אפשר שהתיר רק בצירוף 'סתם כלים' ראה ב"י ודרכ"מ יא). ועוד שיש סוברים שכל מה שנעשה בבישול אחד דינו כטעם ראשון (חוו"ד צז ביאורים ד. פת"ש -שם ה. צה, א) ובכה"ג אפשר שגם החזו"ע יודה.

בשעה"צ (תמ"ד, ד) אסר לכתחילה לערות מכלי פסח לכלי חמץ. ובט"ז (תנב, יא) כתב על הנמנעים להשתמש בכלי שעירו ממנו על ברזל מלובן 'ואין בו ריח ולא טעם דאין בו איסור כלל בפסח'. ובחק יעקב (תנא , נה) הסכים להחמיר לכתחילה אך מודה שבדיעבד אינו אסור. ובכל אופן גם המחמירים לא החמירו אלא בעירוי על כלי ראשון כיון שמעלה הבל ולא מכלי ראשון על צונן כנידו"ד. ולכן נראה שאין כאן איסור מהדין אלא חומרא למי שנהג.

יש שכתבו לערות רותחים אמנם כיון שהפלטה היא רותחת היא מבליעה ככלי ראשון שתתאה גבר. ואין עירוי שייך אלא בחם ע"ג צונן. ועוד שאם נוהגים להניח חלה על הפלטה ישירות צריכה אפילו ליבון. וכן אין לומר שהפלטה שורפת מה שנופל עליה, שאינה חמה מספיק, ולכן יש לנקות ולכסות. וכמו כן לא מועיל הפעלה בלבד להפליט כיון שבמציאות רוב חלקי הפלטה לא מתחממים לחום של ליבון קל שהוא קש נשרף עליו (רעק"א תנא יג) למרות שהם יסל"ד ובולעים. ומה שבכ"ז כתבנו לחמם הוא כיון שיש סוברים שמועיל יס"ד לליבון קל (מג"א תנ"א כז, ט"ז שם ח) ובאופן זה אם תכנס לחות אל מתחת לנייר כסף לא יאסור בדיעבד.

ויש שלמדו מדברי המשנ"ב (תנא קלו) שכיסוי אחד מועיל רק בדיעבד. ומלבד שנראה שלהבנה זו יש מקום דווקא לעניין הנחת מאכלים ישירות על הכיסוי או בהנחת סיר ללא מכסה כמופיע בסוף דבריו. יותר נראה שהמשנ"ב מחמיר דווקא בתחתית הסיר עצמו שמועילה רק בדיעבד אבל בדף שהוא הנייר כסף כתב 'מותר להשתמש הכל' ומשמע גם להניח מצות וגם להניח סירים.

יש מקלים שכבולעו כך פולטו וגם בזיעה (ראה אג"מ אור"ח א ס וכן הובא בשמו לגבי מיקרוגל) ויש שכתבו להחמיר לכתחילה כיון שיש לחשוש שאין בזיעה כח להפליט רק להבליע (ראה חוו"ד ביאורים צב כו. וכן חשש בילקו"י מועדים עמ' שס. הלכות חגים ה, עז). אמנם אם לאורך זמן ארוך מצטברת ממשות מים על הדפנות שמורתחים מגלי המיקרו עדיף מזיעה (אג"מ שם) ותלוי במציאות ולכן ככל שמוסיפים בכמות המים וזמן הרתיחה ארוך יותר יש להקל. וראה במעיין אומר (ג, ב, י) שהגרע"י לא רצה להכריע בזה.

דינה ככלי פיירקס לעיל שלדעת הרבה פוסקים מועיל להם הגעלה לפסח [ציץ אליעזר ט, כ"ו, וכ"כ בשם הרב פרנק. ודעת המנח"י להתיר בשעת הדחק] ודעת הגרע"י שדי לה בניקיון [חזו"ע קנ"ב] ויש שכתבו שלא מועיל להם הכשר כלל [הגרמ"א]

ויש שכתבו שלא להכשירה כיון שאין המים מגיעים מרותחים לכל חלקיה ונראה שמהדין אין לחשוש שהרי חלקים אלו גם בלעו בעירוי או בכלי שני וכבולעו כך פולטו. וראה ואול"צ (ב, ל, ב) שדין צינור היוצא מתחת למיכל ככלי שני.

כיון שפעמים מקציפים בהם משקה שהוא חמץ. אמנם אם מקפידים כל השנה להקציף חלב רגיל בלבד אין לחשוש.