התחברות
סימנים נבחרים מהלכות חנוכה על סדר השו"ע משולב בתמצית דברי נושאי הכלים ודברי פוסקי זמנינו בדברים המעשיים
סימן תרעז – דין אכסנאי בחנוכה
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן תרעז – דין אכסנאי בחנוכה
סעיף א: אסנאי שאין מדליקין עליו בביתו
אכסנאי שאין מדליקין עליו בביתו, צריך לתת פרוטהלבעל הבית (או שיקנה לו בעה"ב חלק בשמן במתנה, ע"י הגבהה או קניין סודר, ובכך) להשתתף עמו בשמן של נר חנוכה; (וי"א שגם יוסיף עבורו מעט שמן)
[ולמנהג האשכנזים, אם יש לו נר עדיף שידליק בעצמו]
ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו (מפני החשד), אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו.
[ולמנהג האשכנזים, אם יש לו נר עדיף שידליק בעצמו]
ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, צריך להדליק בפתחו (מפני החשד), אף על פי שאותו בית אינו מיוחד אלא לשינה והוא אוכל על שלחן בעל הבית, והוא הדין לבן האוכל אצל אביו.
הגה: וי"א דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש, ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו (תשובת רשב"א סי' תקמ"ב).
דין בחורי ישיבה:
למנהג הספרדים – תלמיד ישיבה אינו רשאי להדליק בברכה. משום שנחשב כסמוך על שולחן אביו, ולכן יוצא בהדלקה שמדליק אביו בבית. ומ"מ כתבו הפוסקים שראוי שיעמוד בהדלקת נרות (של חברו אשכנזי או בביהמ"ד) וישמע את הברכות [חזו"עעמ' קמד, כה"ח אות כא].
למנהג האשכנזים – תלמיד ישיבה, רשאי (וי"א שחייב) להדליק נרות בישיבה.
א. אף אם נאמר שנחשב כסמוך על שולחן אביו, רשאי מצד מצוות מהדרין. ב. להרבה מן הפוסקים האשכנזים אינו בגדר בן הסמוך על שולחן אביו, כיוון שכל השנה דר בישיבה, ולדבריהם צריך להדליק נרות מדינא כדי לצאת י"ח נר חנוכה (הרב אלישיב, פניני חנוכה עמ קטז).
בן שמתארח בבית אביו/חמיו:
ילקו"י(עמ' תקו), כה"ח(סק"ו) – בן נשוי (או חתן) שמתארח אצל הוריו בחנוכה, יוצא בהדלקה שמדליק אביו, ואינו צריך אפילו להשתתף בפרוטה. ואם מתארח אצל חבירו, ראוי להחמיר ולהשתתף בפרוטה.
למנהג האשכנזים – אם רוצה להדר ולהדליק נרות בעצמו בברכה יכול. (מקראי קודש הררי, פ"ט, סע' יד. ופשוט)
אורח בבית מלון:
ילקו"י(עמ' תקה, דין ו')– מעיקר הדין צריך להדליק בחדרו. אך אם אי אפשר (וכגון שאינו רשאי מצד הנהלת המלון) צריכים האורחים להשתתף ביניהם בפרוטה ולהדליק בפתח המלון עבור כל האורחים(או שבעל המלון יזכה לכל האורחים חלק בשמן).
הרב קרליץ (הובא במקראי קודש הררי, פ"ט הערה קיד) - למנהג האשכנזים, עפ"י מה שכתב הרמ"א (כאן), יש להדליק לכתחילה במקום שבו אוכלים. ולכן ידליקו בחדר האוכל של המלון.
פסקי תשובות(אות א, עפ"י שו"ת מהרש"ם, ח"ד, סי' קמ"ו) – אורח במלון אינו כאכסנאי כלל, כיוון ששכר את החדר והרי זה כמי שנמצא בביתו. ולכן מדליק שם אפילו שאשתו מדליקה נרות בביתם. עוד כתב, שיש עדיפות להדלקה בחדר, משום ששם הוא נמצא רוב הזמן וגם שבזה יותר ניכר שהנרות שלו.
- מי שיצא ידי חובת נר חנוכה על ידי אחרים שהדליקו עבורו, ולא נכח בעת ההדלקה, טוב שיהדר לברך על נרות חנוכה שבבית הכנסת [ילקו"י, עמ' תסט]
סעיף ב:קטן שהגיע לחינוך
קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק. (אם יש לו בית בפני עצמו)
בא"ח (ש"א, וישב, יח), כה"ח(תרע"א, אות פג) – טוב לתת לאחד מבניו הקטנים להדליק את השמש כדי לחנכם במצוות, שגם בו יש קצת מצווה. אך אין לתת להם להדליק שאר נרות.
ילקו"י (עמוד שפ), ר' חיים פלאג'י(מועד לכל חי, סי' כז, אות לו) – טוב לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך בהדלקת נרות ההידור, ולקטן שלא הגיע לחינוך יכול לתת להדליק את נר השמש, הואיל ואין בו שום קדושה.
סעיף ג: מי שהגיע למקום שאין בו יהודים
יש אומרים שאע"פ שמדליקין עליו בתוך ביתו, אם הוא במקום שאין בו ישראל מדליק בברכות (ויכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו [ילקו"י]). הגה: כי חייב לראות הנרות (מרדכי), וכן נוהגין (וי"אשלא יברך);
ואפי' אם הוא אצל יהודים ורואה הנרות, אם רוצה להחמיר על עצמו ולהדליק בפני עצמו, מדליק ומברך עליהם, וכן נוהגין(האשכנזים) (ת"ה ומהרי"ל בתשובת מהרי"ל סי' קמ"ה).
מי שנמצא בין הגויים:
מ"ב, רש"ל (שו"ת, סי' פה), כה"ח (אות כג), פר"ח – ידליק נרות בלי ברכה משום סב"ל. (כיוון שיוצא במה שמדליקים עליו בביתו. ודין זה סותר למה שפסק מרן בסימן תרע"ו סע"ג, ולכן כתוב בלשון יש אומרים).
שו"ע, חזו"ע (עמ' קנו-קנח) – מי שנמצא במקום של גויים, (או חיילים שנמצאים במקום שאין בו נר חנוכה כלל [חזו"ע]) שאין שם נרות חנוכה שיוכל לראות, ידליק נרות בברכה. וטוב שיתכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו. (ואינו סותר למה שפסק השו"ע בסימן תרע"ו סע"ג, ששם רואה נרות כי נמצא במקום של יהודים, אך כאן חייב להדליק נרות כדי לראותם, וממילא יברך עליהם כשידליק. ומה שנכתב בלשון יש אומרים – רק משום שלא נמצא בפוסק אחר, אך אין ללמוד מלשון זו שאין הלכה כיש אומרים זה).
אכסנאי שרוצה להחמיר ולהדליק בעצמו:
לבני אשכנז – יכול להדליק נרות בברכה. ויש להדר ולשמוע הברכות מבעל הבית, או שיכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו (מ"ב ס"ק ט"ז).
לבני ספרד – לא יברך. ואינו רשאי לכוון שלא לצאת בהדלקת אשתו. (חזו"ע, עמ' קמט, בשם הב"י, מהרש"ל, פר"ח). [ויש מי שחולק, עי' מקראי קודש הררי, פ"ט, סע' יט ושם בהערה עו].
סעיף ד: הנותר מהשמן שבנר אסור בהנאה
הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה (דהיינו, שמן הצריך להדלקה לחצי שעה. ויש מחמיריםגם בנותר השמן של לאחר חצי שעה, וטוב להתנות קודם הדלקה שאינו מקצה למצווה אלא שיעור הדלקה של חצי שעה), עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו (ואין לשמור לשנה הבאה, מחשש שיבוא להשתמש בו);
ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו. (וביו"ד, סי' צט סעיף ו', פסק השו"ע שמותר לבטל איסור דרבנןשנתערב - ע"י שמוסיף עליו היתר. ולפי זה הוא הדין כאן, שיכול להוסיף שמן עד שיהיה שישים השמן האסור. והרמ"א שם אוסר)
עמוד הקודםעמוד הבאואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו. (וביו"ד, סי' צט סעיף ו', פסק השו"ע שמותר לבטל איסור דרבנןשנתערב - ע"י שמוסיף עליו היתר. ולפי זה הוא הדין כאן, שיכול להוסיף שמן עד שיהיה שישים השמן האסור. והרמ"א שם אוסר)
