מעוב רות ו מניקות וחולים בתענית

מעוברות ומניקות חייבות ב תענית ביוה"כ (שו"ע תריז א)

אשה הרה בחודשים מתקדמים, שתנועות עוברה הפסיקו למשך זמן שאינו סביר, תנסה לשנות תנוחה, ולהרגיש תנועות עובר, אם אין שינוי, תשתה מעט שתיה ממותקת ותשכב במנוחה עד שתחזור להרגיש את עוברה, ואם עדיין אינה מרגישה את תנועות העובר תפנה לגורם רפואי.

אשה הרה , שהחלו לה צירים (יותר מחמש בשעה) או דימום (אפילו קל) או ירידת מים - תאכל ותשתה כרגיל ללא שיעורין ותפנה לגורם רפואי (מקר"ק שם) .

הריון מיוחד כגון שמירת הריון, הפריית מבחנה בתחילת ההריון, ה י סטוריה של לידות מוקדמות (לפני שבוע 36) , בעיות לחץ דם, סכרת הריון, המוגלובין נמוך ( 9 ומטה ) כל הנ"ל בהעדר הוראת רופא, ישתו לשיעורים משקאות מזינים.

אשה מניקה שתינוקה אינו מורגל בתחליפים כלל ומרגישה חולשה גדולה, סחרחורות וכד' עליה להפסיק את הצום ולשתות מחשש לעילפון, אם ניתן מעט מעט, עד שתרווה גופה בכמות גדולה, ואם אין אפשרות תשתה כרגיל. וכן אם רואה שחלבה מתמעט ואינו מספיק לתינוק, תשתה לשיעורין משקאות מזינים כמו חלב עם סוכר, מיץ ענבים, בירה וכד'.

יולדת תוך שלשה ימים לא תתענה כלל, לאחר שלשה ימים תאכל לשיעורים (משנ"ב יא, שעה"צ טז) או על פי הוראת הרופאים בהתאם למצבה. ומשבעה ימים הרי היא ככל אדם (שו"ע תריז ד) .

יולדת בניתוח קיסרי או עם הרעלת הריון יכולה לאכול עפ"י הוראת הרופאים גם לאחר שבעה ימים. (תורת היולדת עמ' שנד)

מי שחש ברע תוך כדי יום הכיפורים - במידה ו יש רו פא זמין בקרבת מקום יש להתייעץ ע מו. אם אין רופא במקום יש לנהוג כדלהלן:

אדם שביום הצום אינו מרגיש טוב כל כך כגון שראשו כואב עדיף שישכב לישון, גם אם יחסיר מהתפילות ובלבד שיסיים את הצום. וכן אם שטיפת הפנים במים תועיל לו להמשיך בצום יעשה זאת ולא יאכל.

אדם שהקיא בצום הקאה משמעותית, ואיבד נוזלים, יפסיק את הצום וישתה מחשש להתייבשות, אם ניתן ישתה מעט מעט לשיעורין עד שירווה גופו בכמות גדולה, ואם לא ניתן ישתה כרגיל.

אדם ש נראה שהתייבש וזקוק לנוזלים, משקין אותו לרוויה, אם ניתן ישקוהו מעט מעט ואם לאו כרגיל. וכן מי שנשתנה מראה פניו מחמת רעבון, או שחשכו עיניו ואינו רואה, הרי הוא בכלל אחזו בולמוס, ומאכילין אותו ( שו"ע תרי"ח, ט, מקר"ק פ"ט, טז ) . ובכלל זה מי שיש לו חולשה גדולה עד שקרוב להתעלף, או חום של 39 מעלות ומעלה, מאכילים ומשקים אותו ( אחרוני זמנינו ) .

אדם סוכרתי וכן ב מקרה של סכרת הריון אם מאזנים את הסוכר באינסולין אסור לצום וי ש ל אכ ול לשיעורים, כפי הצורך. סוכרתי שיש לו התקפת היפוגליקמיה, מאכילים או משקים אותו מיד מזון הרווי סוכר .

חולה שיש בו סכנה שזקוק לתרופות יבלע כדרכו בחול, ואם זקוק למים או דבר מאכל כדי לבלען רשאי לבלען עם מים וגם לאכול.

חולה שאין בו סכנה שזקוק לבלוע תרופות ביוה"כ, ואינו יכול לבלעם ללא מים יקלקל את טעם המים בעזרת תמצית תה חזקה ( או עלי רוזמרין, שיבה , אבקת סודה לשתיה , או מי חילבה ) עד שיהיו מרים, ויבלע איתם את התרופה.

אדם שיש סכנה או ספק סכנה אם יצום, אינו אוכל ושותה כדרכו, אלא מעט מעט, עד כדי הכמות הנצרכת (כל עוד אין הוראה אחרת מרופא), וכפי שיתבאר.

אכילה לשיעורים - יאכל לחם או "מזונות" עד שיעור 30 סמ"ק עם הממרח שעליו, וימתין עשר דק' מתחילת אכילה ראשונה ואז רשאי לאכול שוב במידה ויש צורך.

שתיה לשיעורין - ישתה משקה (מים או שאר משקים מזינים למי שנצרך לזה) עד שיעור של בין 35 ל-40 סמ"ק (והוא הנקרא כמלוא לוגמיו, שהוא נפח של חצי הפה של השותה) . ומי שפיו קטן מן הממוצע יפחית ל- 35 סמ"ק . לאחר השתיה הראשונה יש להפסיק כ תשע דקות ו אז יכול לשתות שוב. אם נצרך לשתיה בתדירות גבוהה יותר ישתה , לפחות בהפסקה של חצי דקה ובמקרה הצורך ישתה עם כפית לגימה אחר לגימה .

משקים ומאכלים עדיפים - פעמים רבות שתיה מזינה של מעדני חלב נוזליים , או מיץ ענבים וכ ד' יכולה להספיק לחלק מהחולים , ואז אין צורך באכילה אלא רק בשתיה. אם יש צורך באכילה, עדיפה אכילה של מזון המכיל קלוריות רבות בנפח קטן כגון: וופלים, בסקויטים, קוביית שוקולד וכד'. (כמובן כל עוד אין מניעה רפואית).

קידוש לחולים - האוכל בהיתר ביוה"כ אוכל ללא קידוש ( ואפילו כשחל יוה"כ בשבת, אין מקדשים ) . ומברך ברכה ראשונה קודם אכילת ו . ברכה אחרונה מברך דווקא אם אכל לפחות כזית במשך ארבע דק'.

ברכת המזון - חולה ש אכל כזית לחם תוך 4 דק' , יברך ברהמ"ז ויוסיף בברכה נוסח יעלה ויבוא : "ביום הכיפורים הזה" , ו בשבת מוסיף גם רצה והחליצנו . ואם שכח אינו חוזר ( שו"ע תריח, י, מ"ב ס"ק כט ) .