התחברות
סיכום הלכות חדש ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
הלכות חדש - סימן רצג - סעיף א
הרב ירון אליה
מקור ההלכה וביאורהמקור ההלכה וביאורה
הלכות חדש - סימן רצג - סעיף א
ויקרא פרק כג : וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:
משנה מסכת חלה פרק א משנה א: חמשה דברים חייבים בחלה החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה ואסורין בחדש מלפני הפסח ומלקצור מלפני העומר ואם השרישו קודם לעומר, העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבא העומר הבא:
אסור לאכול חדש מהתורה גם בזמן הזה*
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מא עמוד א במשנה : משחרב בית המקדש "התקין" רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה, זכר למקדש. ושיהא יום הנף כולו אסור.
גמרא. ...ושיהא יום הנף. מאי טעמא? מהרה יבנה בית המקדש ויחזור דבר לאיסורו, דהשתא קרינא ביה עד הביאכם, ואי הוו נהיגי בחורבנו לאכול בהאיר מזרח כדין תורה - אתיא למיכל נמי בבניינו, ויאמרו: אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח - השתא נמי ניכול. ואינהו לא ידעי דאשתקד דלא הוה בית המקדש - האיר מזרח התיר, השתא דאיכא בית המקדש - עומר מתיר. - דאיבני אימת? אילימא דאיבני בשיתסר - הרי התיר האיר מזרח, אלא דאיבני בחמיסר - מחצות היום ולהלן תשתרי, דהא תנן: הרחוקים מותרין מחצות היום ולהלן, לפי שאין בית דין מתעצלים בו! - לא צריכא, דאיבני בליליא כלומר, לשמא יבנה בליליא חייש, ולא יהו פנויים לקצור העומר עד סמוך ליום, ויש טורח הרבה בעומר, שהיו מייבשין אותו באבוס של קלאים, וצוברין אותו שיזובו מימיו, וטוחנין אותו ברחים של גרוסות, ומניפין אותו בשלשה עשר נפה בגסה בדקה, כדאמרינן התם, וזה שלא יוכלו להתעסק בו מתחילת לילה לא יספיקו להקריבו למחר קודם חצות . אי נמי, סמוך לשקיעת החמה דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, והיא היא, ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות (טו, ב) דאין בנין בית המקדש בלילה, דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא יום טוב, דקיימא לן בשבועות (שם /טו, ב/) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, הני מילי - בנין הבנוי בידי אדם, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו) מקדש ה' כוננו ידיך. (אמר) רב נחמן בר יצחק אמר: רבן יוחנן בן זכאי בשיטת רבי יהודה אמרה אותה שיטה שהיה ר' יהודה, שהיה מתלמידי תלמידיו דורש אחריו, דרש גם הוא בימיו, דאמר: מן התורה הוא אסור, דכתיב עד עצם היום הזה - עד עיצומו של יום וקסבר: עד - ועד בכלל והכי מתוקמא קראי: אין עומר - עד עצם ועד בכלל, יש עומר - עד הביאכם. ומי סבר ליה כוותיה? והא מפליג פליג עליה, דתנן: משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר לו רבי יהודה: והלא מן התורה הוא אסור, דכתיב עד עצם היום הזה - עד עיצומו של יום?! - רבי יהודה הוא דקא טעי. הוא סבר: מדרבנן קאמר, ולא היא - מדאורייתא קאמר. - והא התקין קאמר! - מאי התקין - דרש והתקין. (ובבית יוסף הביא את התקנה כשיטה זו שהיא מהתורה).
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה ב: החדש כיצד כל אחד מחמשה מיני תבואה בלבד אסור לאכול מהחדש שלו קודם שיקרב העומר בט"ז בניסן שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מן התורה בכל מקום ובכל זמן בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, אלא שבזמן שיש מקדש משיקרב העומר הותר החדש בירושלים, והמקומות הרחוקין מותרין אחר חצות שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות, ובזמן שאין בית המקדש כל היום כולו אסור מן התורה, ובזמן הזה במקומות שעושין שני ימים טובים החדש אסור כל יום י"ז בניסן עד לערב מדברי סופרים. ע"כ.
וכן כתבו הגהות אשירי, רי"ף, סמ"ג: שחדש דאורייתא בזמן הזה, אמנם בא"ז הגדול כתב שהוא מדרבנן. תרומת הדשן סימן קצא:
שו"ע א: אסור לאכול חדש מתבואת חמשת המינים (חטים וכוסמין ושעורים ושבולת שועל והשיפון) עד שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן, שנאמר: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (ויקרא כג, יד) והאידנא, דליכא עומר, אסור כל יום ט"ז מהתורה. רמב"ם ורוב הראשונים ולא כא"ז הגדול. ובח"ל, שעושין ב' ימים, אסור מדברי סופרים. רמב"ם. כל יום י"ז עד תחלת ליל י"ח.
נחלקו בדין שמרים של חדש בעיסה
ט"ז א': לא בטלים. א. נִתנו לטעם ב. דבר שיש לו מתירים.
פת"ש ג': בשם משכנות יעקב סימן ס"ה שכ' סמך נכון להקל בשמרים אף להמחמירין במשקה דחדש.
השמרים עצמם נפסלו כבר מאכילת בהמה ומהם עיקר החימוץ (כסובין של תרומה שמותרים) וליכא בהוא שום איסור.
מעט השכר הנבלע בשמרים א. מיא בעלמא הוא ב. הוי זה וזה גורם ושרי.
דשיל"מ במקום קלקול: בשו"ע יורה דעה קב, ד כתב 'יש מי שאומר דלא שייך דבר שיש לו מתירין היכא שהמאכל מתקלקל'. ולכן כתב בכף החיים שאם העיסה תתקלקל עד י"ז ניסן לא שייך בזה דבר שיש לו מתירים לאסור.
דשיל"מ במקום של עלויות גדולות: וראה עוד ביו"ד ק"ב ג ברמ"א שלא אוסרים מצד דשיל"מ במקום שיגרמו הוצאות גדולות בשל כך. שהשו"ע שם כתב כתב 'כלי שנאסר בבליעת איסור, שנתערב באחרים ואינו ניכר, בטל ברוב ואין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין' והסביר הרמ"א: 'לפי שצריך להוציא עליו הוצאות להגעילו, וכל כיוצא בזה'.
נחלקו בדין דבש שנתחמץ בשמרי חדש וחימץ אחר
פמ"א א, ק"ז: בירושלמי ערלה וכן בר' ירוחם, חמץ של כותיים מותר לאחר הפסח לאחר שלש אפיות וכן בב"י קט"ו חלב גויים שהועמד מחלב שהועמד ע"י חלב גויים מותר לאחר שלש העמדות. ה"ה כאן דאם אותו דבש הוא רביעי לדבש שנתחמץ בשמרי שכר חדש מותר הן לענין חדש הן לענין פסח.
שו"ת שבות יעקב חלק ב סימן טז: אין להקל. א. לא הובא בגמרא דידן וברוב הראשונים. ב.מה שהתירו הוא רק באיסורים קלים כגון חלב ופת גויים שלא ברור שהיה איסור, ולא בחדש.
עמוד הקודםעמוד הבא