התחברות
סיכום הלכות חדש ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
הלכות חדש - סימן רצג - סעיף ד
הרב ירון אליה
הלכות חדש - סימן רצג - סעיף ד
זרעי חדש שהונחו בקרקע לא הותרו בעומר
בגמרא מנחות סט.: בעי רבא בר רב חנן: חטין שזרען בקרקע, עומר מתירן או אין עומר מתירן? היכי דמי? אי דאשרוש, תנינא! אי דלא אשרוש, תנינא! דתנן: אם השרישו קודם לעומר - עומר מתירן, ואם לאו - אסורין עד שיבא עומר הבא! לא צריכא, שהיו אסורים ו- דחצדינהו וזרעינהו קצר אותם וזרע אותם שוב קודם לעומר ואתא עומר וחליף עלייהו, וקא מיבעיא ליה: מהו לנקוטי ומיכל מינייהו? כמאן דשדייא בכדא דמיא ושרינהו עומר, או דלמא בטיל להו לגבי ארעא? תיקו.
וברש"י: "דהא דאמרן שאם לא השרישו אסורים עד שיבוא העומר הבא, בגידוליהן מיירי (אבל הזרעים עצמם יותרו, שהם משנה שעברה) או דילמא בטלינהו אגב ארעא וכי לקיט להו כגידולין (חדשים שאסורים) דמו". תיקו.
שו"ע ד: תבואה שנזרעה אחר העומר וקצרה וזרעה (ועדיין צריכה עומר להיתרה), ובשעת העומר היתה תחת הקרקע ולא התחילה עדיין לשרש, אסור (שבטילה לקרקע ואין אומרים שעבר עליה עומר והותרה). אבל אם זרע תבואה מותרת פשוט שמותר ללקטם דנהי דאין העומר מתירן כיון דמונחים בקרקע מכל מקום כבר מותרים. ש"ך ט.
עמוד הקודםעמוד הבא