התחברות
סיכום הלכות חדש ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.
הלכות חדש - סימן רצג - סעיף ב
הרב ירון אליה
הלכות חדש - סימן רצג - סעיף ב
חדש נוהג* בחוץ לארץ
חדש בחו"ל: מותר לחכמים ואסור לר' אליעזר
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לו עמוד ב: מתני'. כל מצוה שהיא תלויה בארץ - אינה נוהגת אלא בארץ, ושאינה תלויה בארץ - נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, חוץ מן הערלה וכלאים שאע"פ שתלויות בארץ נוהגים אף בח"ל הערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים כדלקמן; רבי אליעזר1 אומר: אף החדש מלאוכלו לפני העומר.
סתם משנה לאסור בחו"ל כר' אליעזר
משנה מסכת ערלה פרק ג משנה ט: ... החדש אסור מן התורה בכל מקום כר' אליעזר. והערלה הלכה רעמ"ב: הלכה למשה מסיני שאסור בחו"ל, ואעפ"כ ספקה מותר, שכך נאמרה ההלכה למשה בסיני שיהיה ספקה מותר בחו"ל. והכלאים מדברי סופרים:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לז עמוד א: גמ'. מאי תלויה, ומאי שאינה תלויה? ... אמר רב יהודה, ה"ק: כל מצוה שהיא חובת הגוף - נוהגת בין בארץ בין בח"ל, חובת קרקע - אינה נוהגת אלא בארץ. ... צא ולמד ממה שאמור בענין: אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם וגו' - מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף, ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, אף כל שהיא חובת הגוף - נוהגת בין בארץ בין בח"ל. חוץ מן הערלה והכלאים.
רשב"י: חדש ערלה וכלאים נוהגות בחו"ל
בבלי קידושין לח.: תניא, ר"ש בן יוחי אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ונוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ, והוא הדין שינהגו ומה חדש - שאין איסורו איסור עולם אלא כל ששה עשר בניסן דכתיב עד עצם, ואין איסורו איסור הנאה, ויש היתר לאיסורו וביום ששה עשר עצמו איסורו מותר אם יש עומר קרב, נוהג בין בארץ בין בח"ל, כלאים - שאיסורן איסור עולם זרע חטה וחרצן אסורים הגפנים לעולם, ואיסורן איסור הנאה דכתיב (דברים כב) תקדש לשון הקדש, ואין היתר לאיסורן, אינו דין שינהגו בין בארץ בין בח"ל; והוא הדין לערלה בשתים איסור הנאה הוא ואין לו היתר בתוך ימי איסורו;
ירושלמי מסכת חלה פרק ב: ר' יונה בעא קומי ר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצא קמה לחה פני משה: וניכרת שהיא מתבואה חדשה מהו שתהא אסורה משום חדש עד שיקרב העומר? א"ל למה לא. עד כדון לחה אפילו יבישה? א"ל אפילו יבישה אפי' קצורה דשמא מאות' שנה היא. מעתה אפילו חיטין בעלייה?. כך אני אומר לא יאכלו ישראל מצה בלילי הפסח?! אלא דלאותן חטין שהן בעלייה לא חששו שיהו מתבואה חדשה ומהן אכלו מצות בלילי הפסח ואף שהוא קודם להעומר. א"ר יונה מן דנפקות לאחר שיצאתי מבה"מ הייתי מתחרט תהית דלא אמרת ליה. שנייא היא שמצות עשה דוחה למצות לא תעשה ולעולם אפשר לומר דשוב לא אכלו ואפי' מהחטין שבעלייה עד מחרת הפסח שהעומר מתירן(באכילה שאינה למצוה). על דעתי' דרבי יונה דו אמר מצות עשה דוחה בלא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה ניחא. על דעתיה דרבי יוסי דו אמר אין מצות עשה דוחה למצות בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה א"כ היאך קיימו מצות אכילת מצה בלילה הראשונה של פסח?. מה שיהיו תגרי גוים מוכרין להם שהביאו מח"ל וקסבר דחדש אינו נוהג בח"ל וכדמסיק וכרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו דאמר בפ"ז דסוטה ובפ' בתרא דכל ביאות שנאמרו בתורה אינן אלא לאחר ירושה וישיבה ואפי' בחדש ולדידיה אינו נוהג בח"ל ולא דריש בכל מושבותיכם בכל מקום שאתם יושבים משמע ואף אם היה מצוי חדש של ישראל היה מותר להם שלא נהג [דף יא עמוד א] עד לאחר י"ד שנה אלא מפני שלא היה לישראל כלום באותה שעה לכך קאמר מה שהיו תגרי גוים מוכרין להם.
סיכום מה אכלו בכניסה לארץ?
ר' ירמיה – אכלו מחיטים שמצאו בעליה עד הקרבת העומר וכן בליל פסח.
ר' יונה – עשה דוחה תמיד לא תעשה: בליל פסח אכלו מתבואה חדשה.
ר' יוסי – אין עשה דוחה ל"ת כשלא כתוב בצידו: א. אכלו מה שהיו תגרי גויים מוכרים להם (מתבואת חו"ל - פני משה, רידב"ז). ב. ממה שהביאו אתם מן המדבר (רידב"ז)
רמב"ם: חדש אסור מהתורה גם בחו"ל כר' אליעזר
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה ב: החדש כיצד ... לוקה מן התורהבכל מקוםובכל זמן בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית.
תרומה: חדש מותר בחו"ל כמעשר באינו סמוך
ספר התרומה לר' ברוך ב"ר יצחק מגרמייזא: ואפילו אם גדלה ברשות ישראל עתה בחוץ לארץ שאין אנו סמוכין לא"י, נראה להתיר, דלא גזרו אפילו מדרבנן, דומיא דמעשר דלא גזרו אלא בחוץ לארץ הסמוכה לא"י; מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף י: והטעם דס"ל שהלכה כת"ק ואף על גב שסתם משנה בסוף ערלה כר' אליעזר מ"מ הוי ליה סתם ואח"כ מחלוקת. ועוד כיון ששנה בקידושין דברי ת"ק בסתם הוי ליה גם כן סתמא כדאיתא ריש ביצה, ואם כן סתמא בתרא עדיף כמ"ש התוספ' בחולין דף מ"ג, ואף על גב דאין סדר למשנה מ"מ הדרינן לכללא דבכל דוכתא קי"ל הלכה כת"ק.
חדש בעציץ שאינו נקוב דינו כחו"ל
הרב מטשִעבין: עציץ שאינו נקוב כחו"ל
דובב מישרים חלק א סימן קי: אך הנ"ל דהא דנסתפקנו אם איסור חדש נוהג בגידולי עציץ שאינו נקוב יהיה תליא בזה אם חדש אינו נוהג בחו"ל משום דבעינן קדושת הארץ, שפיר אינו נוהג חדש בגידולי עציץ שאינו נקוב כיון דאינו יונק מקדושת הארץ, משא"כ למאן דס"ל [קידושין ל"ז ע"א] דגם בחו"ל חדש נוהג, גם בגידולי עציץ שאינו נקוב חדש נוהג, וז"ב.
חדש נוהג^ בשל גויים
לרא"ש גוי כחו"ל וחייב שאין בחדש לימוד של 'דגנך'
בית יוסף יורה דעה סימן רצג – הביא רק את דברי הראש שכתב: שו"ת הרא"ש כלל ב סימן א : שאלה: אשר נסתפק מורי, אם הלכה כרבי אליעזר, דאמר: חדש אסור מן התורה בחו"ל. בהא ליכא ספיקא דהלכה כסתם משנה דמסכת ערלה (פ"ג מ"ט) ('חדש אסור מהתורה בכל מקום'), ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי כוותיה. ורב אלפס פסק הלכה כרבי אליעזר, וכן בספר המצות ובאבי העזרי. וכן פסקו בכל החבורים, דחדש נוהג בשל כנעני. ודבר תימא הוא: למה לא לנהוג בשל כנעני? דמאן דאמר: יש קנין לכנעני בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר, דריש ליה מקרא: דגנך ולא דגן כנעני. ואי לאו קרא, תבואת כנעני בעי עישורי. ובחדש כתיב: ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, ואפי' בחוצה לארץ, דכתיב: מושבותיכם. מהיכי תיתי לן למימר דלא לנהוג בשל כנעני? והלא ערלה, דאינה נוהגת (_מהתורה) אלא בארץ ואפי' הכי נוהגת בנטיעת כנעני. כדתנן במסכת ערלה (פ"א מ"ב): הנוטע ברשות הרבים והכנעני שנטע וכו', חייבין בערלה.
ב"ח אינו נוהג בשל גויים מכך שהקריבו דווקא מתבואה שלא בשלה ביד גוי
ב"ח יורה דעה סימן רצג: ומ"ש בין בשל ישראל בין בשל גוי. זה אינו מפורש בתלמוד... ועוד יש להביא ראיה ברורה דהחדש מותר בשל גוים דבפרק קמא דראש השנה (דף י"ג א) איתא "בעו מיניה חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד גוי קצירכם אמר רחמנא (ויקרא כג י) ולא קציר גוי. ממאי דאקריבו דילמא לא אקריבו?! לא סלקא דעתך דכתיב (יהושע ה יא) 'ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח' - ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול. דאקריבו עומר והדר אכלי. מהיכן הקריבו? אמר להן כל שלא הביא שליש ביד גוי" ע"כ. והשתא אי אמרת דאיסור חדש נוהג אף בשל גוים לא צריך לומר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול וכו' בלאו הך דיוקא נמי מצי למימר לא סלקא דעתך דכתיב ויאכלו מעבור הארץ וגו' שאם לא הקריבו היכא הוו אכלי ממחרת הפסח והלא אסור משום חדש? אלא בעל כרחך דחדש אינו נוהג בשל גוים. וכיון דהשתא קא סלקא דעתך דלא הקריבו כיון דעייל ביד גוי לכך צריך להך דיוקא דממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאי איתא דעייל ביד גוי ולא הקריבו עומר מעיקרא אמאי לא אכיל הלא בשל גוי אינו אסור משום חדש? אלא ודאי דהקריבו עומר משל ישראל ולהכי לא אכול מעיקרא משל ישראל מהיכן הקריבו ומשני שלא הביא שליש ביד גוי הרי מוכח להדיא דמדאורייתא אין איסור חדש אלא בשל ישראל:
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצג: הב"ח כשיטתו דס"ל אינו נוהג בשל עובדי כוכבים וכבר הכו על קדקדו כל האחרונים ושגגה יצאה מתחת ידו.
שו"ע ב: איסור החדש נוהג בין בארץ בין בח"ל. כרא"ש ורמב"ם ולא כסה"ת שרק בסמוך לא"י כמעשר,
בין בשל ישראל בין בשל עובד כוכבים כיון שרק לגבי מעשר נאמר 'דגנך' ולא עכו"ם. רא"ש. ולא כב"ח.
בין בשל ישראל בין בשל עובד כוכבים כיון שרק לגבי מעשר נאמר 'דגנך' ולא עכו"ם. רא"ש. ולא כב"ח.
ט"ז: ולא כב"ח שהתיר בשל גוי, ולא דק בדברים אלו דמה שהקשה למה לא הקשה בגמ' מהיכן אכלו והלא אסור משום חדש, אין בזה אפי' התחלת קושיא דאפשר שמתבואה ישנה משל אשתקד אכלו.
ובכל אופן אפשר ללמד זכות הגון על ההיתר בזה, ולסמוך בשעת הדחק על תנא קמא דרבי אליעזר שסובר שאין חדש בחו"ל, כמו שסומכים בגיטין י"ט. על דעת רבי שמעון בשעת הדחק בעדים חתמו על הגט תוך עשרה ימים.
נקה"כ: אין להקל בזה שמלבד שפשט כל המשניות והגמרות כרבי אליעזר להחמיר בחו"ל, מה שסמכו בגיטין על דעת רבי שמעון בשעת הדחק (שהקל בחתימה עד עשרה ימים) הוא כי מדאוריתא הגט גט משא"כ כאן שאסור מהתורה.
- ↩
יש גורסים ר' אלעזר והוא ט"ס לפי גמרא ל"ט. – אנציקלופדיה תלמודית.
