אזור אישי
סיכום הלכות חדש

שיתוף

תגיות:  מצוות התלויות בארץ
הקדשת ספר

סיכום הלכות חדש ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע. עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות.

הלכות חדש - סימן רצג - סעיף ג

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

הלכות חדש - סימן רצג - סעיף ג

העומר מתיר תבואה שנשרשה

משנה מסכת חלה פרק א משנה א: חמשה דברים ...ואסורין בחדש מלפני הפסח ומלקצור מלפני העומר ("ראשית קצירכם" שתהא תחילה לכל הנקצרים2) ואם השרישו קודם לעומר, העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבא העומר הבא:

חדש מותר בספק ספיקא

ב"י, תוס', מרדכי: להקל כשרוב נזרעו קודם הקרבת העומר
בית יוסף יורה דעה סימן רצג ג: וכתב א"א ז"ל בתשובה ודאי בכל השנים אין לחוש מספק וכו'. .. וגם התוספות כתבו בסוף פרק קמא דקידושין (לו: ד"ה 'כל') דיש ליזהר אם אדם יודע בודאי שהשעורים נזרעו אחר זמן הקרבת העומר דהיינו אחר י"ו בניסן שלא יאכל מהם ומספק אין לאסור כל השעורים כיון דרוב השעורים נזרעו קודם י"ו בניסן וכן כתב המרדכי בשם ראבי"ה (ומכאן סיבה נוספת שלא נהגו להחמיר בשכר ולא מוכרח להסביר כב"ח שאמר שחדש מותר בגוי) אכן הר"ם היה מחמיר על עצמו.
שו"ת הרמ"א סימן קלב טו.: אשר שאלתני בשם החסיד הנזהר מן החדש, איך יהיה נזהר בפליטת כלים שמשתמש בהם שאינו נזהר דהא נאסר הכלי בבליעתו. נראה לי דאין לחוש כל כך דהרי כל חדש בזמן הזה אינו אלא ספיקא דרבנן, דהא אף אם ודאי אסור בטל ברוב בעלמא מדאורייתא כ"ש שכל חדש בזמן הזה אינו אלא חומרא בעלמא, ולהכי רוב העולם אינן נזהרים רק הפרושים. וכתב מהרא"י דאין לדרוש ברבים לאסרו ואם היה דררא דאיסורא ודאי לא הוי דן למשתק, אלא אזלינן בתר רוב דגן שבא מן הישן, ולכן נ"ל דליכא למיחש כולי האי.
שו"ע ג: תבואה שלא השרישה קודם לט"ז בניסן, אסורה עד שיבא העומר הבא.
הגה: ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח, מכח ספק ספיקא, ספק היא משנה שעברה. ואם תמצא לומר משנה זו, מ"מ דלמא נשרשה קודם העומר (טור בשם הרא"ש).
ובמיני תבואה שזורעים ודאי לאחר פסח, כגון במקצת מדינות שזורעין שבולת שועל ושעורים לאחר פסח, אז יש לו להחמיר אחר הקציר (כיון שיש רק ספק אחד שמא משנה שעברה, וגם אם יש מיעוט שזורע קודם פסח לא מצטרף לס"ס, ת"ה קצ"א) , אם לא שאין דלתות המדינות נעולות, ורוב התבואה באה ממקום אחר שזורעין קודם הפסח (הגהות מיימוני פי"א מהמ"א ותוס' ספ"ק דקידושין).
וכן בזמן שימות החורף נמשכים לאחר פסח, ובכל הגליל ההוא זורעים לאחר פסח דברים הנזכרים, יש להחמיר ולחוש מן הסתם.
אבל אין להורות לאחרים במקום שרוב שתייתן ואכילתן ממינים אלו, כי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (ט"ז: אין זה כדאי מלהציל על שאנו רואין חכמי ישראל כמעט רובם אין נזהרין מחדש בשום שנה ולא שייך לומר עליהם מוטב יהיו שוגגים) (כן משמע בטור בשם הרא"ש ות"ה סימן קצ"א).

ספק ספיקא משם אחד ובדשיל"מ

ש"ך: דשיל"מ הוא דווקא בתערובות
מדוע לא יאסר מצד דבר שיש לו מתירים?
ש"ך ס"ק ד: ואף על גב דחדש הוי דבר שיש לו מתירין ודבר שיל"מ אפי' בספק ספיקא אסור י"ל כמש"ל סי' ק"י ס"ק כ"ה" וכוונתו למה שכתב בס"ק נו "א"נ והוא העיקר כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל ב' סוף דין א' וז"ל ומה שכתבו בשם רבינו (ר"ל מהר"מ מרוטנבורג) דדבר שיל"מ אפילו ס"ס אסור היינו דוקא בתערובות דאע"ג דבעלמא מותר משום ס"ס בדשיל"מ החמירו חז"ל דלא בטיל ע"י תערובות אפי' באלף בס"ס דמאי נ"מ להתיר בביטול בלאו הכי יש לו היתר. אבל ס"ס כי האי שעל התבואה אני אומר שהוא ישן ואת"ל שהוא חדש שמא השריש קודם לעומר ואין כאן איסור חדש כלל כה"ג לא אסרינן ס"ס בדשיל"מ עכ"ל.
מדוע לא יאסר מצד ס"ס משם אחד?
שו"ת אור לציון חלק א - יורה דעה סימן טו: ונלע"ד דלא קשה ולא מידי, דיש שני מיני חיטים המותרים, יש שגדלו לפני העומר, שהיו אסורים בתחילה ובא העומר והתירן, ויש שנזרעו כמה ימים קודם העומר, וכשבא העומר לא היו חיטים בעולם, ונמצא דכשצמחו בהיתר צמחו, ולא היה עליהם מעיקרא שם איסור כלל, וא"כ הו"ל ס"ס משני שמות, ספק אם נאסרו החיטים ספק לא נאסרו, ואת"ל נאסרו, שמא בא העומר והתירן.
ש"ך: הספק הראשון מתיר יותר מן האחרון מותר בשם אחד.
ש"ך יורה דעה סימן קי יב אבל [כא]: כל שהספק הראשון מתיר יותר מן האחרון מתירין ס"ס כזה: והסביר הרב משה יוסף במאמר: והביאור לדבר הוא על פי מה שכתב הגאון רבי יצחק אלחנן בספר נחל יצחק (הל' עדות סי' לח ענף ג), שהנה הספק הראשון אומר שאין כאן בית מיחוש כלל, שהרי אם התבואה ישנה לא נכנסנו לבית הספק כלל, ובא הספק השני ומוסיף היתר ואומר, שאף אם תמצי לומר שתבואה זו היא מגידולי שנה זו, ויש כאן מקום לספק שמא כבר חל עליה שם איסור, מ"מ עדיין אפשר לומר שאולי נשרשה התבואה קודם הפסח, והותר האיסור, נמצא שהספק הראשון מתיר יותר מהספק השני. ולפי זה דברי הרמ"א להקל משום ספק ספיקא, מבוארים, אף למ"ד שאין אומרים ספק ספיקא משם אחד.

זמן השרשה לחדש ג' או י"ד יום

לר' יהודה ניתן לשתול בי"ד בניסן ויועיל לעומר - ג' ימים להשרשה.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נה עמוד א: רבי יהודה אומר: המנכש בשלשה עשר ונעקרה בידו - שותלה במקום הטיט שתמהר ליקלט קודם העומר , ואין שותלה במקום הגריד יבש ולא ממהר לקלוט . בשלשה עשר - אין, בארבעה עשר - לא. מכדי שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר: כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים - שוב אינה קולטת. ואי סלקא דעתך ארבעה עשר מותר בעשיית מלאכה - למה לי שלשה עשר? והאיכא ארביסר, וחמיסר, ומקצת שיתסר! - אמר רבא: בגליל שנו - והאיכא ליליא! - אמר רב ששת: כבית שמאי שאוסרים מלאכה בערב פסח מהלילה. - רב אשי אמר: לעולם כבית הלל, לפי שאין דרכן של בני אדם לנכש בלילה. רבינא אמר: לעולם ביהודה, ובהשרשה, חד מקצת היום ככולו - אמרינן, תרי מקצת היום ככולו - לא אמרינן מנכש בארבעה עשר דמיבעי לן למימר תרי מקצת - לא אמרינן,
תרומת הדשן קצ"א: בעי שיזרעו כדי שישרש קודם יום הנף היינו ג' ימים, כדמוכח בהדיא פ' מקום שנהגו. והובא בש"ך.
וכן פסק בשו"ת אור לציון חלק א יו"ד סי' טו'.
פת"ש (ד). נוב"י: שלא השרישה – זרע בערב פסח לא נקרא שהשריש ג' ימים, כיון שלא נגמר הקליטה עד סוף יום ט"ז כדברי הגמ' שתרי מקצת היום ככולו לא עבדינן. אבל בדגמ"ר להן החמיר בי"ד יום.
לר' יוסי ור"ש קודם שביעית – י"ד יום לקליטה.
מסכת שביעית פרק ב משנה ו: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה ואם נטע או הבריך או הרכיב יעקור רבי יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לשלשה ימים שוב אינה קולטת רבי יוסי ורבי שמעון אומרים לשתי שבתות:
דגמ"ר: וקיימא לן כרבי יוסי כמובא בשו"ע רצ"ד ד' שלעניין ערלה שנה עולה בשתילה של מ"ד יום קודם ר"ה. שהם י"ד יום לקליטה ו- ל' יום כדי שתעלה לו שנה. ומשמע שלא כתה"ד שכתב ג' ימים. וכן הקשה הש"ך עצמו בנקה"כ.
וכן פסק כף החיים סי' תפט ס"ק קיא
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רפד: הני תנאי' לא פליגי במציאו' ההקלטה דלכולי עלמא בתלתא יומא קלטה ואפשר אפי' בפחות מכן והמציאו' יוכיח. אך אם לא קלטה בזמנה ונאמר בטח שפסק כחה ושוב לא תקלוט ...בהא פליגי הני תנאי... ובזה מיושב גם דברי תה"ד... ומיהו לדינא למ"ד חדש בזה"ז דאורי' אין לסמוך על זה.

ו' צדדי היתר בבירה/ יי"ש בחו"ל

ספק משנה שעברה, ספק השריש קודם העומר – רמ"א בשם הרא"ש (אלא אם ידוע שהוא חדש או כשהחורף התארך)
דלתות המדינה פתוחות ורוב התבואה מגיעה ממקום שזורע קודם פסח - שם
  • מוכרח שהרוב בשיכר מתבואה ישנה כיון שבחדשים אין כח להוציא יי"ש – בלח"י
  • השיכר הוי רק זיעה בעלמא – שם. והאחרונים כתבו שאיסורו מדרבנן.
  • יש מקלים בחדש בחו"ל כתנא קמא דר' אליעזר – שם. וכן בט"ז ללמד זכות בשעת הדחק בלחם.
  • יש מתירים בשל גויים – ב"ח.

    1. ספרא אמור פרשה י

      ↩
    עמוד הקודםעמוד הבא

אודותינו

כתבים נבחרים

סדרות נבחרות

שיעורים נבחרים

הקדשות

כל הזכויות שמורות לעיתים לתורה 2026

איורים: אביטל גילקרוב 050-4991110