שמחת המועד

שמחה - מצווה לכבד את ימי חוה"מ במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. ומצווה לשמח הנשים בבגדים ותכשיטים חדשים כפי ממונו (שו"ע תקכט ב) ואת משפחתו כל אחד בראוי לו במאכל במשתה ובטיולים לשמחם (הלח"ג יט ב).

בגדי חג - יש ללבוש בחוה"מ בגדים שמכובדים יותר מבגדי החול (כה"ח תיט, ו). וראוי שיהיה השולחן מכוסה במפה בימי חוה"מ כמו ביו"ט (ערוה"ש תקל ד).

סעודה בפת – הגם שאין חובה לאכול פת בחוה"מ אבל מצווה יש בה. מ"מ לכתחלה מצוה לקבוע סעודה על הפת אחת בלילה ואחת ביום. כיון שמצוה לכבדו באכילה ושתיה ועיקר אכילה הוא לחם (משנ"ב תקל א) ויש אומרים שדי בסעודת פת אחת (ילקו"י תקל א).

אכילת בשר - אין חובת אכילת בשר אלא בשר קרבנות בזמן המקדש. אך גם בזה"ז מצווה לאכול בשר בהמה בחוה"מ למי שידו משגת (ביה"ל תקגט ב ''כיצד').

לימוד תורה - לא ניתנו המועדים אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגעין בתורה. שכונת השי"ת בנתינת המועד היתה כדי להדבק ביראתו ואהבתו ולעסוק בתורתו התמימה (משנ"ב תקל ב), ולכן ראוי שאדם יגדיל את עיסוקו בתורה בימי חוה"מ לצד חובתו לשמח את משפחתו ובני ביתו.

צדקה וחסד - חייב להאכיל ביום טוב לעניים ושאר אומללים שבמקומו (שו"ע תקכט ב) ואם לא עושה כן אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו (רמב"ם יו"ט ו יח) ומשמע שאפילו ידי מצות שמחת המועד של עצמו לא יצא.