תספורת גילוח וציפורניים

תספורת וגילוח – אסרו חכמים להתגלח במועד כדי שיכנס לרגל כשהוא מסופר ומגולח ואפילו אם כבר התגלח בערב הרגל (שו"ע תקלא ב). ולמעשה נאסר הגילוח גם למי שרגיל להתגלח בכל יום (הלח"גיחיט, חזו"עיו"טקצ, שש”כסוכג).

שפם – מותר לגלח השפם בחול המועד ואפילו לא מעכב את האכילה (שו"ע תקל"א ח. ובזה הוא קל מימי אבלות)

גילוח ותספורת לאשה – גם הנשים בכלל איסור איסור תספורת במועד. אמנם מותרות לגלח במקומות המכוסים ושאר תיקוני נשים ולצורך טבילה. (שו"ע תקמ"ו ה, משנ"ב שם טז).

תספורת לקטן – קטן שמצער בגלל אורך שערותיו מותר לספרו במועד (שו"ע תקלא ו, משנ"ב טו).

המותרים בגילוח – במספר מקרים התירו חכמים גילוח לאדםשלא יכל להתגלח קודם המועד והם היוצא משבי או מאסר והחוזר מחו"ל לצורך עסקיו, המנודה והנודר (שו"ע תקלא ד). ולא התירו אלא באופן שדבר מניעתו היה מפורסם (משנ"ב שם יב) וכן שלא היה אפשרות להתגלח במקומו, והגיע לביתו סמוך לכניסת החג כך שהיה אנוס מלהתגלח (משנ"ב שם יג) ובתנאי שנתגלח בצנעה (שו"ע תקלה ה)

שאר אדם אנוס - שאר אדם שהיה אנוס מסיבה אחרת ונמנע ממנו להתגלח כגון שהיה חולה אסור לו להתגלח במועד (שו"ע תקלא ג).

חלאקה - יש מתירים לספר ילד קטן שמלאו לו שלוש שנים, בתספורתו הראשונה בחוה"מ, כשעושים שמחה בעקבות התספורת ומגדילים השמחה במועד (שע"ת תקלא ז בשם שו"ת גן המלך) ויש אוסרים (יו"ט וחוה"מ כהלכתו' עמ' סו בשם הגרח"ק).

אבל על אביו או אמו - שנשלמו שלושים ימי האבלות שלו בחוה"מ, וגערו בו במועד אם יש לו צורך ממשי שמצטער מהשיער יכול להתגלח במועד (בחזו"ע יו"ט קצג התיר. ובכה"ח תקל"א לג התיר בצורך גדול והביא מי שאסר).

אבל על שאר קרובים - אבל שחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל, מותר לגלח בחול המועד (שוע תקלא ז).

גזיזת צפרנים - למנהג הספרדים גוזז ציפורניים בחוה"מ כדרכו (שו"ע תקלב א). למנהג האשכנזים דווקא אם גזז בערב החג וצמחו (רמא שם. משנב שם ב), או למי שרגיל לגזוז כל ערב שבת, או לצורך מצווה כמו לפני טבילה. (שש"כסולג).