התחברות
None
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר
סימן נט - דין ברכה ראשונה ביוצר
סעיף א: צריך להזכיר לילה ביום
לשון השו"ע: בא"י אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך - תקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך.
סעיף ב: דין הטועה בברכת יוצר - מתי יצא ידי חובת הברכה
לשון השו"ע: אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר מיד (לאו דווקא"מיד") ואמר: יוצר אור, וגם סיים יוצר המאורות, יצא. אבל אם אמר: בדברו מעריב ערבים ולא אמר: יוצר אור, או לא סיים יוצר המאורות, לא יצא. ואם אמר: יוצר אור ובורא חשך, אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים מעריב ערבים, לא יצא. הגה: וה"ה אם לא אמר תחלה רק יוצר אור, אם סיים מעריב ערבים לא יצא (דברי עצמו לפרש כן הטור והרא"ש). אבל אם סיים: יוצר המאורות, כיון שפתח יוצר אור יצא, אף על פי שהפסיק במעריב ערבים.
מה מעכב כשטועה בברכות?
לדעת השו"ע - צריך פתיחה או אמצע, וחתימה (תרתי לעיכובא). [וכן פסקו רוב האחרונים].
לדעת הגר"א - "הכל הולך אחר החיתום" (ברכות, יב.) ולכן אם חתם כראוי - יצא ידי חובה.
וכ"פ בילקו"י(עמ' תעא) משום סב"ל (אפילו נגד מרן). וכ"פ הגר"ח קנייבסקי (אשי ישראל, פי"ז, הערה יב).
שיעור"תוך כדי דיבור"
מ"ב (ר"ו, ס"ק י"ב) - ג' תיבות. [שלום עליך רבי]. וכ"ד רוב אחרונים. [ואם התחיל בברכה הבאה - לא מועיל אפילו תוך כדי דיבור (מ"ב, סי' תקפ"ב סק"ז)]
(ודלא כט"ז (סי' ר"ו, סק"ג) - שסובר ששיעורו ד' תיבות. [שלום עליך רבי ומורי])
אם טעה בברכת יוצר - מתי חוזר לאומרה?
מ"ב(סק"ז), דרך החיים(דיני ק"ש סי"ג), כה"ח (ס"קי"ז), ילקו"י (עמ' תע בהערה) - אומרה אחר אהבת עולם (אהבה רבה) קודם ק"ש. (ודלא כמג"א (סק"א) - שכתב שיאמר אחר תפילת עמידה.) [וביאר בכה"ח - כדי שלא לערבב הסדר]
סעיף ג: אם צריך מנין לקדושה שביוצר
לשון השו"ע: י"א שהקדושה שביוצר, יחיד אומרה, לפי שאינה אלא סיפור דברים(וכן עיקר להלכה. [יבי"א, ח"ה, חאו"ח, סי' ז', אות ב]). וי"א שיחיד מדלגה, ואינה נאמרת אלא בציבור. ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה. הגה: וכבר פשט המנהג כסברא ראשונה, ויחיד אומר אותה. וכשעונין קדושה זאת אומרים אותה בקול רם. (הגה"מ בנוסח התפלות).
› הדין האמור בסעיף זה, נכון גם לעניין קדושת ובא לציון. (פוסקים)
האם למעשה יחיד צריך לקרוא קדושת יוצר בטעמים?
מ"ב,כה"ח (ס"ק כ"ד) - יש להחמיר ולקרוא בטעמים (וטוב לעשות כן אפילו כשקורא במנין) וכן פסק הגר"מ אליהו בסידורו.
אג"מ (יו"ד, ח"ג, סי' כא) - לא צריך דווקא בטעמים אלא די שאומרם בניגון, העיקר שלא יראה כאומר בדרך תפילה.
יבי"א (שם) כתב שלא ראינו שחששו לזה. וכ"כ החיד"א(קשר גודל, סימן י', אות יא).
שו"ע המקוצר (סימן יא, סע' יז) כתב שאין לומר"קדוש קדוש"של יוצר בלי מניין, אלא יאמר"...ואומרים קדושת ה'...". אך"ברוך כבוד ה' ממקומו"יאמר אפילו ביחיד.
אין להפסיק באמצע פסוקי דזמרה כדי לענות לקדושה זו. [יבי"א (שם), מנחת יצחק (ח"ט, סי' ח', ב)].
סעיף ד: אם לענות אמן אחר ברכות שמע
לשון השו"ע: ברכת יוצר וערבית אומר עם השליח צבור בנחת. (כוונתו שלא יאמר בקול גבוה כדי שלא יפריע למי שיוצא בברכת הש"ץ)
הגה: וימהר לסיים קודם שיסיים הש"צ ויענה אמן אחר ש"צ. (הגהת מיימוני פ"א מהלכות ברכות. רוקח סי' רי"ח) ומיהו אם לא אמרה, רק שמעה מש"צ, יצא, דברכות אלו הש"צ מוציא היחיד אף על פי שהוא בקי (והיום אין סומכים על זה למעשה). מיהו אין הש"צ מוציא היחיד בפחות מי' (הר"י פ' מי שמתו).
ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי' ס"א)
טוב לסיים את הברכה ביחד עם הש"ץ ולא לענות אמן אחריו ובכך להסתלק ממחלוקת הפוסקים. [מ"ב (ס"ק כ"ה) בשם א"ר (סק"ד) (לענין ברכת אהבה רבה בלבד);
ילקו"י (עמוד תפז), כה"ח (ס"ק כ"ו): אף בברכת יוצר ישתדל לסיים עם הש"ץ ולא יענה אמן.
עניית אמן אחר החזן בברכות ק"ש
המנהג ברוב קהילות האשכנזים: שעונים אמן על ברכת יוצר, ובברכת אהבה רבה מסיימים עם הש"צ. אך אם אירע שסיים לפני הש"צ, עונה גם על ברכה זו. (פסקי תשובות, ה)
מנהג הספרדים: שאין עונים לעולם אפילו על ברכת יוצר המאורות. (כה"ח (ס"ק כ"ו), ברכ"י (סי' ס"א אות ב)).
ובברכת השכיבנו – לדעת הגר"מ אליהו [בסידורו]: אין לענות כשסיים קודם הש"ץ. ולדעת הילקו"י: יש לענות אם סיים לפני הש"ץ. (ילקו"י עמוד תסב)
מנהג התימנים: בברכת יוצר - לסיים לפני החזן ולענות אמן. וכן בהשכיבנו עונים אמן. ובברכת אהבת עולם אין עונים אמן.
סעיף ה: אם שליח ציבור טעה בברכת שמע
לשון השו"ע: אם טעה בברכות יוצר בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו (כלומר, אם אינו יודע לחזור למקומו), אם טעה מקדושה ואילך (דהיינו, שכבר שענו הקהל"קדוש קדוש קדוש") אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק. הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך, ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל בראש (הר"י והרא"ש פרק אין עומדין והגהות מיימוני פ"י מהלכות תפלה וטור). (היום אין דין זה נוהג ובכל אופן ממשיך ממקום שפסק, כיוון שכל אחד מברך לעצמו ואינו סמוך על ברכת הש"ץ)
עמוד הקודםעמוד הבא