התחברות
None
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע, ולא יישן
סימן סג - לישב בשעת קריאת שמע, ולא יישן
סעיף א: קורא את שמע מהלך או עומד או שוכב אך לא פרקדן
לשון השו"ע: קורא אותה מהלך או עומד או שוכב או רוכב ע"ג בהמה או יושב, אבל לא פרקדן דהיינו שפניו טוחות בקרקע או מושלך על גבו ופניו למעלה, אבל קורא והוא שוכב על צדו (לדעת השו"ע אם מוטה על צידו לגמרי, רשאי לקרוא כך לכתחילה אף שאין לו טרחא לקום ודלא כדברי הרמ"א). הגה: (מאחר שכבר שוכב ואיכא טרחא לעמוד) (הר"י פ' מי שמתו).
ואם היה בעל בשר הרבה ואינו יכול להתהפך על צדו, או שהיה חולה, נוטה מעט לצדו וקורא.
לקרוא קריאת שמע כשהוא מוטה על צידו:
שו"ע, ילקו"י (עמ' תקנה) – רשאי לקרוא לכתחילה כשהוא שוכב על צידו. [וכתב בכה"ח (סק"ד) בשם הר' מנוח שלמצווה מן המובחר יש לקרוא בישיבה].
רמ"א – אין לקרוא כשהוא שוכב, אפילו שוכב על צידו, אלא צריך להתיישב. ואם יש לו טרחה לקום, מותר לקרוא כשהוא שוכב על צידו.
בעל בשר / חולה:
די שיטה מעט על צידו ויוכל לקרוא כך, ומ"מ לא יקרא פרקדן. ואם יכול להטות עצמו על צידו (לגמרי)לזמן קצר, יטה ויקרא לכל הפחות פסוק ראשון כשהוא מוטה לגמרי. (מ"ב)
סעיף ב: אין להחמיר לעמוד כבית שמאי
לשון השו"ע: מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרותה מעומד, נקרא עבריין.(ואע"פ שלדברי בית הלל יכול לקרוא מעומד או מיושב, כיוון שמחמיר לעמוד נראה שאינו מחשיב את פירושם למה שכתוב בתורה"ובקומך" [שו"ע הרב, סע"ב]) (ואם עומד כדי לא להירדם מותר [בן איש חי, ש"ר, וארא, אות טו]. ובמ"ב כתב שאף אם רוצה לעמוד כדי לעורר הכוונה– אסור. ואפשר שאינו חולק על הבא"ח [עי' ילקו"י, עמוד תקנה בהערה]).
לכתחילה יש לקרוא ק"ש בישיבה. א) כדי שיוכל לכוון כראוי. ב) על פי הסוד יש לשבת כי ק"ש היא בחינת עולם הבריאה. (כה"ח, ו; בא"ח וארא, טז).
- אם נעמד קודם ק"ש, כגון בברכת אהבת עולם, מותר, דלא נראה שקם משום ק"ש [פסק"ת, ב'].
סעיף ג: בפסוק ראשון צריך לעמוד מהליכתו כדי לכוון כראוי
לשון השו"ע: היה מהלך בדרך ורצה לקרות קריאת שמע, צריך לעמוד (מהילוכו)בפסוק ראשון (ואם לא עמד יצא בדיעבד).
נוסע ברכב – האם צריך לעצור בכדי לקרוא קריאת שמע?
ב"ח, שע"ת – אדם הנוהג בקרון אין צריך לעמוד כדי לקרוא ק"ש. (לכאורה ניתן ללמוד מדבריהם שהוא הדין לנוהג ברכב. אמנם פוסקים רבים כתבו שברכב הסכנה רבה, וצריך יותר שימת לב. לכן אף לדבריהם, הנוהג ברכב צריך לעצור את רכבו כדי לקרוא ק"ש [פסק"ת ג').
ילקו"י (עמ' תקנו), פסק"ת(שם)– הנוהג ברכב צריך לעצור את מכוניתו ולחנות בצד הדרך על מנת שיוכל לקרוא ק"ש ביישוב הדעת, אמנם מי שנוסע ברכב ואינו הנהג, יכול לקרוא ק"ש תוך כדי נסיעה. [וכן דעת הכה"ח (ס"ק י"ג)].
עד היכן צריך לעמוד?
מ"ב (ס"ק י"א), כה"ח (אות יד), ילקו"י (שם בהערה) – צריך לעמוד גם בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
ויש מחמירים – שצריך לעמוד עד"על לבבך" [מ"ב (שם), בא"ח (שם)]. (ועי' לעיל בשו"ע סי' נח, סע' ג' שלכא' סותר למה שפסק כאן).
סעיף ד: עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון
לשון השו"ע: עיקר הכוונה הוא בפסוק ראשון, הלכך אם קרא ולא כוון לבו בפסוק ראשון, לא יצא י"ח וחוזר וקורא (עי' לעיל, סי' סא, סע' ט כיצד יש לנהוג למעשה). ואפי' למ"ד מצות אינן צריכות כוונה, מודה הכא.
› כתבו הפוסקים שדין בשכמל"ו כדין פסוק ראשון, ואם לא כיוון בו יחזור לקרותו בכוונה. [ויחזור מפסוק שמע (כה"ח טז)]
(ועיין לעיל בסימן סא, סעיף יג, מה שכתבנו לעניין בשכמל"ו.)
› כתב הרשב"א – שצריך שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים בהסכמת הלב. [והביאו הפוסקים דבריו (ב"י, מ"ב(ס"קי"ג), כה"ח(אות כ')]. וטעמו - כיוון שעיקר המצווה הוא קבלת עול מלכות שמים, אין ראוי שיחשוב באמצע בדברים אחרים.
אם נזכר באמצע ק"ש שלא כיוון בפסוק ראשון, שצריך לחזור, יחזור על כל פרשה ראשונה – שלא יהיה כקורא למפרע. אמנם, אם כבר קרא פרשה שנייה, א"צ לקרוא שוב פרשה שניה, כיוון שבכה"ג שהפך סדר הפרשיות לא נקרא למפרע, כיוון שכל פרשה בפני עצמה קרא כסדרה (עי' סי' ס"ד סע' א').
סעיף ה: הקורא את שמע מתנמנם
לשון השו"ע: אם היה ישן מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון והוא ער ממש (שבפסוק ראשון כוונת הלב מעכבת), מכאן ואילך אין מצערים אותו כדי שיקרא והוא ער ממש, שאף על פי שהוא קורא מתנמנם, יצא. (כוונתו שמחמת עייפותו קרא בלא כוונה, אבל וודאי שמדובר שקרא את כולה, אחרת לא יצא) [ואם מחמת שנרדם אינו יודע להיכן הגיע, עי' לקמן סי' ס"ד].
הגה: ודין שתוי ושכור עיין לקמן סי' צ"ט סעיף א'.
סעיף ו: לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו בעת שקורא את שמע
לשון השו"ע: הקורא קריאת שמע לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו בפרשה ראשונה שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים (ואפילו לדבר מצווה), מפני שנראה כקורא עראי, וכתיב: ודברת בם (דברים ו, ז) ודרשינן: עשה אותם קבע. (וגםבפרשה שניה יש מחמירים אם לא לדבר מצווה [בא"ח, וארא, יג. מ"ב ס"ק י"ח. ילקו"י עמ' תקסו ובהערה (ח) שם. כה"ח אות כח).
[ולהשתיק תינוק שמפריע, כיוון שהוא לצורך ק"ש, מותר אפילו בפרשה ראשונה. אך לא ימשיך בקריאתובזמן שמשתיק את התינוק. ומ"מ יעשה זאת בלא דיבור אלא ע"י הכאה על השולחן וכד'. וה"ה שמותר לקנח האף באופן שאם לא ימהר לקנח ימאס על עצמו וכל שכן אם אחרים נמאסים מכך (בא"ח, ש"ר, וארא, יג. פסק"ת. מ"ב, סי' קד, סק"א)].
סעיף ז: לא יעשה שום מלאכה בזמן שקורא ק"ש
לשון השו"ע: היה עוסק במלאכה ורצה לקרות ק"ש, יתבטל ממלאכתו עד שיקרא פרשה ראשונה, כדי שלא יהא כקורא עראי. (וגם בברכות ק"ש כתב בכה"ח [אות ל"ב] שאסור לעשות מלאכה וכ"נ מהשו"ע ופוסקים בסי' קצ"א. ועי' מ"ב ס"ק י"ט)
סעיף ח: האומנין קורין בראש האילן
לשון השו"ע: האומנין, וכן בעל הבית שהיו עושים מלאכה בראש האילן או בראש שורות הבנין, קורין קריאת שמע במקומם, ואינם צריכים לירד.(ומ"מ צריכים לפסוק ממלאכתם בפרשה ראשונה ובברכות [כה"ח, שם]).
אם מחשבתו טרודה משום שחושש ליפול – צריך לירד כדי שיוכל לכוון בקריאתו. (פסק"ת בשם מקו"ח ופשוט)
סעיף ט: הכתף קורא ק"ש כשמשאו על כתיפו
לשון השו"ע: הכתף, אף על פי שמשאו על כתיפו, קורא קריאת שמע(ואפילו נושא משא כבד, רשאי לקרוא כשמשאו על כתיפו).
אבל לא יתחיל בשעה שטוען, ולא בשעה שפורק, מפני שאין לבו מיושב.
עמוד הקודםעמוד הבא