התחברות
None
סימן סא – דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
סימן סא – דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע
סעיף א: לקרוא ק"ש בכוונה
לשון השו"ע: יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה, ביראה, ברתת וזיע.
יש לקרוא ק"ש במתינות, מילה במילה, ולשים לב למה שמוציא מפיו ולא להחסיר שום אות. ויש לכוון שמקבל עליו עול מלכות שמיים ולהיות מוכן להיהרג על קידוש ה'. (וזה פירוש"בכל נפשך, - אפילו נוטל את נפשך). ועל ידי זה - יקרא באימה וביראה, ברתת וזיע. [כתב כה"ח (אות ז) - "והחי יתן אל לבו לזכור דברים אלו שכתב מרן הקדוש ז"ל תמיד בכל יום שיקרא ק"ש ולא יעבור, כי הרגל נעשה טבע ודברים שהורגל בהם האדם צריך זהירות הרבה כדי לקיימם כתקנם"]
סעיף ב: כל יום כחדשים
לשון השו"ע: אשר אנכי מצוך היום (דברים ו, ו) היינו לומר: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו (ובכה"ח (אות ח) כתב בשם מהרח"ו, שמיום שנברא העולם עד לעתיד, אין שום תפילה שתדמה לחברתה ושכן הוא בק"ש, ולכן באמת הק"ש שקורא עכשיו היא חדשה – לא הייתה כמוה ולא תהיה כמוה לעולם).
סעיף ג: צריך להשלים לרמח תיבות
לשון השו"ע: בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבורה' אלהיכם אמת (ויש אומרים שהש"צ אינו אומר בפעם הראשונה תיבת אמת), וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת. הגה: ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו (ב"י בשם א"ח). ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם השליח צבור, אין איסור בדבר (דברי עצמו).
ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר, דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א', הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת (מהרי"ק שורש מ"ב /ל"א/ ואגור).
ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין (האשכנזים). ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא. (עי' לעיל סי' נט, סע' ד', במש"כ לעניין עניית אמן אחר ברכות שמע).
מי שמתפלל ביחיד, או שלא הספיק לסיים לפני החזן – כיצד משלים לרמ"ח תיבות?
שו"ע, מ"ב (סק"ו) – היחיד לא חוזר לומר ה' אלקיכם אמת, אלא יכוון להשלים לרמ"ח תיבות בט"ו ווין של אמת ויציב. (שט"ו פעמים ו' עולה תשעים בגימטריא, וזה כמנין ג' פעמים שם הויה בצירוף ארבע אותיותיו). [ובערבית יכוון שמילת "אמת" עולה כמניין ג' שמות].
רמ"א–היחיד יאמר לפני פסוק"שמע" 'אל מלך נאמן' ובזה משלים לרמ"ח תיבות. (וכן יש לנהוג גם בק"ש שעל המיטה לדבריו).ויש מהאשכנזיםשלא נוהגים לומר אל מלך נאמן אפילו ביחיד, כי חוששים להפסק בין ברכות שמע לק"ש [עי' פסק"ת].
ברכ"י (סק"א), כה"ח (אות טו), הגרע"י (יחו"ד, ח"ג, סי' ה)– אדם שמתפלל ביחיד, חוזר על תיבות ה' אלוקיכם אמת כדי להשלים לרמ"ח תיבות. וכן יש לנהוג בק"ש שעל המיטה. וכן יש לנהוג אם הש"צ אינו בקי לכוון להוציא את רבים (יחו"ד, שם. הגר"מ אליהו בסידורו).ואף כשמסופק אם הש"צ יודע לכוון להוציא את הרבים (כה"ח אות יג).
מאמר מרדכי (סק"ב)–אם מתפלל בציבור ובעודו קורא ק"ש סיים הש"צ את קריאתו, יפסיק וישמע מהש"צ ג' תיבות אלו ואחר כך יגמור קריאתו. ועולה לו מה ששמע מהש"צ להשלים לרמ"ח תיבות. וכ"פ הגרע"י(שם) לעניין אדם שמתפלל בציבור ולא הספיקלסיים עם החזן.אמנם בכה"ח(שם) כתב שעפ"י המקובלים אין לנהוג כך, אלא גם בכהאי גוונא יחזור היחיד בעצמו ג' תיבות אלו, כיוון שהתיקון שנעשה ע"י תיבות אלו שייך רק לאחר גמר ק"ש. (ולכן ככלל שיטתו שלא לשנות מסדר התפילה. עי' כה"ח, רלו אות כח).וכ"פ הגר"מ אליהו בסידורו).
סעיף ד: לקרות פסוק ראשון בקול
לשון השו"ע: נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם, כדי לעורר הכוונה.
[כתב המ"ב (סימן קפ"ה, סק"ג) שטוב לנהוג לקרוא בקול בכל פעם שמברך, כי הקול מעורר את הכוונה וגם כך יזכור להוסיף בשבת ור"ח וכד' מעין המאורע]
סעיף ה: לשים היד על העיניים
לשון השו"ע: נוהגין ליתן ידיהם (יד ימין. וגם איטר יד מניח יד ימין)על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין.
סעיף ו: אופן האמירה והכוונה ב"אחד"
לשון השו"ע: צריך להאריך בחי"ת של אחד, כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ, שלזה רומז החטוטרות שבאמצע גג החי"ת. ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם. ולא יאריך יותר מכשיעור זה. (צריך להזהר שלא יאמר את הדל"ת בניקוד צירה [כה"ח אות כו]. ועי' פסק"ת שכתב שיש לכוון מיד כשמסיים לומר תיבת אחד, שתוך כדי דיבור בדיבור דמי).
ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה: מעלה ומטה ולד' רוחות.
מה צריך לכוון במילת אחד?
אל"ף– שהקב"ה יחיד בעולמו.
חי"ת– שהקב"ה יחיד בז' רקיעים ובארץ.
דל"ת– שהקב"ה מושל בארבע רוחות השמים.
ועיקר האריכות צריכה להיות בדל"ת (כה"ח אות כז, מ"ב ס"ק י"ח, ומש"כבשם הגר"א)
סעיף ז: להדגיש הד'
לשון השו"ע: ידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש. (אין הכוונה שיקרא אותה עם דגש שהרי היא רפויה, אלא שיבטא אותה באופן ברור)
- כתב בהערת איש מצליח שיש ללמוד לבטא דל"ת רפויה שקרובה למבטא הזיי"ן(וכ"מ מהרבה פוסקים).
סעיף ח: לא לחטוף ולא להאריך
לשון השו"ע: לא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף.
סעיף ט: לא לומר פעמיים שמע
לשון השו"ע: אסור לומר שמע ב' פעמים (משום שנראה כאילו מקבל עליו שתי רשויות ח"ו), בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל הפסוק ראשון.
אם לא כיוון בפסוק ראשון – האם יכול לחזור ולאמרו שנית?
יכול לחזור בלחש(כיוון שהחשש הוא משום מראית עין). [ב"ח, מ"ב, כה"ח (אות לד)] וכשהוא לבדו, י"א שרשאי לחזור בקול [מ"ב, כה"ח (אות לד, בשם הפמ"ג)]
ט"ז– אם ממתין מעטיכול לאומרו [וכ"פ המ"ב (ס"ק כ"ב), כה"ח (סימן סג, אות טוב)].
כתב הבא"ח(ש"א, פר' וארא, ו) שיש להמתין כשיעור אמירת פרשה ראשונה. וכתב שיותר טוב שיקרא פרשה ראשונה משימתין בשתיקה.
- כשקורא שמו"ת–כתבו הרבה פוסקים שאין לחוש לכפול פסוק שמע כדרך שכופל כל הפסוקים.
- ויש אומרים(כה"ח אות לה) שבפעם השניה יאמרנו בלחש. (ובילקו"י, עמ' תקמ בהערה, כתב שמעיקר הדין אפשר להקל בזה).
סעיף י: דין כפילת שמע בק"ש שעל המיטה
לשון השו"ע: כשקורא ק"ש על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה (משום שקורא לשם שמירהובזה לא מחזי כשתי רשויות).
ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון. (הגה: ב' פעמים) (ולדעה זו רשאי לחזור ולכפול רק את יתר הפרשה בלא פסוק ראשון).
סעיף יא: אף בסליחות אין לכפול פסוק שמע
לשון השו"ע: האומרים באשמורת בסליחות וביום כיפור בתפלת נעילה ב' פעמים פסוק שמע ישראל, יש ללמדם שלא יאמרו.
סעיף יב: ה' הוא האלקים שרי לכפול
לשון השו"ע: ה' הוא האלהים (מלכים א' יח, לט) שאומרים אותו ביום כפור בתפלת נעילה ז' פעמים, מנהג כשר הוא (כיוון שמשבחים לה' שדר למעלה משבעה רקיעים). הגה: י"א שיש ליזהר שלא לענות על שום ברכה ב' פעמים אמן. (ב"י בשם אוהל מועד).
כיצד יעשה אם נזדמן לו לענות שני אמנים?
כשעונה על שתי ברכות שונות:
ברכ"י (סי' קכד, אות ח),כה"ח (אות מד),מ"ב (ס"ק כ"ח)– יענה"אמן ואמן"(כיוון שנאמר בפסוק"אמן ואמן"מוכח ששפיר למימר הכי).
כשעונה על אותו עניין:
כשיש הפסק בין הדברים שעונה עליהם, כגון שכמה אנשים אומרים קדיש ואינם מסיימים ביחד – כתב המ"ב (סי' נה, סק"ד), שאם הם מסיימים בהפרש קטן זה מזה, יענה אחר הראשון או אחר , אך אם יש ביניהם הפסק של יותר מכדי דיבור–יענה לכל אחד ואחד.
סעיף יג: בשכמל"ו בחשאי
לשון השו"ע: אחר פסוק ראשון צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, בחשאי. (להיכר שאינו כתוב בתורה, רק יעקב אבינו אמרו) [ובבן איש חי (שם, יא) כתב שמכל מקום ישמיע לאזניו, והעתיקו בכה"ח (אות מז)]
אם לא אמר או לא כיוון ב"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד":
כה"ח(אות מה), לבוש (סי סג, סע' ה) – אם לא כיוון בבשכמל"ו צריך לחזור, כדין פסוק ראשון של שמע.
ב"ח, בה"ל, ילקו"י (עמ' תקמא)–אפילו אם לא אמר כלל בשכמל"ו, יצא בדיעבד. ומ"מ כתב בבה"ל שיאמר במקום שנזכר (וא"צ לחזור מהתחלה). [אמנם אם לא כיוון ונזכר לפני שהתחיל לומר"ואהבת", כתב בבה"ל שיחזור לומר בשכמל"ו בכוונה].
סעיף יד: להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצוות
לשון השו"ע: צריך להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות (כי גם בשכמל"ו הוא חלק מקבלת מלכות שמים). הגה: ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה', ובין אלהינו לה' השני, כדי שיהא נשמע שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד (רוקח). ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך, כי עיקר קבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון (אבודרהם). (ויש חולקים ואומרים שאין להפסיק בין פסוק ראשון לבשכמל"ו, ששניהם קבלת מלכות שמים [ילקו"י עמוד תקמא])
סעיף טו: להפסיק אחר תיבת היום
לשון השו"ע: צריך להפסיק בין היום על לבבך, ובין היום לאהבה, שלא יהא נראה היום ולא למחר.
סעיף טז: להטעים יפה את העי"ן של"נשבע"
לשון השו"ע: צריך להפסיק בין נשבע לה', כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה"א.
סעיף יז: צריך להתיז הזיי"ן של"תזכרו", "וזכרתם"
לשון השו"ע: צריך להתיז זיי"ן של תזכרו, דלא לשתמע תשקרו או תשכרו (מלשון שכר), והוי כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס. וכן צריך להתיז זיי"ן של וזכרתם.
סעיף יח: שלא לבלוע אותיות
לשון השו"ע: ידגיש יו"ד של שמע ישראל, שלא תבלע ושלא תראה אל"ף. וכן יו"ד ד"והיו", דלא לשתמע והאו. (וכך יקפיד בכל תיבה ותיבה לקוראה כהלכתה, שע"י תיבות הללו נשלמים כל רמ"ח איבריו, ולכן יזהר מאד שלא להחסיר מאומה)
סעיף יט: לתת רווח בין"וחרה"ל"אף"
לשון השו"ע: צריך ליתן רווח בין וחרה לאף, דלא לשתמע וחרף.
סעיף כ: צריך לתת רווח בין אותיות זהות שסמוכות זו לזו, שלא תבלע שום אות
לשון השו"ע: צריך ליתן רווח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה, כגון: בכל לבבך; על לבבכם; בכל לבבכם; עשב בשדך; ואבדתם מהרה; הכנף פתיל; אתכם מארץ. (אך לא יעשה הפסקה במקום שאין הפסקה, אלא העיקר שיוציא במבטא את שתי האותיות. כגון ב"על לבבך", שישתמע שני למדי"ן [מ"ב]).
סעיף כא: לפני כל אל"ף שאחר מ"ם, יש להפסיק מעט כדי לבטא את האל"ף כראוי
לשון השו"ע: צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם להפסיק ביניהם, כגון: ולמדתם אותם; וקשרתם אותם; ושמתם את; וראיתם אותו; (וזכרתם את; ועשיתם את), שלא יהא נראה כקורא: מותם מת. (וכן בכל תיבה שמתחילה באל"ף שיש לחוש שהאל"ף לא תישמע - כגון"ועצר את". וכן יש להקפיד בכל מקום שיש חשש שהתיבה לא תצא במבטא כראוי [מ"ב]).
סעיף כב: יש להקפיד לקרוא בדקדוק גם בפסד"ז וכשקורא בתורה ובנביא
לשון השו"ע: אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך. הגה: והוא הדין הקורא בתורה בנביאים ובכתובים יש ליזהר (ב"י בשם הרד"ק). (ומה שהזהירו דווקא בק"ש זה מפני שהיא מסורה לכל ויש בה יחוד השם וקבלת עול מלכות שמים). [עי' מ"ב לעיל בסימן נא סק"כ, שכשקורא פסד"ז יוציא מפיו כמונה מעות]
סעיף כג: לדקדק בחזק ורפה ובשווא נח ושווא נע
לשון השו"ע: צריך לדקדק שלא ירפה החזק (ר"ל הדגוש) ולא יחזק הרפה, ולא יניח (את השווא) הנד ולא יניד הנח.
סעיף כד: לקרוא ק"ש בטעמים
לשון השו"ע: צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה (ובלבד שהקריאה בטעמים לא תבוא על חשבון כוונה). הגה: אבל לא נהגו כן במדינות אלו (ומ"מ יש להקפיד להפסיק במקום הראוי [אתנח,טרחא] שתהיה הבנה לקריאתו), ומ"מ המדקדקים מחמירים בכך.
סעיף כה: ימשמש בתפילין כשמזכיר אותם וכן יסתכל בציצית
לשון השו"ע: כשיאמר: וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד, וכשיאמר: והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש(אך לא ימשש כאשר ימשש העיוור, אלא אחר כוונת הלב הן הדברים, שיזכור התפילין ומה שכתוב בהם וישעבד מוחו ולבו לקב"ה [כה"ח, סו]). וכשיאמר: וראיתם אותו ימשמש (ויביט) בב' ציציות שלפניו (וע"ל סי' כ"ד סעיף ה'). (ומנהג הספרדים והרבה מהאשכנזים לאחוז ד' ציציות כמ"ש בשער הכוונות [עי' כה"ח סי' כד, סק"ח] ומנהג הגר"א [מעשה רב, אות ל"ט] כדברי השו"ע)
סעיף כו: יש נוהגים לקרוא את כל ק"ש בקול רם
לשון השו"ע: יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם, ויש נוהגים לקרותו בלחש (ואף הנוהגים כך מ"מ משמיעים לאזניהם כדלהלן סי' סב סע' ג). הגה: ומכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם, וכן נוהגין (כל בו). (ומי שנמצא במקום שלא רגילים לקרוא בקול, לא ישנה ממנהגם כדי שלא לבלבל את כוונתם [ילקו"י עמ' תקלה])
עמוד הקודםעמוד הבא