התחברות
None
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
סימן סו - באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק
סעיף א: בין הפרקים של ק"ש שואל מפני הכבוד ומשיב לכל אדם ובאמצע שואל מפני היראה
לשון השו"ע: בין הפרקים עי' בסע' ה' מה הוא בין הפרקים, שואל בשלום אדם נכבדדווקא באופן שאם לא ישאל בשלומו, יקפיד עליו, ומשיב שלום לכל אדם.
ובאמצע(הפרק), שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו כגון: אביו או רבו המובהק, דהיינו שעיקר תורתו ממנו, או מי שהוא גדול ממנו בחכמה וכ"ש מלך או אנס, ומשיב שלום לאדם נכבדואפילו באמצע הפסוק ואדם השווה לו בחכמה, נחשב כמפני הכבוד ומותר להשיבלו שלום באמצע הפרק,
חוץ מפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו שלא יפסיק בהם כלל, אם לא מפני מי שירא שמא יהרגנו.
והיום לא נוהגים לפסוק כלל אפילו מפני היראה, מפני שאין דרך להקפיד (ומ"מ יש לו לעמוד מפני אביו או רבו).
סעיף ב: יכול להפסיק בין הפרקים להניח ציצית ותפילין
לשון השו"ע: אם שכח להניח ציצית ותפילין או שלא היה לו, או שלא הגיע זמן הנחתם, יכול להפסיק בין הפרקים להניחם, ויברך עליהם. הגה: וי"א שלא יברך עליהם עד אחר התפלה, והכי נהוג לענין טלית (ב"י).אבל על תפילין מברך כיון שיש בהם חובת הגוף וכן כיון שצריך לקרוא ק"ש עמהם (וכ"פ הכה"ח אות יד, והבא"ח, וארא י"ט שאין לברך על טלית אלא לאחר התפילה. ובילקו"י [עמ' תצה] פסק כשו"ע).
אם נזדמנו לו תפילין אחר שהתחיל ברכות שמע:
יניח בין הפרקים בברכה(ואם הוא באמצע הפרק ימתין לבין הפרקים ויניח שם בברכה).
ואם נזדמנו לו באמצע הפרק בקריאת שמע:
לדעת המ"ב (ס"ק ט"ו)יניח מיד(כדי לא לקרוא ק"ש בלא תפילין) ואף יברך אפילו שהוא באמצע הפרק.
(ולפי מש"כ המ"ב בס"ק מ"ז, יברך רק ברכה אחת [פסק"ת]).
ולדעת כה"ח(אות טו)יניח מיד(כנ"ל), אךלא יברך אז אלא ימתין עד שיגיע לבין הפרקים.
ובילקו"י (עמ' תצה) פסק שימתין מלהניח עד לבין הפרקים (וכפשט השו"ע, שלא חילק בין ק"ש עצמה לברכות).
ולעניין טלית: [בטלית לכו"ע אין חילוק בין ברכות ק"ש לק"ש עצמה]
מ"ב (ס"ק ט"ז) – ילבש מיד הטלית, אך לא יברך עליה עד אחר התפילה.
כה"ח(אות יד), בא"ח(שם) – ימתין עד בין הפרקים ואז ילבש הטלית בלא ברכה. (ויברך אחר התפילה).
שו"ע, יחו"ד (חלק ו, סי' ד) – ימתין עד בין הפרקים ואז ילבש הטלית בברכה.
ואם מתבייש לשבת כך בלא טלית כתב המ"ב (שם) שיתעטף בברכה בין הפרקים.(וכןדעתהגר"ח קנייבסקישאם מתבייש מברך. [דעת נוטה א, עמ' רח] והסביר שם בהערה בטעם הדבר, שכיוון שמתבייש, הרי הוא מתעטף מדינא, שגדול כבוד הבריות, ולצורך כזה היו מתירים לו אפילו דיבור, ולכן בזהגם הברכה אינה נחשבת הפסק. אמנם בשבט הלוי [ח"ג, סי' טו סק"ז] כתב שאין לברךאף בכה"ג. ומש"כ המ"ב שמברך, משום שנמשך אחר לשון אבן העוזר שהוא מקור דבריו).
› ואם נזדמנו לו טלית ותפילין רק אחר שהתחיל פרשת ציצית, או אחר"גאל ישראל" – עיין לקמן בסעיף ח'.
סעיף ג: מפסיק לענות לקדיש וקדושה וברכו
לשון השו"ע: לקדיש חמישה אמנים ראשונים ולקדושהלפסוקים 'קדוש' ו'ברוך' ולברכו וה"ה ברכו של עליה לתורה, מפסיק אפילו באמצע הפסוק חוץ מפסוק שמע ישראל, וכן למודים, אבל לא יאמר אלא תיבת מודיםבלבד ר"ל מודים אנחנו לך. הגה: וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח כו'.
וי"א דאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש, וכן עיקר (לאשכנזים). ולכל ה"מ פוסקים, מכל שכן באומר תחנונים (כוונתו לאלקי נצור, כמבואר בסי' קכ"ב) (תשובת הרשב"א).
האם רשאי לענות לקדיש וקדושה בין שמע לבשכמל"ו?
כה"ח(אות י"ג), בא"ח(וארא כ) – אין לענות אפילו לקדיש ולקדושה בין פסוק שמע לבשכמל"ו (וה"ה שאין לענות לשום דבר באמצע בשכמל"ו לדבריהם). ובביאור הלכה (בסעי' א, ד"ה"שלא") כתב שמשמע מהפוסקים שאסור להפסיק וסיים"וצריך עיון גדול למעשה".
עד היכן עונה בקריאת שמע ל"יהא שמיה רבא"של קדיש?
מ"ב (ס"ק י"ז) – עונה יהא שמיה רבא עד עלמיא. ופשוט שהנוהגים לענות 'בריך הוא' (כבסי' נ"ו סע"ב בהגה), לא יענו כאן. וכן הוא להדיאבשו"ע הרב (סע' ה').
שו"ע הרב(שם) – עונה יש"ר עד יתברך.
ילקו"י(עמ' תקעז) – באמצע הפרק יענה עד יתברך, ובין הפרקים יענה עד דאמירן בעלמא.
כה"ח (אות יז), בא"ח (שמות, ו), הגר"מ אליהו(בסידורו) – עונהתמיד עד דאמירן בעלמא.
לענות אמן על ברכות בקריאת שמע וברכותיה:
באמצע הפרק – לא עונה אמן על ברכות. [מלבד אמן על"אתה קדוש"ו"שומע תפילה"שלדעת הרמ"א עונים אפילו באמצע הפרק].
בין הפרקים: מ"ב (ס"ק כ"ג) – עונה על אמן של שאר ברכות.
שו"ע הרב (שם) – אין לענות אמן דברכות בקריאת שמע וברכותיה. (מלבד"אתה קדוש"ו"שומע תפילה"וכדברי הרמ"א).
ילקו"י (עמ' תפז), בא"ח(שם)כה"ח (אות כג) – אין עונים אמן דברכות בקריאת שמע וברכותיה. (אפילו אמן של"האל הקדוש"ו"שומע תפילה"ואפילו בין הפרקים לא יענה). [ואמן על ברכת כהנים כתב בילקו"י (עמ' תעז) שיענה, שכיוון שצריך עשרה חשיב דבר שבקדושה].
דין ברכה על רעמים בק"ש וברכותיה:
ילקו"י (עמ' תצג) – בין הפרקים יברך ברכת הרעם (בשם ומלכות) כיוון שהיא מצווה עוברת. וכן נראה הכרעת המ"ב(ס"ק י"ט).
כה"ח(אות טז) – אין להפסיק לברך שום ברכה מלבד ברכה על התפילין, שהן שייכות לק"ש. וכ"פ החיד"א(קשר גודל, סי' ט, ט"ו). [ובפסק"ת כתב שהכרעת האחרונים שלא לברך על רעמים, והסומך לברך בין הפרקים ובפרט כשמשער שלא ישמע עוד רעמים אחר התפילה – שכר מצווה עוברת בידו].
› יש לציין שהבא"ח (עקב, ט"ז) כתב שלא נהגו לברך על רעמים וברקים בשם ומלכות ולכן פשוט שלדעתו לא יפסיק.
ברכת אשר יצר:
מ"ב(שם), כה"ח (שם) – לא יברך באמצע ק"ש וברכותיה, אלא יטול ידיו בלבד ויברך אשר יצר אחר התפילה. וכתב בכה"ח שאם יעבור חצי שעה עד שיוכל לברך (כגון אדם שמאריך בתפילתו), יטיל מימיו שנית אחר התפילה ויכוון בברכת אשר יצר גם על אשר יצר של לפני תפילתו. (לעניין ברכת אשר יצר אחר זמן עי' בסימן ז' סק"א במ"ב וביחו"ד ח"ד סי' ה).
› כתב הבא"ח(שמות ו) – שבברכות קצרות אין להפסיק כלל, שאם יפסוק תתערבב הברכה. וה"ה אם עומד בפתיחת ברכה או בסופה (כגון שאמר בא"י אמ"ה ולא המשיך עדיין) אין לו לענות שם כי בזה דומה לברכה קצרה. וכ"כ בבה"ל כאן [ד"ה"לקדיש"].
סעיף ד: אדם שקראו לו לעלות לתורה באמצע ק"ש אם רשאי לעלות
לשון השו"ע: כהן או לוי או ישראל שהיה קורא ק"ש וקראוהו לקרותבתורה (ר"ל לעלות לתורה), יש מי שאומר שמפסיק כמו שמפסיקים מפני כבוד הבריות ויש מי שאומר שאינו מפסיק משום שאין בכך בזיון לתורה שהרי עוסק במצוות ק"ש, והלכה כדבריו וכן נוהגים הספרדים. (והמ"ב כתב שהאחרונים פסקובזה כדעה הראשונה, שאדם שקראו לו לעלות לתורה, יעלה אפילו באמצע ק"ש)ועי' לקמן לעניין מעשה.
מי שקראו לו לעלות לתורה:
מ"ב (ס"ק כ"ו) – אם קראוהו בשמו יעלה לתורה, אפילו הוא ישראל, אך לא יקרא בפיו וכל שכן שלא יאמר לחזן לעשות לו מי שברך, ואם החזן שואלו לשמו רשאי לענות מפני הכבוד (כבסע' א) [ואח"כ ימשיך בק"ש ממקום שפסק]. ואם יוכל למהר ולסיים עד סוף הפרק ימהר, ואם לא ישתדל להגיע למקום דסליק עניינא.
ילקו"י (עמ' תעט), בא"ח (שם) –אם הוא באמצע ק"ש - לא יעלה לתורה אפילו אם קראו בשמו.
ואם נמצא בברכות – יעלה לתורה (ויקרא בפיו עם החזן בלחש). וכתב הבא"ח שכשחוזר אח"כ לברכות שמע, יחזור לתחילת הברכה אם אין בה הזכרת ה' (כגון אהבת עולם), ואם הוא בברכה הפותחת בברוך יחזור לתחילת עניין.
› ולכתחילה אין לקרוא לתורה לאדם העומד בק"ש וברכותיה. ואם הוא הכהן היחיד שם, יצא מבית הכנסת כדי שלא להכנס למחלוקת הפוסקים.
› אם אין שם בעל קריאה אלא הוא – יעלה ויקרא להם בתורה אפילו באמצע קריאת שמע. (אך אם יוכל בנקל לסיים את הפרק יסיים).
סעיף ה: מה נחשב לבין הפרקים
לשון השו"ע: ואלו הן בין הפרקים: בין ברכה ראשונה לשניה; בין שניה לשמע; בין שמע לוהיה אם שמוע; בין והיה אם שמוע לויאמר;
אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אפילו לדבר שמפסיקים עבורו באמצע הפרק, שלא להפסיק בין ה' לאמת, אלא יאמר: אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין באמצע הפרק.
אחר שענה"ברכו"אסור להפסיק בדיבור:
מ"ב(סי' נד ס"ק י"ג) – דינו כאמצע הפרק. ואין להפסיק אלא לדבר שמותר להפסיק באמצע הפרק.
הגרע"י(יבי"א ח"ב סי' ה) – אסור להפסיק אפילו לצורך מצווה, אמנם מותר לענות אמן דברכות (ובזה יותר קל מבין הפרקים, שהספרדים נוהגים שלא עונים אמן דברכות אפילו בין הפרקים, כדלעיל סע' ג'). [ועי' בילקו"י (עמ' תכ בהערה ז'), שאף תפילין לא יניח אז].
› אם קורא ק"ש עם תפילין דר"ת (וכן בכל אופן שאינו מתכוון לצאת ידי חובת ק"ש בקריאתו), פוסק לדבר שבקדושה אפילו באמצע פסוק שמע. (ילקו"י (עמ' תקפ), בה"ל בשם רעק"א)
סעיף ו: אם פסק אחר שאמר אמת ממשיך ממקום שפסק ולא צריך לחזור ולומר שוב אמת
לשון השו"ע: אם פסק מפני היראה או הכבוד אחר שאמר אמת, או שסיים קודם החזן וסמך ה' אלהיכם עם אמת וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו, אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת. וכן הדין בכל מקום שפוסק, שחוזר למקום שפסק בו (מ"ב ס"ק ל"א. ועי' לעיל מ"ב סק"ב לעניין מי שהפסיק בדיבור)
סעיף ז: אין להפסיק אחר גאל ישראל
לשון השו"ע: אינו אומר אמן אחר גאל ישראל, משום דהוי הפסק וכן נוהגים הספרדים. הגה: וי"א דעונין אמן, וכן נוהגיןלענות אחר הש"ץ וכדי לא להכנס לסלע המחלוקת טוב יותר לסיים את הברכה יחד עם החזן, או להתחיל תפילת עמידה מעט לפניו, דבכך אינו עונה אמן לכו"ע (מ"ב) וכן מנהג בני אשכנז כיום. אבל אם התפלל לבד אין עונין אמן, כדלקמן סימן רט"ו (טור).
סעיף ח: אם נזדמנו לו תפילין אחר גאל ישראל מניח בלא ברכה
לשון השו"ע: צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק אפילו בשתיקה לאחר שאמר גאל ישראל,
רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז, ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל, אבל טלית לא יניח אז.
ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין ואפילו אם רק התחיל פרשת ציצית, מניחם, ולא יברך עליהם עד אחר תפלה. הגה: וי"א שקודם גאל ישראל יברך על התפילין, והכי נהוג וכן נוהגים האשכנזים. וכתב המ"ב (ס"ק מ"ז) שבכה"ג יברך רק ברכה אחת(על תפילין של יד). (מרדכי ותוספות והגהות מיימוני מהלכות קריאת שמע).
› אם אין לו תפילין, מוטב שימתין מלהתפלל, אף אם יפסיד עבור זה תפילה בציבור, כדי לשאול תפילין מחברו. ויקרא ק"ש ויתפלל בתפילין ביחיד. [כה"ח (אות לד), מ"ב (סק"מ) בשם המג"א (ס"ק י"ב)]. ובילקו"י(סי' כה, סע' מ)כתב כן דווקא במי שרגיל לכוון היטב בתפילתו. אמנם במקרה שאם ימתין לתפילין יעבור זמן תפילה, לא ימתין ויתפלל בזמן בלא תפילין.
סעיף ט: אין מפסיקים בין גאולה לתפילה אפילו לדבר שבקדושה
לשון השו"ע: אין לענות אפילו קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה.
וכיצד עושה, ממתין בשירה חדשה כדי לענות ובדיעבד אם לא המתין שם, כל זמן שלא אמר בא"י, יכול לענות לקדיש וקדושה וברכו ומודים ואח"כ יחזור לתחילת ענין(לדעת המ"ב לכתחילה יחזור לשירה חדשה).
›בשבת התירו הילקו"י (עמ' תקפח) והמ"ב (סי' קיא, בבה"ל) לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפילה. ובכה"ח (אות לח) כתב שעפ"י האר"י ז"ל אין להתיר אף בשבת.
סעיף י: כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא
לשון השו"ע: כל מי שלא אמר אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, לא יצא י"ח המצוה כתקנה ויש לו לקרוא אחרי התפילה את הברכה שדילג.
הגה: מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר ק"ש, יקרא ק"ש עד אמת וימתין לומר שאר הברכות (כוונתו לברכה האחרונה של אמת ויציב) עד שיתפלל שאז יאמרויציב ונכון וכו' ויתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה (עי' בסע' ו' ומ"ב שם ס"ק ל"א). (ב"י בשם רוקח סי' שכ"א). כתבו הפוסקים שמי שאין לו פנאי יקרא רק ק"ש בלא ברכות, ואח"כ כשיבוא להתפלל יקרא שוב עם הברכות ויסמוך גאולה לתפילה.
עמוד הקודם