התחברות
None
סימן ס – דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה
סימן ס – דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה
סעיף א: ברכת אהבת עולם
לשון השו"ע: ברכה שנייה: אהבת עולם (הגה: וי"א אהבה רבה, וכן נוהגין בכל אשכנז), ואינה פותחת בברוך, מפני שהיא סמוכה לברכת יוצר אור. ואם היא פוטרת ברכת התורה ע"ל סי' מ"ז. (אדם שמסופק אם ברך ברכות התורה, יכוון לצאת י"ח ברכת התורה בברכת אהבת עולם. וצריך ללמוד מיד אחר התפילה כדי שתחול הברכה על הלימוד. ועי"ש במ"ב ס"ק י"ג ובבה"ל ד"ה"פוטרת")
סעיף ב: אף שכבר קרא ק"ש בלא ברכה חוזר ומברך ברכות קריאת שמע
לשון השו"ע: קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש. ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות. (כדי לעמוד לתפילה מתוך דברי תורה)
סעיף ג: סדר ברכות אינו מעכב
סדר הברכות אינו מעכב, שאם הקדים שנייה לראשונה יצא ידי חובת ברכות. (ולכתחילה פשוט שאין לשנות הסדר. ובפרט על פי המקובלים, כדי שלא להפך סדר עליית העולמות)
סעיף ד: אם מצוות צריכות כוונה
לשון השו"ע: יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה, ויש אומרים שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה. (ולכן אם לא כיוון, צריך לחזור ולעשותה. ומ"מ לא יחזור לברך)
איזו כוונה מעכבת במצווה?
המחלוקת בסעיף זה היא: האם צריך לכוון שרוצה לצאת ידי חובת המצווה (כוונה שלפני המצווה, שלא יעשה כמצוות אנשים מלומדה).
אמנם לעניין שיעשה את המצווה בכוונת הלב, אין מחלוקת - שלכתחילה וודאי שיש לכוון במצווה, ובדיעבד שלא עשה בכוונת הלב יצא.
כוונה מיוחדת במצוות סוכה, ציצית ותפילין:
לדעת הב"ח(סימן תרכה) ישנן מצוות שצריך להתכוון בהן לטעם של המצווה, ולדעתו אם לא כיוון שמקיים את המצווה לשם הטעם שלה, לא יצא ידי חובה. (וכ"כ בכה"ח, סי' ח, ס"ק ל"ב בשם החס"ל)
מ"ב(תרכה, סק"א), ילקו"י(עמוד תקכו בהערה) -לכתחילה יש לכוון לטעם המצווה, אך בדיעבד די אם כיוון לצאת ידי חובת המצווה.
מה צריך לכוון:[סוכה - שציוונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים שהושבנו בסוכות. ציצית - שציוונו להתעטף בציצית כדי שנזכור כל מצוותיו לעשותם. תפילין -שציוונולהניח תפילין כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו]
מעשה"מוכיח":
כשמוכח ממעשה המצווה שמתכוון לקיום המצווה, יוצא ידי חובה לכו"ע (מ"ב בסק"י, בשם החיי אדם, ילקו"י - עמוד תקיא).
ולכתחילה ראוי ונכון מאד לכוון בפירוש לשם קיום המצווה. [אך אין צורך לומר בפיו אלא די במחשבה (ילקו"י, עמ' תקכ), ערוך השולחן (ס"ח)]
אם לא כיוון במצווה דרבנן - האם צריך לחזור ולעשותה?
ילקו"י(עמוד תקטז) - אין צריך לחזור (משום דספק דרבנן לקולא). וכ"כבבה"ל [ד"ה "לצאת"] שבמצווה דרבנן אפשר לסמוך בדיעבד על הרדב"ז (בסי' לד, שסובר שא"צ כוונה במצווה דרבנן).
דלא כפר"ח(תפ"ט, ד) שסובר שלא יצא אף בדיעבד וצריך לחזור גם בדרבנן. [וכן נראה דעת כה"ח(סק"י)].
כוונה שלילית:
בה"ל, ילקו"י(עמ' תקכד), יחו"ד(ח"ו, סימן כט)-אם מכוון שלא לצאת ידי חובת המצווה, לא יוצא לכולי עלמא.
מי שמברך עם ילדים - האם יוצא ידי חובה כשגם הוא היה חייב באותה ברכה?
ט"ז(תפ"ט, סק"ז)- לא יצא אפילו למ"ד שמצוות אינן צריכות, כי הוא כמי (כאילו)שמכוון בפירוש שלא רוצה לצאת.
בה"ל-מפקפק על דברי הט"ז ולכן כתב שיש לכוון בפירוש שרוצה לצאת בעצמו בברכה שמברך עם ילדיו.
או - שיכוון בפירוש לא לצאת, ואח"כ יחזור לברך עבור עצמו.
ואם לא כיוון אחת משתי הכוונות הנ"ל, אם היה חייב בברכת המזון מן התורה (כלומר שאכל כדי שביעה) יש לחזור ולברך.ובשו"ת חזו"ע(ח"א, סי' כט, עמ' תקסא בהערה) כתב שאפילו כשהיה חייב בברכת המזון מן התורה, לא חוזר לברך.(משום סב"ל)
כשחוזר לעשות מצווה משום שלא כיוון לשם מצווה - האם חוזר לברך?
מ"ב(סק"י, בשם מג"א בסי' תפט, סק"ח)- לא חוזר לברך משום סב"ל. (וכן פשוט משו"ת חזו"ע הנ"ל)
סעיף ה: חובת כוונה בפסוק ראשון
לשון השו"ע: הקורא את שמע ולא כוון לבו (דהיינו שלא כיוון לפירוש המילים) בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל, לא יצא ידי חובתו. והשאר, אם לא כוון לבו אפילו היה קורא בתורה, או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע, יצא, והוא שכוון לבו בפסוק ראשון.
איזו כוונה מיוחדת צריך לכוון בפסוק ראשון של שמע?
בפסוק ראשון נדרשת כוונת הלב, דהיינו, צריך שישים לב למה שמוציא מפיו. [מ"ב (סק"ז), כה"ח (ס"ק י"ג), מג"א (סק"ד)].
ובילקו"י (עמ' תקלב) כתב שצריך לכוון שמקבל עליו עול מלכות שמים.
עוד כתבו הפוסקים, שגם באמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כוונת הלב מעכבת. ואם אמר בלא כוונה צריך לחזור לתחילת פסוק ראשון. [מ"ב(סי' ס"ג, ס"ק י"ב), כה"ח(סי' ס"א, ס"ק מ"ה), בא"ח(שנה א, פרשת וארא, אות ו)].
ועיין עוד לקמן בסימן ס"ג, סעיף ד'.
עמוד הקודםעמוד הבא