התחברות
None
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה
סימן סה - הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה
סעיף א: אם שהה באמצע קריאת שמע אפילו כדי לגמור את כולה יצא בדיעבד
לשון השו"ע: קראה סירוגין, דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא אפילו היה ההפסק מחמת אונס.
הגה: ויש אומרים דאם היה אנוס, והפסיק כדי לגמור את כולה, חוזר לראש. והכי נהוג (דווקא כשהאונס הוא מחמת שהיה אסור לו לקרוא ק"ש, כגון במקום הטינופת, או שצריך לנקביו), ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם (רשב"א ס"פ היה קורא). וכן הוא לקמן סימן ק"ד. (ואם הפסיק במזיד– דעת המ"ב שחוזר לראש קריאת שמע אפילו שלא שהה כולה)
שהה כדי לגמור את כולה – מתי צריך לחזור לראש?
שו"ע (כאן ובסי' קד), ילקו"י (עמ'תקעג ועי' שם בהערה א) : החילוק הוא במיקום בתפילה בלבד. ולכן, הפסיק בק"ש לעולם אינו חוזר, הפסיק בעמידה לעולם חוזר. ואין חילוק בסיבת השהיה.
רמ"א: החילוק הוא בסיבת ההפסק בלבד. אם שהה בגלל אונס שאוסר עליו להתפלל, חוזר ואם שהה מסיבה אחרת אינו חוזר. ואין הבדל בין ק"ש לתפילה.
וכתב בבא"ח (וארא, יז) להחמיר בקריאת שמע כרמ"א, שאם שהה לגמור כולה משום אונס חוזר.
[בכה"ח(בסי' קד, אות כח) לעניין תפילה, חשש לסב"ל משום החולקים על מרן ולכן הכריע שאף בתפילה, אם שההבשתיקה - אינו חוזר. ורקאם הפסיק ע"י דיבור – חוזר לראש התפילה].
מ"ב (סק"ה) – אם שהה בקריאת שמע (1מחמת אונס 2ובכדי לגמור את כולה), חוזר לתחילת קריאת שמע (בלא ברכותיה). ובתפילה, אם שהה כדי לגמור כולה, אפילו מחמת אונס"לסטים"(דהיינו, בכל אונס)– חוזר לראש (משום שלדעת מרן חוזר אף בלא אונס כלל).
ואם שהה בברכות שמע– אם שהה בין הברכות, לא יחזור כלל אפילו שהה הרבה. ואם הוא באמצע ברכה, ושהה כדי לגמור כל ברכות שמע עם ק"ש מתחילת יוצר אור עד גאל ישראל– חוזר לתחילת אותה ברכה.
ולכתחילה יש להיזהר שלא להפסיק מכל סיבה שהיא – כדי לצאת לכל השיטות.
סעיף ב: הנכנס לבית הכנסת בשעה שהציבור קוראים קריאת שמע קורא עמהם פסוק ראשון
לשון השו"ע: קרא קריאת שמע (וה"ה אם עדיין לא קרא. ויכוון שלא לצאת בזה י"ח ק"ש) ונכנס לבהכ"נ ומצא צבור שקורין ק"ש, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון (ובשכמל"ו), שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו(ואפילו אם לא בירך עדיין ברכות התורה, קורא עמהם פסוק ראשון. ובכה"ג לא ימשיך לקרוא אחר פסוק ראשון כיוון שלא בירך ברכות התורה [עי' סע"ג]).
וה"ה אם הוא בבהכ"נ ואומר דברי תחנונים או פסוקים(יאמר עמהם פסוק ראשון), במקום שרשאי לפסוק.
אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק, כגון מברוך שאמר ואילך, לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון, בניגון הצבור (וגם יניח ידו על עיניו כקורא את שמע, וכן יעשה גם במקרה שקורא את הפסוק), שיהיה נראה כאילו קורא עמהם (ולדעת המ"ב, אם הוא בפסוקי דזמרה – פוסק וקורא פסוק ראשון עם הציבור).
סעיף ג: נכנס לבית הכנסת בשעת קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע
לשון השו"ע: קרא ק"ש ונכנס לבהכ"נ, ומצא צבור שקורין ק"ש, טוב שיקרא עמהם כל ק"ש ויקבל שכר כקורא בתורה. הגה: אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון, כמו שנתבאר (ב"י). (וכן ראוי לנהוג כשהציבור אומרים עלינו לשבח ו"אשרי").
אם באמצע תפילתו אומרים הציבור עלינו לשבח – כיצד עליו לנהוג? יג מידות, ה מלך,
הגריש"א(ישא יוסף או"ח, ח"ב, סי' לח) – יאמר עם הציבור עלינו לשבח, אע"פ שעומד במקום אחר(כגון שמתפלל בנוסח אשכנז ונמצא במניין ספרדי או להיפך).
אור לציון (שו"ת ח"ב, פ"ז בהערה לח) – ספרדי שמתפלל עם אשכנזים שמקדימים לומר עלינו לשבח יאמר עמהם עלינו לשבח, ויחזור לאמרו שוב במקומו הראוי כי כן הסדר על פי האר"י זצ"ל.
משנה הלכות(ח"י, סי' כב) – המתפלל עם הציבור והציבור אומרים עלינו לשבח, אינו צריך לומר עמהם כיוון שאין זה אלא משום דרך ארץ, ובזה שהוא בעצמו עסוק בתפילה, לא שייך משום דרך ארץ.
עמוד הקודםעמוד הבא