התחברות
סיכום הלכות כלאי אילן ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע
סימן רצה - סעיף ג'
הרב ירון אליה
סימן רצה - סעיף ג'
מותר לערב זרעי אילן וזרעי שדה ואפילו בא"י*
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות כלאים ג: ואף על פי דכלאי אילנות נפקא לן משדך לא תזרע כלאים. לא אסיר אלא הרכבה דומיא דהרבעה דבהמה. אבל מותר לערב זרע אילנות זה בזה ולזורען וכן זרעי השדה עם זרעי האילנות ולזורען יחד שאיסור כלאי זרעים הוא בזרעי תבואה, קטניות וירקות ולא בזרעי אילנות.
רמב"ם שם: ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזורען כאחד שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד.
רמב"ם הלכות כלאים פרק א הלכה ח: הזרעונין שנאסרו בסעיף הקודם משום כלאי זרעים נחלקין לשלשה חלקים, האחד מהם הוא הנקרא תבואה והיא חמשה מינין החטים והכוסמין והשעורין ושבולת שועל והשיפון, והשני מהן הוא הנקרא קטנית, והן כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון הפול והאפונים והעדשים והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן, והשלישי מהן הוא הנקרא זרעוני גינה, והן שאר זרעונין שאינן ראויין למאכל אדם, והפרי של אותו הזרע מאכל אדם, כגון זרע הבצלים והשומין וזרע החציר והקצח וזרע לפת וכיוצא בהן, וזרע פשתן הרי הוא בכלל זרעוני גינה, כשיזרעו כל מיני זרעונים אלו ויצמחו נקרא הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא ונקרא ירק.
השגת הראב"ד: ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן. א"א דבר זה אינו מחוור. דבירושלמי פרק ראשון בפסקא דהטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת עליו מגולין אינו חושש משום כלאים וכו' גרסינן מה אנן קיימין אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפילו שאר אילנות וכו', פירוש אם היו העלין מגולין תחת כל האילנות נמי חושש משום כלאים ואי משום שאינו רוצה בהשרשתן למה לי לפת וצנון אפילו שאר דברים, פירוש אם תאמר משום רישא נקט לה גפן שאם היו עליו מגולין אפילו תחת גפן מותר לפי שאינו רוצה בהשרשתן, נראה מכאן שהזרעים עם האילן אסורין בזריעה וכן נראה מכאן שהלפת עם הצנון כלאים זה עם זה, וכן נראה מן המשנה. הט"ז כתב שאיסור הראב"ד הוא רק בא"י.
טור יורה דעה הלכות כלאי אילן סימן רצה: מותר לערב זרעוני אילנות עם זרעוני שדה ולזורען ביחד שלא אסרה תורה בח"ל אלא הרכבת אילן באילן. כלומר בא"י אסור לערב זרעוני אילנות.
בית יוסף יורה דעה סימן רצה : נראה מדבריו דבארץ ישראל אסור לערב זרעי אילנות עם זרעי שדה ולזרען יחד לא דק דהא [בדק הבית] דרשה דשמואל דאף שדך בהרכבה בארץ ישראל מיירי ואפילו הכי לא אסר אלא הרכבה דוקא וכן [עד כאן] מתניתין והרמב"ם בארץ ישראל מיירי ואפילו הכי שרו ודבר פשוט הוא.
ב"ח יורה דעה סימן רצה : מיהו בא"י ודאי אסור לערב זרעוני אילנות עם זרע שדה ולזרען יחד כדכתבתי בסמוך (סו"ס א) בשם התוספות לענין כלאי זרעים וה"ה לכלאי זרעוני אילנות וירקות שהרי הן דומים לענין היתר אכילה דאע"ג דאסור לזרען ולקיימן מותרין באכילה כמו שנתבאר בסוף סימן זה בב"י אצל מ"ש רבינו ואסור לקיים המורכב אבל הפרי היוצא ממנו מותר ע"ש והרב ב"י כתב דרבינו לא דק דהא מתניתין והרמב"ם בא"י מיירי ואפ"ה שרו ודבר פשוט הוא עכ"ל וכ"כ בש"ע (ס"ג) בסתם דמותר לערב זרעים מין בשאינו מינו ולזרעם יחד ושרי ליה מאריה כי דבר פשוט הוא דאסור לערב שני מינים ולזרען יחד בא"י וכן מבואר ברמב"ם פ"ה דכלאים היפך דברי בית יוסף ע"ש: 3
פרישה יורה דעה סימן רצה אות ד : ולע"ד נראה דסבר רבינו דבארץ ישראל אף שאינו נאסר משום הרכבה מכל מקום נאסר משום דלא גרע מכלאי זרעים מה שאין כן בחוצה לארץ דכלאי זרעים מותרים והמשנה והרמב"ם לא אשמעינן אלא דאינו נאסר מחמת הרכבה דאם נאמר דשרי ממש לא ידענא מאי סברא יהיה זה דגרעיני זרעים אסורים בארץ ישראל לזרוע יחד וגרעיני זרעים עם גרעיני אילן יהיה מותר אפילו בארץ ישראל. ומיהו י"ל דשאני אילנות דלא שייך בהו כלאים כל כך דכיון דגדולים הן מינכרי וכמו שכתב רש"י בפרשת בראשית (א יב) שנשאו דשאים קל וחומר בעצמן וכו' ע"ש ואף על גב דבכלאי כרם מיתסר כרם שאני דהא גם שם נאסר בהנאה מה שאין כן בכלאי זרעים והרכבה:
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצה ס"ק ה : ובטור כ' אבל מותר לערב זרעוני אילנות עם זרעוני שדה ולזורען ביחד שלא אסרה תורה בח"ל אלא הרכבה כו' וכתב ב"י משמע מדבריו שבא"י אסור. וח"ו לתלות טעות כזה עליו דגמ' הנ"ל דבכורות ע"כ בא"י הוא מדקאמר תירוש ויצהר כלאים והוא בא"י דוקא כמ"ש בקדושין שם וכמ"ש בסי' רצ"ו אלא ט"ס הוא וצ"ל ולא אסרה תורה כו' והוא מילתא בפ"ע וכ"ד הרא"ש:
סיכום סיכום הדעות בערבוב זרעי אילן וזרעי שדה
רמב"ם, רא"ש: מותר בכל מקום
ראב"ד, טור, ב"ח: מותר רק בחו"ל
מותר להרכיב מין במינו אפילו כשמובדלים בצבע וכה"ג
ירושלמי כלאים פרק א הלכה ז: כתיב (ויקרא יט, יט) שדך לא תזרע כלאים מהמלה כלאים משמע לכאורה שהתורה אסרה כל ערבוב שהוא, ולכן הייתי אומר לאסור אפילו שני מיני חטים ואפילו שני מיני שעורים כמו חיטה לבנה עם חיטה ירוקה וכיו"ב. כמו כן נאמר (שם) בהמתך לא תרביע כלאים וגם כאן הייתי אומר לאסור להרביע אפילו שור שחור על גבי שור לבן, או שור לבן על גבי שחור. כמו כן נאמר (שם) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, הייתי אומר לאסור ללבוש אפילו שני מיני צמר צמר שחור עם צמר לבן ואפילו שני מיני פשתים! אבל אין הדבר כך, שהרי פירש התורה פירשה בבגדים בפסוק העוסק בכלאי בגדים לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ולכאורה המלים צמר ופשתים יחדיו מיותרות שהרי כבר למדנו בענין נגעים שכל בגד האמור בתורה הוא של צמר או פשתים! אלא באה התורה ללמדנו מה כלאי בגדים שאסרתי לך לא אסרתי אלא שני מינין כלומר, לא אסרה תורה אלא כשהם שני מינים, שלא יקח לא זה ממין זה ולא זה ממין זה כלומר, אין איסור ללבוש בגד אלא אם הבגד נעשה משני מינים, צמר ופשתים. אבל אין איסור ללבוש בגד שנעשה מצמר לבן וצמר אדום אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום כלאי כרם, כלאי זרעים, כלאי בהמה לא זה ממין זה ולא זה ממין זה לא אסרה תורה אלא כשזה ממין אחד וזה ממין שני, אבל אם שניהם מאותו מין וזה מצבע אחד וזה מצבע אחר, אין בו איסור כלאים.
ירושלמי מסכת כלאים פרק א הלכה ז: תני מניין שאין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל מין בשאינו מינו מניין תלמוד לו' [ויקרא יט יט] את חקותי תשמורו ובהמשך הפסוק שדך לא תזרע כלאים.
הרכבה בין אילנות סרק מותרת
רא"ש מסכת כלאים פרק א משנה ז: אילן באילן - בעץ מאכל איירי דתני בירושלמי מנין שאין מרכיבין עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ מאכל מין בשאינו מינו ת"ל את חקתי תשמרו, משמע דעץ סרק על עץ סרק מותר כיון שרק שילובים של עץ מאכל הוזכרו לאיסור, ואית ספרים דגרסי מנין שאין מרכיבין אילן סרק על עץ סרק או על מאכל, ומסתבר כגירסא ראשונה דעץ סרק כיון שאינו פרי כחד מינא חשיב:
סעיף ג: מותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד. ואפילו בארץ ישראל כרמב"ם וכ"פ הגר"א4. ולטור ולב"ח אסור בא"י משום כלאי זרעים. וכ"פ הש"ך. והראב"ד כתב להחמיר בזרעי השדה וזרעי אילן וכוונתו בא"י. ט"ז.
וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזרעם כאחד, שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד. לשון הרמב"ם. שכלאי אילן הוקשן בפסוק לכלאי בהמה. קידושין לט.,
בין אילן בירק, בין ירק באילן, בין ירק בירק שאינו מינו הכל במשנה כלאיים א, ז,, ואפילו עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק. אבל שני עצי סרק דינם כמין אחד ומותר. רא"ש. וכ"פ הרמ"א סעיף ו'.
וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזרעם כאחד, שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד. לשון הרמב"ם. שכלאי אילן הוקשן בפסוק לכלאי בהמה. קידושין לט.,
בין אילן בירק, בין ירק באילן, בין ירק בירק שאינו מינו הכל במשנה כלאיים א, ז,, ואפילו עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק. אבל שני עצי סרק דינם כמין אחד ומותר. רא"ש. וכ"פ הרמ"א סעיף ו'.
להרכיב זרע תבואה בבסיס יחור אילן להשרישו אין למחות
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רפז. פת"ש א': כי כן ראיתי לא' מבני ביתי עשה כן בגינתא דבי רב דידי מניח חיטה בבסיס יחור של ורד ומחיתי בידו משום דלא בריר לי היתרא אבל מ"מ אין בידי למחות לאחרים במה שנהגו בזה היתר דלא ברי לי ג"כ איסורא דנלע"ד דלא שייך הרכבה אלא בשני המינים מגודלים למעלה מהקרקע או לכל הפחות שעתידים שניהם לעלות מהקרקע משא"כ הכא שהחטה הזאת כלה ובלה בארץ רק גורמת שתשרש השושנה כו' ע"כ איני אומר בזה לא היתר ולא איסור והמחמיר תע"ב.
הכלאה - האבקה מפרח זכרי לנקבי להוציא מין חדש
שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן רכד : ולפי דעתי אין מקום כלל להקל בזה, דאין חילוק כלל בין מרכיב ענף, או מרכיב שרף כאשר הביא כב' בעצמו מחזון איש כלאים ב - ט"ז, אלא שכ' כב' דהתם יוצא ע"י השרף ענף, משא"כ בהכלאה הנזכרת שהיא פעולה שונה לחלוטין ויוצא ממנה רק פרי, ולפי דעתי צ"ע לדינא, דגם בזה הלא יש לזרע מין הזכר כח ההלדה, ואנו עושים פעולה שיוליד ממין השני וכמו שרף שכ' החזון איש, ובזה אינו דומה כלאי אילן להרבעת בהמה כמש"כ החזון איש שם בהג"ה, וגם לדעתו שרצה לבנות על היתר הח"ס אינו דומה דהח"ס איירי מאיסור מקיים, אבל שיהי' היתר עפ"ז איסור הרכבת מין בשאינו מינו בתחלה עדין לא הוזכר שם...וכמובן כ"ז אם יוצא ע"י פעולה זו פרי של מין שלישי חדשה, דאם הוא רק לחזק הפרי הראשונה עיין פסחים נ"ו ע"א דאין איסור בזה, ועיין בחזון איש שם.
הגר"ש ישראלי התורה והארץ ג' עמ' 121 : בנוגע להכלאה, נראה שזה אינו בכלל האיסור. כיון שהכלאה נעשית בפרחים, והשינוי שיכול להופיע הוא לא באילן עצמו, לא מצאנו איסור הרכבה אלא בדומה ובהיקש מהרבעה, כמבואר במקורות, וזהו רק כשעושה החיבור בגוף העץ. ע"כ גם לפי מה שהעלינו סברא לדון, שעיקר איסור ההרכבה הוא דווקא מצד שעי"ז נעשית ההאבקה שמולידה (או יכולה להוליד) מינים חדשים, מ"מ אין לנו אלא מה שאסרה תורה, ובזה לא כלולה הכלאה. כן נראה לעניות דעתי.
הנדסה גנטית5
הרב דב ליאור אמונת עיתך 28: נראה שאין איסור כלאים בהנדסה גנטית בצמחים על פי ההלכה משלוש סיבות:
א. איסור כלאים הוא רק כשמערבים את המינים בדרך הטבעית והמקובלת6.
ב. מראית העין הינו כלל גדול בכלאים, וכ"פ הרמב"ם (פיה"מ פ"ג מ"א) ש"כלאים אין האזהרה בו אלא למראית העין" ולכן הותרו צמחים סמוכים המובדלים במחיצה למרות ששורשיהם יונקים זה מזה. ובהנדסה גנטית אין היכר לתערובת המינים.
ג. התורה אסרה כלאים רק בעצם או יחור שיש בו כח הולדה ומסוגל להתפתח ולצמוח בפני עצמו ואילו בגן אין כח להתפתח.
שו"ת מנחת שלמה חלק ב סימן צז אות כז: בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה, ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה. נראה דאין להתיר איסור כלאים מכיוון שאין חלקיקים אלה נראים לעין האדם, כיוון שאנשים מטפלים בחלקיקים אלה ומעבירים אותם ממין אחד לאחר, הרי זה חשיב ממש כנראה לעיניים, ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים. אמנם בבעלי חיים נראה לעניות דעתי דאין בעצם העשיה שום איסור של הרבעה, כיוון שזה רק על ידי העברת חומר ממין אחד, תוך מין של בעל חיים אחר. ורק בהרכבת עצים נראה דשפיר אסור, אף אם ההרכבה היא רק על ידי זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל, כי סוף סוף "השדה" זרועה משני מינים. ושונה מהמובא בשמו בספר כשרות ארבעת המינים ואפשר שבאתרוג קל כי נעשה על ידי דבורים מה שאין כן כאן שנעשה ע"י אדם.
- ↩
וקשה שברמב"ם כתוב בפרוש שכלאי זרעים הם דווקא בתבואה, קטנית וירק ולא מזכיר אילנות. ואפשר שהב"ח הבין שהב"י התיר גם בירק ומכאן תמיהתו. וכן הט"ז הקשה על הב"ח שהרמב"ם כתב בפירוש היתר זרעי אילן.
- ↩
וכן פסק למעשה להקל בהלכות הארץ עמוד 178 סעיף ג'. והוא למעט גפן משום כלאי הכרם.
- ↩
באופן זה אפשר למשל, לשנות צבעם של פירות. כמו כן אפשר לקחת את התכונה שרוצים לסלק מהכרומוזומים של אותו פרי, למשל בארצות הברית יוצרו גויאבה בלי ריח, תפוח אדמה שסופג פחות שמן בטיגון, אורז עשיר בחלבונים (הוסיפו לאורז גֵנים של אפונה). כמו כן, החליפו את ההורמון האחראי להבשלה של העגבנייה בהורמון איטי יותר, כדי להאריך את חיי המדף שלה. – מתוך מאמר של הרב שמואל דוד במכון התורה והארץ.
- ↩
וצ"ע אם היום קולא זו תקיפה שכן זוהי כבר הדרך המקובלת.
