התחברות
סיכום הלכות כלאי אילן ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה על סדר השו"ע
סימן רצה - סעיף ז
הרב ירון אליה
סימן רצה - סעיף ז
אסור לקיים המורכב בכלאיים
משנה כלאים ח משנה א : כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים אם רואה אותם ומתייאש מלעקרם אסור, אלא שאינו לוקה אלא אם כן עושה מעשה ואסורין בהנאה דכתיב (שם) פן תקדש, תוקד אש, מלמד שהן טעונים שריפה ואסורים בהנאה כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה. כלאי בגדים מותרין בכל דבר ואינן אסורין אלא מללבוש כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים ואינם אסורים אלא מלהרביע. כלאי בהמה אסורים זה בזה:
בבלי עבודה זרה סד. : תניא: המנכש והמחפה בכלאים – לוקה דהיינו נמי זורע דמה דרכו של זורע לצמוחי פירי מכוין הא נמי לצמוחי פירי מכוין, ר"ע אומר: אף המקיים; מ"ט דר"ע? אמר קרא: שדך לא תזרע כלאים, אין לי אלא זורע, מקיים מנין? ת"ל: לא כלאים על הפסוק "בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם": כלאים דהרבעה קא דריש מדסמך כלאים דלא תרביע גבי שדה דרשינן (מו"ק דף ב:) "כלאים שדך לא" מדלא כתיב בהמתך לא תרביע כלאים ולא תזרע שדך כלאים ש"מ שדך אכלאים דלעיל נמי דרשינן ומשמע דמזהיר הכתוב שלא יהו כלאים בשדה.
ירושלמי מסכת כלאים פרק ח הלכה א: כתיב [דברים כב ט] לא תזרע כרמך כלאים. אין לי אלא הזורע. מקיים מניין ת"ל וכרם ולא כלאים מה כרבי עקיבה דר"ע אומר המקיים עובר בלא תעשה לכן המקיים לוקה. וחכמים חולקים עליו. אמר רבי יוסי דברי הכל היא הכל מודים באסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה. אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה גם לחכמים. כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה.
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות כלאים סימן ג : אף על פי שלוקין על הרכבת האילן ועל קיומו אפ"ה הפרי מותר. וכן מותר ליקח יחור מן האילן המורכב ולנוטעו בארץ דאין לך בכלאים שיאסר הפרי והעץ אלא כלאי הכרם. ובפירוש המשנה הבהיר: ומלקיים - אם ראם ונתייאש מלעקרם אבל אינו לוקה עד שיעשה מעשה בקיומן כדתנן המחפה בכלאים לוקה:
רמב"ם הלכות כלאים פרק א הלכה ג : ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה.
ראב"ד: א"א ואם אמרו בחוצה לארץ יאמרו בארץ והלא אף המקיים לוקה ואיך אפשר שלא ינכש אותם ולא ישקה אותם והלא הוא מקיים בידיו, ועוד אמירה לנכרי באיסור לאו בעיא ולא איפשיטא ולחומרא בבבא מציעא.
שו"ת יביע אומר חלק י' יורה דעה סימן לו: לכן נ"ל ללמד זכות על כלל ישראל, דמדברי הרמב"ם פ"א מהל' כלאים מוכח שבאילנות מורכבים אין איסור לקיים, ורק כלאי הכרם וכלאי זרעים אסור לקיימן. והרי כל עיקר האיסור של הרכבת האילנות למדנו מהרבעת בהמה, וכיון שבכלאי בהמה שנינו שמותר לגדל ולקיים, ממילא גם בכלאי אילן מותר לגדל ולקיים.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצה י"ח: וק"ל דאם האילן אסור בקיומו ומחוייב לקוצצה איך מותר ליקח ממנו ייחור ולנוטעה ולהיפך אם הענף מותר למה כל האילן נאסרה מה לי ענף אחד ומה לי הרבה ענפים אלא וודאי דגם כוונת הרא"ש אינו כמו שתפסו רבים דכוונתו לקצוץ האילן אלא ה"פ דהנה הרא"ש וודאי אינו סובר כל הני דקדוקים שדקדקנו דאין בכלאי אילנות איסור קיום כלל וס"ל דלא גרע מכלאי זרעים האמנם כוונתו מיד אחר ההרכבה כשעדיין לא נתגדל האילן כלל מחויב ליטול המורכב מעצם האילן וזהו כמו בזרעים באמצע הגידול אבל כשכבר נשתרשה ונעשית אילן הוי היתר גמור ולכן כתב דמותר ליקח ייחור ממנה וליטע אותה כיון שכבר נתגדלה ואיסור הנאה אין בה ונמצא לפ"ז דלדעת הרמב"ם ליכא כלל איסור מקיים באילנות ואפילו להרא"ש אינו אלא מיד כשמרכיבן אבל כשהישראל קונה פרדס או כרם ויש בהם מורכבים שמכבר נעשו אילנות אין בזה איסור כלל [כנלע"ד]
חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף לט עמוד א : ולא מצינו איסור במקיים אלא בכלאי הכרם דכתיב בהו לא תזרע תרי זימני כדאיתא התם (ע"ז ס"ד א').
ספר כלבו סימן צא : ואף על פי שהמרכיב כלאים לוקה מותר לקיים המורכב.
ברכי יוסף יורה דעה סימן רצה : ומהרמב"ם שלא הזכיר איסור קיום המורכב אין ראיה כלל, ואדרבא משמע איפכא מדבריו, דהרי בתחילה כתב (פ"א ה"ג) דאסור לקיים כלאי זרעים, ואחר זה כתב (שם ה"ה) כלאי אילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים. ומסתמות דבריו משמע דאסור לקיים המורכב.
אכילה והנאה בכלאי אילן
משנה שם: כלאי זרעים אסורים מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה.
רמב"ם הלכות כלאים פרק א הלכה ז : הזורע זרעים כלאים וכן המרכיב אילנות כלאים אף על פי שהוא לוקה הרי אלו מותרין באכילה ואפילו לזה שעבר וזרען שלא נאסר אלא זריעתן בלבד, ומותר ליטע ייחור מן האילן שהורכב כלאים ולזרוע מזרע הירק שנזרע כלאים.
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות כלאים סימן ג : אף על פי שלוקין על הרכבת האילן ועל קיומו אפ"ה הפרי מותר. וכן מותר ליקח יחור מן האילן המורכב ולנוטעו בארץ דאין לך בכלאים שיאסר הפרי והעץ אלא כלאי הכרם.
ירושלמי מסכת כלאים פרק א הלכה ד : תני גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר מה נפק מינהון קדריה פרסקיה. הרכיב תריד על גבי דרכון אף על פי שאין ישר' רשאי לעשות כן נוטל הימינו זרע והולך וזורע במקום אחר. מה נפק מינהון כורבי לבנון. זרגון ולפת מה נפק מינהון פטר פיטרא. סילינון לוזון ובוטמין מה נפק מביניהון פיסטקין. זיתין ורימון מה נפק מביניהון שיזפין:
סעיף ז: אסור לקיים המורכב כלאים. רא"ש. ולערוה"ש כוונתו דווקא בסמוך להרכבה אבל נעשה אילן מותר.ברמב"ם הזכיר איסור קיום רק בזרעים.10
אבל הפרי היוצא ממנו, מותר. משנה ח' א' לזרעים וה"ה לכלאי אילן. וכן ברמב"ם וברא"ש , ואפילו לזה שעבר והרכיבו. רק בכרם שחמור אסרו בירושלמי את הפרי לחוטא. גר"א.
ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר. ירושלמי א' ד'. רמב"ם רא"ש.
אבל הפרי היוצא ממנו, מותר. משנה ח' א' לזרעים וה"ה לכלאי אילן. וכן ברמב"ם וברא"ש , ואפילו לזה שעבר והרכיבו. רק בכרם שחמור אסרו בירושלמי את הפרי לחוטא. גר"א.
ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר. ירושלמי א' ד'. רמב"ם רא"ש.
סיכום דעות במקיים בכלאיים
פניני הלכה ליקוטים ג' יא':
הסוברים שיש איסור קיום של עץ מורכב הם: הרא"ש הל' כלאים סי' ג' אמנם רק קודם שגדל, הטור יו"ד רצה, שו"ע רצה, ז.
ג' דעות בהגדרת איסור הקיום:
לחיד"א בברכ"י רצה, ז, ושו"ת דברי יוסף כ"ד,. וכן דעת החזון איש כלאים ב, טו. צריך לעקור את העץ המורכב. אמנם במצב של ספק אם נעשה איסור, החזו"א מקל לקיים את העץ ולטפל בו מחמת ספק ספיקא.
לר"ר זרחיה גוטה ושו"ת משנת ר"א כ"ד, אין איסור להשאירו בשדה, ורק לטפל בו אסור.
לחתם סופר ח"ו ליקוטים כ"ה11, וכן מבאר ערוה"ש רצה, יח, את דעת הרא"ש כל איסור הקיום נמשך רק עד לשעת האיחוי, אבל לאחר מכן אין איסור לטפל בעץ (אם חייבים לקצצו כיצד מותר לקחת ממנו יחור?!), ובמשפט כהן סי' יג סמך על זה רק בשעת הדחק.
לריטב"א קידושין לט, רדב"ז בלשונות הרמב"ם אלף תקס"ד ר' וכן מבאר ערוה"ש יו"ד רצה, יז, ברמב"ם: אין כלל איסור לקיים אילן מורכב הם:.
קיום בנטיעות שנקנו מגויים
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רפח. פת"ש ד': בהא סליקנא דלדעת התוספות מותר לקיים בלי מעשה אפילו לר"ע אפילו בא"י ולרמב"ם בח"ל מיהת שרי לקיים שלא ע"י מעשה. ואולי על זה סמכו חכימי דיהודאי שנהגו ע"פ מנהג אבותיהם אף על גב שמפשטות לשון הש"ע לא משמע להקל בכך מ"מ למדנו זכות על העבר.
ילקוט יוסף קצוש"ע יורה דעה הלכות כלאים - סימן רצה - דין כלאי האילן ט: אילן המורכב כלאים, יש אומרים שאסור לקיימו, ויש לעקור אילן כזה. וכל שכן שאסור לעשות בו פעולות לקיים האילן, כגון להשקותו, לנכש, לעדור, וכדומה. והאיסור הוא גם להשקותו בממטרה אוטומטית. ואמנם יש חולקים ואומרים שמותר לקיים אילן כזה, ואין צריך לעוקרו, אך צריך ליתן לאילן שיגדל לבד, ולא לעשות בו פעולות בידים. ולדינא נראה, שיש מקום להקל בקיום האילנות המורכבים, אך טוב להחמיר שלא להשקותם ולנכשם, אלא רק על ידי גוי.
ואם נתאחה האילן המורכב לגמרי ונעשה כאחד ומהות הגזע נעשית כאחד, שפיר דמי לקיימו אפילו על ידי מעשה. ואין צריך לעקור את האילן.
- ↩
בראשונים ובאחרונים נחלקו באיסור קיום ונראה ששורש החילוק הוא שמצד אחד כלאי אילן נלמדו מכלאי זרעים ומשנה מפורשת היא שאסור לקיימם ומצד שני הוקשו בירושלמי בפרטי דינם להרבעת בהמה ושם הקיום הותר בפירוש במשנה ח' א'. למעשה כתב בהלכות הארץ שלרוב הפוסקים עץ שהורכב באיסור אסור לטעת (משפט כהן כ, כג. חזו"א כלאיים ב, ט) אסור להשקותו ולעשות מלאכות לקיומו (שו"ע כאן) ולכתחילה יש לעקור אותו
- ↩
שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן כה : וזאת לדעת דאסור לקיימו היינו כ"ז שלא נתאחדו והי' לאחד אבל בשכבר נתאחדו והי' לאחד באופן שאין ההרכבה שוב ניכר בהם שוב אין בהם איסור קיום וזה פשוט
