התחברות
סיכום הלכות שביעית, מדברי הגמרא והראשונים ועד להלכה למעשה על סדר דברי הרמב"ם עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
גבולות הארץ לשביעית
הרב ירון אליה
גבולות הארץ לשביעית
האם נוהג דיני שביעית במקומות הבאים: מקום שכבשו עולי מצרים, סוריא, עבר הירדן?
במשנה (ו, א) 'שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד':
בגדר 'נאכל' רבים מהראשונים מסבירים לענין איסור אכילתם לאחר זמן הביעור (ר"ש, רא"ש, ברטנורא בפירוש שני, רמב"ן ויקרא כה, ז) ויש שהסבירו לענין חיוב אכילתם בקדושת שביעית1 (שנות אליהו) ויש שכתבו לענין דין 'נעבד' (ברטנורא בפי' ראשון).
אבל הרמב"ם מסביר2 שהנידון הוא גזירת ספיחין. וכן כתב בהלכות (ד, כו) 'כל שהחזיקו בו עולי בבל עד כזיב אסור בעבודה וכל הספיחין שצומחין בו אסורין באכילה, וכל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד שהוא מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, אף על פי שהוא אסור בעבודה בשביעית, הספיחין שצומחין בו מותרים באכילה, ומהנהר ומאמנה והלאה מותר בעבודה בשביעית'.
ובמשנה למלך (ד, כז. הובא באול"צ ו, ב) כתב שגם הר"ש מודה לרמב"ם לענין ספיחין: 'ואף אליבא דהר"ש שכתבנו לעיל דאית ליה דמאי דתנן 'נאכל' הוא לאחר הביעור, מ"מ נ"ל דמודה לרבינו דספיחים אינם אסורים בכבוש מצרים כיון דאין איסורם כי אם מדרבנן משום עוברי עבירה וכמו שכתב רבינו בכבוש מצרים שהזריעה אינה אסורה כי אם מדרבנן3, לא גזרו בספיחים.
הסכמת האחרונים שאין איסור ספיחין בגבול עולי מצרים וכ"כ בפאת השולחן (כג, ט) והחזו"א (סדר השמיטה ד)4
מיקום הגבולות של עולי מצרים
צידו המערבי של הגבול הדרומי עולי מצרים הוגדר בתורה 'נחלה מצרים' בפירוש מיקום זה נחלקו הראשונים:
- תרגום יונתן: נילוס
- רדב"ז, רס"ג, כפתור ופרח: ואדי אל עריש
- חוג הארץ (ר' שלמה העלמא): נחל הבשור
צידו המזרחי של הגבול הדרומי של עולי מצרים הוגדר בתורה 'מנגב למעלה עקרבים'
- תבואת הארץ: בקצה ים המלח (עין תמר, קו רוחב 31) (וכ"פ בדרך אמונה תרומות א ז)
- אדמת קודש: 55 ק"מ דרומה מים המלח (עין יהב, קו רוחב 30.6).(וכן נוהג בד"ץ העדה החרדית, באהלה של תורה ג א ה)
- רמב"ם5 (קידוש החודש יח טז) : 75 ק"מ דרומה מים המלח (קו רוחב 30 וכ"פ בילקו"י שביעית ע')
- רמב"ם (קידוש החודש יא, יז): 160 ק"מ דרומה מים המלח. (עקבה, קו רוחב 29.5 וכ"כ הרב טיקוצ'ינסקי בעיר הקודש והמקדש (ג רסד) וכ"כ הרב עוזיאל שכיון שהיה שם ישוב יהודי בימי שלמה המלך התקדשה העיר וסביבותיה. הובא בצי"א ג כג)
השפעת הכיבוש שלנו בדור הזה על קדושת הארץ
- חזו"א (ערלה א יא): אין קידוש ארץ ישראל עד שיקדשוהו בי"ד.
- מקדש דוד (תרומות ז): לתוס' כיבוש אינו מועיל ללא קידוש אבל למהרי"ט גבולות ההבטחה לא צריכים קידוש ודי בכיבוש. ושאר מקמות צריכות קידוש.
- ציץ אליעזר (י, א) : אין צורך בסנהדרין במלחמת מגן. ובשם הגאון מקרלין כתב שלאחר שמתיישבים עליה בתור מושלי הארץ מתקדשת גם שלא ע"פ סנהדרין.
שביעית בסוריא ובעבר הירדן
סוריא
כתב הרמב"ם (ד, כז): סוריא אף על פי שאין שביעית נוהגת בה מן התורה גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל, כדי שלא יניחו ארץ ישראל וילכו וישתקעו שם.
וכתב שם בדרך אמונה:
ויש בהפירות קדושת שביעית. וחייבין להפקיר. ואסורין בסחורה והפסד. וחייבין בביעור. ואסורין באכילה אחר הביעור. ואסור לקצור בלא שינוי. וכן אסור לקצור ולבצור לעבודת הקרקע.
ודוקא במחובר אבל בתלוש דהיינו דישה וזריה ועימור ודריכה מותר לעשות שם בלא שינוי וכן מותר לעשות בתלוש בסוריא אצל החשוד אבל לא במחובר כדלקמן פ"ח ה"ט
וכן איסור ספיחין הקילו בסוריא כדבסמוך הכ"ח
וכ"ז בפירות שגדלין ביד ישראל אבל הגדלין ביד גוי בסוריא הרי הן כפירות חולין לכל דבר ואם קנה פירות בסוריא וידוע שגדלו ביד ישראל יש בהן קדו"ש כנ"ל אבל אם אינו ידוע אם מישראל אם מגוי הולכין אחר הרוב גוים ששם ואין בהן קדו"ש בין פרי העץ ובין פרי האדמה ומותרין בסחורה ואין בהן ביעור וגם אם ישראל אריס לגוי בסוריא אין בו קדו"ש כיון שהשדה הוא של גוי אבל אם הוא אריס לעולם אסור והקונה עציץ נקוב בסוריא דינו כמו לענין מעשר ונתבאר בפ"א מתרומות בד"א ס"ק קס"ב:
(ר) כדי שלא יניחו א"י. מתוך שקשה עליהן שמירת שביעית וילכו וישתקעו שם ואין ראוי לדור שם כיון שמה"ת אינה כא"י אלא כחו"ל וגם עפרה טמא כחו"ל כמש"כ רבנו בפי"א מטו"מ ה"ו ומ"מ בתלוש התירו כנ"ל שחששו שאל"כ ילכו להשתקע בחו"ל ממש:
עבר הירדן
ממשיך הרמב"ם: אבל עמון ומואב ומצרים ושנער אף על פי שהם חייבות במעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהן.
ושם בהלכה כח: עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם,
ובדרך אמונה שם:
(רד) עבר הירדן. מן התורה עבר הירדן כא"י לכל דבר ובזמן בית ראשון נהג בו שביעית מה"ת ומש"כ רבנו כאן 'מדבריהם' משום שלא כבשוהו עולי בבל ולכן הספיחין מותרין כנ"ל במקומות שלא כבשוהו עולי בבל וכן סוריא לא כבשוה עולי בבל:
(רה) מדבריהם. משום שלא כבשוה עו"ב וכנ"ל ומקצת ערים שכבשוהו עו"ב שם באמת הספיחין אסורין:
ולגבי החילוק בין 'עמון ומואב' שאין שביעת נוהגת בהם ל'עבר הירדן' שנוהגת מדבריהם
- לרש"י (חגיגה ג, ב 'נמנו') רמב"ם (פיה"מ ידיים ג, ד) הכוונה שלא נוהגת אפילו באותו חלק שכבש משה מסיחון שדינו פחות מדין שאר מקומות של עולי מצרים שנוהגת בהם עבודה. ולשיטה זו 'עבר הירדן' שיש בה ספיחים מדבריהם (להלן) היא בגבול עולי בנימין בעבר הירדן המערבי.
- אמנם לרוב הראשונים, ר"ת (ספר הישר חידושים תלז, תרלז) סמ"ג עשין קמא רמב"ן (ב"ב נו ע"א ד"ה שעיר) מהר"י קרקוס (כאן כח) ועוד כל שנכבש על ידי משה דינו כגבול עולי מצרים לכל ענין.
ולגבי ספיחין כתב הרמב"ם (שם) וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה, לא יהיו ארצות אלו חמורין מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים.
ובדרך אמונה שם:
(רו) מותרין באכילה. ולכן בסוריא ועה"י דין פרי אדמה הגדלין בהן כדין פרי העץ ומותרין באכילה עד הביעור אבל חייבין בביעור ואסורין בסחורה והפסד וכן דין פרי העץ שבסוריא ועה"י אלא שבסוריא אם גדלין אצל גוי אין בהן קדו"ש וכנ"ל הכ"ז ובעה"י אף על פי שגדלו אצל גוי יש בהן קדו"ש ואסורין בסחורה והפסד וחייבין בביעור וכן אסור בעה"י אפי' מלאכות תלוש בלי שינוי ולא כמו בסוריא ויש מקילין בזה:
- ↩
ובמשנה למלך (ד, כו) כתב שכל מי שיש בו קדושת שביעית חייב בביעור וממילא כשהר"ש התיר אכילה לאחר זמן ביעור כאומר שאין בו קדושת שביעית. וכ"כ בחזו"א (כ, כא). אמנם הגרשז"א (מעדני ארץ סימן ח, מנחת שלמה ג קנח, ד) סובר שדוקא מביעור הוא פטור אבל קדושת שביעית יש בו.
- ↩
ובפירוש המשנה יש גרסאות שבהם מסביר הרמב"ם שהוא דין נעבד אמנם בגרסת כתב יד נמצא 'אסור לאכול הספיחין הצומחים בה' ובשו"ת הרמב"ם קכח כתב שבתחילה סבר כרי"ץ גיאת ובהמשך 'כשהטבנו לעיין ולדקדק' העמיד בדין ספיחין.
- ↩
וכ"כ בכס"מ שהזריעה בעולי מצרים דרבנן.
- ↩
, אמנם סייג שהגדרת הגבולות לא ברורה לנו וקל להכשל.
- ↩
אמנם בפרק יא הלכה יז כתב הרמב"ם 29 מעלות כגבול הדרומי. וראה להלן דעת הרב טיקוצקינסקי שדעתו הוא כממוצע 29.5 מעלות וכ"כ בספר טובה הארץ של הרב חיים ישראל שטיינר והסכים איתו הרב נבנצל ולפי זה הגבול עובר בעקבה.
