התחברות
סיכום הלכות שביעית, מדברי הגמרא והראשונים ועד להלכה למעשה על סדר דברי הרמב"ם עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
אוצר בין דין בשביעית
הרב ירון אליה
אוצר בין דין בשביעית
מהו אוצר ב"ד. ומה המקור לכך. והאם עדיף לקנות פירות של אוצר ב"ד או של היתר מכירה. והאם נוהג בפירות אלו מצות ביעור. והאם נוהג בהם קדושת שביעית.
יסודות אוצר בית דין
מהדין אסור לנהוג בפירות שביעית כמנהג בעלים. ולכן אסור לקצור את הפירות אלא בשינוי (לרמב"ם בכמות הפירות ולראשונים אחרים בדרך הקצירה) וכן אסור לעבד אותם כדרכם כלומר לדרוך ענבים בגת ולעשות דבילות במוקצה.
בנוסף קיים איסור סחורה בפירות שביעית. מגבלות אלו מונעות אפשרות למכור את הפירות אופן מסחרי.
אמנם מצינו בתוספתא שבית דין היו ממנים שליחים לשדות שלכאורה היו מבצעים פעולות אלו שהוגדרו כאיסור:
תוספתא שביעית ח א: בראשונה היו שלוחי בית דין יושבין על פתחי עיירות כל מי שמביא פירות בתוך ידו נוטלין אותן ממנו ונותן לו מהן מזון שלש סעודו' והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר הגיע זמן תאנים שלוחי בית דין שוכרין פועלין עודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר הגיע זמן ענבים שלוחי בית דין שוכרין פועלין בוצרין אותן ודורכין אותן בגת וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר הגיע זמן זתים שלוחי בית דין שוכרין פועלין ומוסקין אותן ועוטנין אותן בית הבד וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו. הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומ' אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור ר' שמעון אומ' עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור.
לאור הפער בין איסורי השביעית הידועים לבין האמור בתוספתא כתב הרש"ס שמדובר בפירות שישית ולשיטתו אין היתר לבית דין בעיסוק בפירות שביעית.
הרמב"ם – השמיט את התוספתא וכתב עליו הרדב"ז שהוא סובר שאינה להלכה.
אמנם הרמב"ן כתב שמדובר בפירות שביעית ויש כאן תקנה מדבריהם להתיר מלאכות אלו כשנעשים ע"י בית דין. החזו"א הסביר בשיטתו שכל איסור המלאכה בפירות הוא מצד שבכך מראים בעלות ולכן שייכים רק בבעל השדה ולא שייכים כשנעשים ע"י הציבור דרך בית הדין. ולכן לחזו"א אפשר שהרמב"ם מסכים עם הרמב"ן.
נמצא שאיסור המלאכה בפירות הותר מכח בית הדין ואיסור המסחר הותר באופן שמדובר ב'חלוקת פירות' ולא מכירתם והסכום שנגבה אמור לייצג את עלות העבודה כלומר דמי שכירות הפועלים שהיה לבית הדין.
אוצר בית דין התחדש ע"י הרב קוק במקור דוקא כפתרון משלים לפירות שנמכרו בהיתר מכירה כדי להניח את דעת המחמירים ולא כפתרון שעומד מכח עצמו, וזאת מחשש לראשונים החולקים על תוקפו. מכח היתר ההמכירה התיר הרב גם שלא לדקדק בשכר הטרחה של השלוחים ולהבליע בו הוצאות נוספות שהיו לבעלים מעבר לטיפול בקטיף ובמשלוח.
למעשה 'שליחי בית הדין' הם הבעלים עצמם שמקבלים מינוי מבית הדין קודם שנת השמיטה.
ביעור - לרמב"ן אין מצוות ביעור שייכת בפירות של בית הדין כיון שהם כמבוערים. אמנם במנחת שלמה כתב שכל זה כשהם ברשות בית הדין אמנם כשאדם פרטי קיבל מבית הדין קודם זמן הביעור חייב בביעור ולא גרע מאדם שזכה מן ההפקר שחייב.
קדושת שביעית – פירות אוצר בית דין הם פירות שביעית לכל דבר ויש בהם קדושת שביעית.
אוצר בית דין מול היתר מכירה
חסרונות אוצר בית דין:
- אינו כדעת הרש"ס ואפשר שגם לא לדעת הרמב"ם ויש חשש למלאכה בפירות.
- כאשר לא נעשה עם היתר מכירה חייב המחיר לשקף רק את עלות החלוקה. המצב היום לפעמים שונה ויש חשש של מסחר בפירות שביעית.
- באוצר בי"ד עושים בד"כ מלאכה לאוקומי בפירות כדעת החזו"א והרבה אוסרים בזה.
חסרונות היתר מכירה הובאו לעיל.
ולמעשה הפתרון השלם הוא לשלב ביניהם ובזה לתת מענה מירבי.
באוצר בית דין שנעשה ללא היתר מכירה אם מחירי הפירות גבוהים כתב הגרע"י שעדיף היתר מכירה. ובהיתר מכירה שהמלאכות נעשות ע"י נכרי נראה שההיתר מרווח יותר.
בירק קיימת בעיה נוספת באוצר בית דין כיון שלדעת הרמב"ם כל שנלקט בשביעית אסור משום ספיחין ואמנם המנהג הרווח לפסוק כר"ש שכל שגדל קצת בשישית אינו אסור משום ספיחין אך באול"צ והגרמ"א כתבו שהעיקר שיש לחשוש לרמב"ם. ממילא בירק הפתרון של אוצר בית דין מרווח פחות.
עמוד הקודםעמוד הבא