התחברות
סיכום הלכות שביעית, מדברי הגמרא והראשונים ועד להלכה למעשה על סדר דברי הרמב"ם עם שאלות ותשובות ממבחני הרבנות
תוספת שביעית בעבודת הקרקע
הרב ירון אליה
תוספת שביעיתתוספת שביעית
תוספת שביעית בעבודת הקרקע
מניין למדים דין תוספת שביעית
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת:
במשנה שביעית (א, ד): נאמר 'בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹת' אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר לענין שבת שמותר לקצור את העומר.
והסביר הרמב"ם על משנה א' שם: מה שאסר חריש וקציר אינו מוסב על יום השבת מפני שהם בכלל אמרו 'כל מלאכה', וגם אינו על שנת השמטה מפני שכבר אסרם בה בפירוש והוא אמרו 'לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה'. כלומר מוכרח שהוא דין חדש והוא תוספת שביעית.
בגמ' מו"ק (ד, א) מובא שר' ישמעאל לא בא לחלוק על עיקר דין תוספת שביעית אלא רק על מקור הלימוד שלדעתו היא הלכה למשה מסיני. ומסכמת: 'אלא: הלכתא לרבי ישמעאל, קראי לרבי עקיבא'.
נמצא שלר' עקיבא תוספת שביעית נלמדת מהפסוק 'בחריש ובקציר תשבות' ולר' ישמעאל היא הלכה למשה מסיני.
עד מתי מותר לחרוש בשדה לבן או אילן בערב שביעית
איסור חרישה קיים כבר מפסח עבור שדה תבואה ומהעצרת לשדה אילן.
נחלקו הראשונים ממתי חל האיסור מדין תורה.
- לדעת התוס' (מו"ק ד א): נאסר מהתורה מפסח לשדה לבן (שדה תבואה) ומעצרת לשדה אילן ואין פה גזירה דרבנן.
- אבל לרמב"ם מדין תורה נאסרו שלשים יום קודם שביעית כל העבודות המתקנות לשביעית, וחכמים אסרו חרישה בשדה לבן מפסח ובשדה אילן מעצרת.
כמו כן נחלקו מה נאסר בתוספת שביעית מהתורה? לר"ת (תוס' ר"ב ט ב 'ומותר', ר"ש שביעית א א ): דווקא חרישה נאסרה מהתורה שנאמר בחריש ובקציר תשבות ומטעם זה לא החמירו מדרבנן להקדים האיסור מפסח ועצרת כפי שהחמירו בחרישה. והרמב"ם (ג, א) כתב שנאסרו 'כל עבודות הארץ המתקנות לשביעית'. ומשמע שנאסרו כל העבודות ולא רק חרישה (דרך אמונה שם) ואמנם רבים הסבירו שחרישה היא המלאכה שמתקנת לשביעית וממילא דעת ר"ת היא כדעת הרמב"ם.
אמנם כל זה בזמן שבית המקדש היה קיים. והיום מותרת החרישה עד ר"ה של שביעית.
האם יש חילוק לענין חרישה בין אילן יחיד לשדה אילן. ומה נקרא שדה אילן.
. עד מתי מותר לחרוש בערב שביעית בשדה אילן? שדה לבן? עשר נטיעות המפוזרות בבית סאה? ומניין למדים זאת?
מגבלות חרישה קיימות בין באילן יחיד ובין בשדה אילן.
אמנם מפסח ועד העצרת שנאסר שדה הלבן והותר שדה האילן, יש לדון באיזה היקף מסביב לאילן התירו חרישה. ולמעשה לאילן יחיד מתירים חרישה בשטח הנדרש ללוקט התאנים וסלו (מלוא האורה וסלו שהוא כשתי אמות על שתי אמות) אך למה שמוגדר 'שדה אילן' מותרת חרישת כל השדה.
גדר שדה אילן שהותר בחרישת כולו בין פסח לעצרת הוא אחד מהשדות הבאים:
- שלשה עצים בשטח של בית סאה שראויים ע"פ גודלם להניב 60 מנה, התנובה הנחשבת היא של תאנה מקבילה בגודלה.
- יותר מג' עצים ועד י' לבית סאה ואפילו יש בהם כאלו שלא ראויים להניב.
- יותר מי' עצים חורשים כולה אפילו כשלא מניבים.
לגבי אופן המדידה של 60 מנה שצריכים להניב העצים נחלקו הראשונים:
- ר"ש, רמב"ם לחזו"א: כל אילן צריך להניב ככר דבילה של שישים מנה.
- ראב"ד ד': כל שלישיה שישים מנה. ואם יש ששה עצים ק"כ מנה.
- רמב"ם לכס"מ ד, ר"י קורקוס: כל העצים יחד צריכים להניב ככר דבילה של שישים מנה.
האם יש חילוק לענין חרישה בין אילן מאכל לאילן סרק.
אין חילוק בזה, וכל העצים מדמים אותם לתאנה בגודל מקביל וכ"כ במשנה שביעית א ג: אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאילו הם תאנים. אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי חורשים כל בית סאה בשבילן פחות מכאן אין חורשין להם אלא לצרכן:
האם נטיעות דינם כשדה אילן
נטיעות צעירות קלות משדה אילן בכך שאם יש עשר כמותם בשדה, אפילו שלא ראויות להניב, חורשים כל בית סאה בשבילם. ועוד שהיתר זה ממשיך עד ר"ה ולא רק עד עצרת מהלכה למשה מסיני. וכן במשנה שביעית א ו וברמבם שמיטה ג ה.
גדר נטיעות לר"ש הוא עד שנה מנטיעתם ולרמב"ם כל שאנשים מכנים אותם כך. וכן אילן שנקצץ פחות מטפח דינו כנטיעה להקל. ולרשב"א דווקא שנקצץ עד הארץ וכתב הכס"מ שאמנם בערלה הרמב"ם כתב שרק קציצה עד הארץ מחייבת בערלה מחדש אבל אינו דומה שכאן שיערו חכמים שגם בקציצה של טפח החרישה הכרחית למניעת קלקול העץ.
האם בזמן הזה מותר לעבוד באדמה בסוף השנה השישית
בגמ' מועד קטן ג: ואמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום. ולמסקנת הגמ' לאחר החורבן המשיכו לשמור ימים אלו מתקנת חכמים אך הותירו מקום לחכמים לבטלם, ואכן בא רשב"ג ובטלם.
וכן כתב הרמב"ם בשמיטה ג' הלכה א': 'ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין תורה'.
וכתב בדרך אמונה שהיתר זה תקף אפילו יהיו כל יושביה עליה. כיון שאין בית מקדש.
עמוד הקודםעמוד הבא