התחברות
הלכות בין המצרים כולל הלכות צום י"ז בתמוז ותשעה באב על פי מנהגי הספרדים, האשכנזים והתימנים.
הלכות צום שבעה עשר בתמוז (י"ז בתמוז)
הרב ירון אליה
הלכות צום שבעה עשר בתמוז (י"ז בתמוז)
ליל י"ז בתמוז
סעודת שמחה - אין ראוי לעשות סעודת שמחה כנישואין או שבע ברכות אור ליום התענית (הלח"ג כד נ, צי"א י כו, הליכות שלמה שצז). ויש שמקלים לעשות נישואין בלילה זה למי שלא קיים פריה ורביה (אג"מ או"ח כ ק, חזו"ע קמח) ובמוצאי הצום מותר לעשות שבע ברכות לחתן תוך שבעה (הליכות שלמה שם. ולענין שירה ראה להלן)
אכילה קודם עלות השחר – אמנם צום י"ז תמוז מתחיל מעלות השחר, אך אם כבר ישן בלילה אין לאכול ולשתות קודם עה"ש אלא אם כן התנה קודם השינה לעשות כן (שוע תקס"ד א). ומנהג האשכנזים להקל לשתות לאחר שינה וכן להקל לאכול אחר שינת ארעי (רמ"א שם). ועל פי הזוהר נכון להמנע מאכילה אחר שינת לילה אפילו אם עשה תנאי. וטוב להחמיר בזה (משנ"בפט כח, כה"ח פט כח,הלח"ג כד מז, אול"צ לא ב)
מי חייב ומי פטור מצום י"ז בתמוז
חיוב תענית - הן האנשים והן הנשים חייבים להתענות בי"ז בתמוז.
בעלי שמחה – בעלי שמחה לרבות חתן וכלה, הורי הנימול, מוהל וסנדק חייבים להתענות בי"ז בתמוז.
ובתענית דחויה מפסיקים להתענות לאחר מנחה גדולה (שו"ע תקנ"ט ט. חזו"ע מו) אמנם את סעודת הברית הגדולה יעשו בלילה (שעה"צ לז) ויש מחמירים להשלים את הצום גם בדחויה (מקר"ק הררי בשם הגרמ"א. וכן מנהג תימן). וכן הדין בתשעה באב.
חולה - חולהשאין בו סכנה כלומר שנחלש כל גופו פטור מלהתענות. ואסור לו להחמיר על עצמו (משנ"ב תקנ ד).
מעוברות ומניקות - מעוברות וכן נשים המניקות בפועלפטורות מן התענית (שו"ע תקנד ה, אול"צ כה ז, חזו"ע נז) ויש שהחמירו שאם אין הם מרגישות חולשה מיוחדת או טרם עברו עליהם ג' חודשים מתחילת הריונם נכון שיתחילו בתענית כפי כוחן (רמ"א תקנ א, הלח"ג כד כה, לח. וכן החמירו בני תימן) אבלאם הן מצטערות הרבה מהתענית אסורות להחמיר ולהתענות (שער הציון תקנ ג).
יולדת – יולדת עד 30 יום מהלידה פטורה מהתענית (שו"ע תקנד ו), ולאחר מכן אם אינה מניקה בפועל ויכולה להתענות, מחוייבת להתענות כפי יכולתה ואפילו תוך כ"ד חודש ללידה (חזו"ע סב).
זקנים - זקנים ותשושי כחשלדעת רופא התענית מזיקה להם פטורים מן התענית ואפילו אין חשש לסכנה (כה"ח תקנ ו)
קטנים – קטנים שאינם בגיל מצווה פטורים מלהתענות (חזו"ע סו) ויש שכתבו שאם מבינים מעניין האבלות נכון לדחות מעט את שעת הסעודה שלהם לחנכו להשתתף עם הציבור (הלח"ג כד מ) ונכון שלא יאכלו מעדנים וממתקים ביום זה. ובני תימן נהגו לחנך את הקטנים לצום.
פרטי דינים בתענית
רחיצת הפה וצחצוח שיניים - אדם שאין דעתו מיושבת עליו כל היום אם לא ירחץ פיו כהרגלו, מותר ברחיצת הפה במים בי"ז בתמוז (משנ"ב תקנד כב. ובתשעה באב יש להמנע). ויש מתירים לאדם שרגיל בכך ואין במים שיעור רביעית וכן במשחת שיניים (חזו"ע כז ובהערות עמ' כח) ובכל אופן יקפיד להרכין ראשו שלא יבלע.
בליעת כדור - החש בגופו בתענית וצריך לבלוע כדור נגד כאבים רשאי לבלוע את הכדור ללא מים. ואם הוא מצטער, ואינו יכול לבלוע הכדור בלי מעט מים, רשאי בי"ז תמוז גם לבולעו עם מעט מים (חזו"ע עמ' ל', תשובות והנהגות ג קנו. הליכות שלמה תנא).
ברך על מאכל - מי ששכח ובירך על מאכל בתענית ציבור ונזכר קודם שטעם, לא יטעם כלל ויאמר מיד 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' (כה"ח תקסח טז, אול"צ לא ה, הלח"ג כד מה, משנה הלכות ז פ, דעת תורה תקסח א, תשובות והנהגות א שכט) ויש אומרים שיטעם מעט (חזו"ע כב).
רחצה בחמים וסיכה - מותרת לרחוץ במים ולסוך בתענית ואינה כתשעה באב שאססרו בזה [שו"ע תק"ן, ב. אול"צ ג. כה, א בהערות. ולא כב"ח].
הנהגת האדם בתענית - השרוי בתענית לא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן (שו"ע תקסח יב) ויהיו כל מעשיו באמונה ובנחת ביותר שלא יבוא לכלל כעס (משנ"ב שם נ)
התפילות בתענית
עננו – שליח הציבור אומר עננו כברכה בפני עצמה לפני ברכת רפאנו בשחרית ובמנחה (שו"ע תקסה ג). והיחיד אומר אותה בשומע תפילה. למנהג הספרדים אומרים היחידים בשחרית ובמנחה (חזו"ע עא) ולמנהג האשכנזים רק במנחה ואפילו במנחה גדולה (רמ"א שם, משנ"ב י). ולמנהג תימן אומרים עננו גם בערבית שקודם התענית (וראה משנ"ב שם ט).
שכח לומר עננו – אדם ששכח לומא עננו בשומע תפילה, אם עדיין לא אמר שם ה' של ברכת 'שומע תפילה', חוזר ואומר עננו. ואם כבר אמר שם ה' של סיום הברכה, אינו חוזר. ואומרה לאחר תפילתו קודם יהי לרצון השני (שו"ע תקסה ב, משנ"ב שם ז, פסת"ש שם ב).
תענית שעות - מי שמתענה תענית שעות ואינו מתכוין להשלים התענית כולה, למנהגהספרדים לאיאמר עננו אפילו בשעה שמתענה (שו"ע תקסב א) ולמנהג האשכנזים אומר (רמ"א שם).
לא מתענה כלל – אדם שלא מתענה, לא אומר עננו בתפילתו. וכן לא ישמש כחזן ולא יעלה לתורה בתענית (שו"ע תקסו ה, ו).
תפילה עם בעלי שמחה – מנין שחרית שמתפללים בו חתן תוך שבעה או בעל ברית ביומו, הציבור אומר וידוי וסליחות אך אין אומרים נפילת אפים ולא 'והוא רחום' (שו"ע קלא ה, משנ"ב כז) ויש אומרים שהוא הדין בבר מצוה בזמנו (מקר"ק הררי בשם הגרמ"א. אך נהגו מקרב בני תימן ואשכנז לומר תחנון גם כשיש בר מצווה ראה צי"א יא יז)
ברכת כהנים במנחה – אם מתפללים בתענית מנחה קטנה סמוך לשקיעה (באופן שאת תפילת הלחש מתחילים כחצי שעה קודם השקיעה. כה"ח קכט ז) יאמרו בה ברכת כהנים (שו"ע קכט א.) וכהן שאינו מתענה לא ישא כפיו במנחה אלא יצא מביה"כ (כה"ח שם ה).
עמוד הבא