התחברות
הלכות בין המצרים כולל הלכות צום י"ז בתמוז ותשעה באב על פי מנהגי הספרדים, האשכנזים והתימנים.
הלכות תשעה באב
הרב ירון אליה
הלכות תשעה באב
איסור אכילה ושתיה
אין לאכול ולשתות בתשעה באב, ואיסור זה אפילו בכלשהו (משנב תקסח ה) ואפילו מכניס לפיו על מנת לפלוט אסור (שו"ע תקסז א).
נשים בהריון – מעוברותחייבות מעיקר הדין להתענות בתשעה באב כמו ביום הכיפורים (שו"ד תקנד ה) אולם אם הריונה קשה או שמרגשת חולשה מעט יותר מן הרגיל תאכל ותשתה כצרכה (הליכות שלמה תנ) ובספק תתחלנה את התענית, ואם תרגשנה שלא בטוב, ישתו לפי הצורך (אול"צ כט ב וכתב שיכולה להחליט בעצמה ע"פ הרגשתה).
אשה מניקה – מניקות חייבות מעיקר הדין בתענית(שו"ע שם) אמנם אם אין התינוק שלה רגיל בתחליפים וזקוק דווקא לחלב אמו, פטורה (הלח"ג כו ד. אול"צ כט סוף הערה ב). ולמעשה נהגו המניקות להתחיל את הצום עד שירגישו חולשה או חשש לחסרון חלב (הלח"ג שם. הליכות שלמה תנא)
אשה לאחר לידה - יולדת תוך שלשים יום ללידתה פטורה מהתענית. (שו"ע תקנ"ד ו) ויש מהאשכנזים המחמירים ביולדת לאחר שבעה שחשה בטוב להתחיל בתענית ולאכול כשמרגישה צער גדול (רמ"א שם, משנ"ב ט).
חולה - חולה שנחלש כל גופו אף על פי שאין בו סכנה פטור מהתענית (שו"ע שם, משנ"ב יא) וכן זקן שהתענית מזיקה לו. ואינם צריכים להחמיר שלא לאכול עד חצות (הליכות שלמה תנב).
חולים בתענית דחויה - בשנהשתשעה באב נדחה יש להקל למעוברת אפילו במיחוש קצת וכן לחולה במיחוש קצת. (ביה"ל תקנ"ט ט) ובבוקר יש מקלים אפילו כשהרגשתה טובה (הליכות שלמה שם ד', יחוה דעת ג, מ אך כתב שנכון שתתענה עד חצות).
תרופות - אדם הנצרך לתרופות ואינו מרגיש חולשה כללית שפוטרת אותו מהצום, רשאי לקחת תרופות שטעמם רע. ואם צריך מים לבליעה יש שהתירו במעט מים כפי צורך הבליעה (הליכות שלמה תנא, חזו"ע רעט בהערה). ויש שכתבו שישתמש במים מרים כגון מים עם אבקת סודה לשתיה, תמצית תה מרוכזת, מי חילבה וכד' (אול"צ כט יא. פסת"ש תקסז ג). אך תרופה שטעמה ערב יש לכסות בנייר דק קודם שיבלענה (הליכות שלמה שם 13).
תענית לקטנים – קטנים פטורים מן התענית מהדין וימנעו מאכילת מעדנים.ויש שנהגו שמגיל תשע יצומו קצת שעות כדי לחנכם במצוות (כה"ח תקנד כג פסת"ש תקנד ט, הלח"ג כו ו. וכן החמירו בני תימן.)
בעלי ברית – גם הורי הנימול המוהל והסנדק חייבים בתענית (משנ"ב תקנט לה). ובתענית דחויה מפסיקים להתענות בשעת המנחה (שו"ע שם ט) ויש מקלים בדחוי גם בפדיון הבן (משנ"ב שם לח). ומנהג תימן להחמיר אף במילה.
צחצוח שיניים - גם המקלים לשטוף פיהם בשלוש תעניות ימנעו מזה בתשעה באב, ובמקום צער גדול כגון ריח ניכר מהפה יש מקלים במשחה ללא מים (מנחת יצחק ד קט. ונראה שהוא הדין במעט מי פה ובאופן שכופף ראשו שלא יגיע לגרונו).
בשמים בתשעה באב – בהבדלה ובמילה אין מריחים בשמים בתשעה באב (שו"ע תקנו א, תקנ"ט ז) וכן אין להריח בשמים כל היום כדי למעט בתענוג (משנ"ב תקנט כז, הלח"ג כו, נג, חזו"ע שמא) ויש מתירים (אול"צ כט כ ע" מג"א).
איסור רחיצה
איסור רחיצה - רחיצה אסורה בט' באב, ואפילו בצונן ואפילו להושיט אצבע במים, אסור (שו"ע תקנד ז)
רחיצה שלא להנאה - מי שנטנפו ידיו מותר לרחוץ במים את מקום הלכלוך על מנת להסירו כיון שאין זו רחיצה לתכלית של הנאה (שו"ע שם ח) ולכן גם אשה המכינה תבשילים מותר לרוחצם אף שירטבו גם ידיה (משנ"ב שם יט). וכן אדם שמתפנה מותר ב-'בידה' או במגבונים לחים על מנת לנקות את עצמו.
נטילת שחרית – בבוקר נוטלים ידיים עד מקום חיבור האצבעות לכף היד בלבד (שו"ע תקנד י). ולענין הברכה, למנהג הספרדים יברך כרגיל ולמנהג האשכנזים יברך רק לאחר שעשה צרכיו ולפני התפילה (משנב כא.) ולמנהג תימן כל שלא התלכלכו ידיו לא יטול.
לכלוך בעיניים - לכלוך שמצטבר בעיניים בזמן השינהמותר להעבירו במים, אם די במעט הלחות שנותרת באצבעות לאחר הניגוב, ינקה בהם. ואם נדרשת תוספת מים משתמש כנדרש (שו"ע שם יא)
מגבות לחות – בד שנרטב ונסחטבאופן שאין בהם טופח על מנת להטפיח (כלומר שאם נעביר אותו על היד, לא תהיה ביד לחות מספקת להרטיב דבר נוסף) מותר להשתמש בהם בתשעה באב גם לרענון (רמ"א תקנד יד).
כהנים העולים לדוכן – נוטלים ידיהם כרגיל עד פרק כף היד כיון שאינה לתענוג (רמ"א תריג ג, אול"צ כט יב, חזו"ע רצ) ויש מחמירים עד סוף קשרי האצבעות (כה"ח קכח טל).
נטילה לסעודה - הפטורים מהתענית הנוטלים ידיהם לאכילה יטלו ידיהם כרגיל עד פרק היד כיון שהיא רחיצה לצורך מצווה (כה"ח תקנד נג, הליכות שלמה תנב, חזו"ע רצב)
רחצה לתינוק - תינוק שמקפידים לרחצו בכל יום מותר לרחצו גם בתשעה באב (שו"ע תרט"ז א) אך במציאות שכבר לא מקפידים ברחצה יומית יש לאסור (משנ"ב שם ג).
איסור סיכה
איסור סיכה - אין לסוך בתשעה באב להנאה בשמן או במשחה ואפילו חלק מגופו (שו"ע תקנד טו, משנב כח) ובכלל זה משחות למטרות קוסמטיות (פסת"ש תקנד יד).
סיכה לרפואה – מריחת משחה לצורך רפואי מותרת כיון שאינו מכוין להנאה (שו"ע שם) אמנם קרם ידיים אסור כיון שבא לעדן את העור, אלא אם סובל מיובש שמביא לכאב בידיו (מקר"ק הררי בשם הרב נבצאל).
דיאודורנט – לרוב הפוסקים מותר להתיז על הגוף ספריי כנגד ריח רע היוצא מן הזיעה ואין זה בכלל איסור סיכה (חזו"ע רצה בהערות, הליכות שלמה תלב הערה 10) וכן מריחת חומר כנגד יתושים (פסת"ש שם) אך כשהכוונה רק להתבשם יש להחמיר (הלח"ג כו נג).
נעילת הסנדל
איסור נעילת סנדל - אסור לנעול בתשעה באב נעלי עור ואפילו אם העור רק בגפת הנעל (שו"ע טז) וכן אם הוא רק בסוליה אסור (משנ"ב לא).
קבקבים – קבקביםבהם יש פסי עור שמטרתן רק להחזיק את הרגל מותר ללכת בהם בתשעה באב, כיון שאין העור משמש להגן על הרגל. ואם תפקיד העור להגן אפילו נמצא על מיעוט מהנעל אסור (אול"צ כט טו, חזו"ע שא).
נעלים לקטנים – קטנים מותרים מהדין בנעילת הסנדל בתשעה באב וטוב לחנכם שינעלו נעלים שאינם של עור (חזו"ע שא. וכ"כ בשם הגרשז"א. וכן מנהג תימן להחמיר)
נעלים שאינם של עור – כגון של בד גומי או פלסטיק מותר לנעול אפילו כשהם מגנים ונוחים (שו"ע תקנד טז) ויש שחששו להחמיר בזה כשאפשר (משנב תריד ה, הליכות שלמה תלג).
דינים נוספים הנוהגים בתשעה באב
קרבה לאשתו – בתשעה באב יש לנהוג דיני הרחקה ובכלל זה יש להפריד את המיטות (שו"ע תקנד יח) וכן יש לאסור חיבוק ונישוק כל היום (פסת"ש הערה 78) ונכון גם להמנע בליל תשעה באב ממגע (משנ"ב לז) או להעביר חפצים מיד ליד (בא"ח דברים כג) ויש מחמירים גם ביום (הלח"ג כו כט).
מלאכה – מנהג ישראל שלא עושים מלאכה בתשעה באבכדי שלא להסיח דעתו מהאבלות ואיסור זה הוא מהדין עד חצות היום (רמא תקנד כב) אמנם טוב להחמיר בזה כל היום כולו (הלח"ג כו לז, ילקו"י 582) ובכלל האיסור גם מכירה בחנויות (שו"ע תקנ"ד כב) למעט מוצרי מזון (כה"ח קו).
מקום הפסד - מלאכה או מו"מ שאם לא יעשנה יגרם הפסד או נזק מותר לעשותם (שו"ע שם כג)
לימוד תורה – אסור בתשעה באב לעסוק בתורה כיון שהיא משמחת את לב האדם. אמנם דברים מצערים כגון ספר איכה ואיוב, נבואות התוכחה שבירמיה וגמרא מסכת מועד קטן פרק שלישי מותר ללומדם עם פירושיהם (שו"ע תקנד ב) וכן אגדות החורבן שבתלמוד (משנ"ב שם ט. והם נמצאות בגטין נה: עד דף נח. ובסנהדרין צו: עד קד.) וכן מותר ללמוד הלכות הנוגעות לתשעה באב ולאבילות (שו"ע יוד שפד ד).
היסטוריה של פורענות - ספרים המתארים את המאורעות הקשות שעברו על כלל ישראל בשנות גלותם כגון השואה האיומה מותר ללומדם (פסת"ש תקנד ב).
לימוד מוסר - לימוד מוסר המביא את האדם לתקן דרכיו, יש שהתירו (חזו"ע שטז, פסת"ש שם) ויש שכתבו להמנע בשל הפסוקים ומאמרי חז"ל המצויים בהם (אול"צ כט א, הגרח"ק והגר"ש דבליצקי בספר רבבות אפרים א שפו) ולכל הדעותיש לאסור בספרים המסתעפים מענין לענין ומביאים ביאורי פסוקים המביאים לשמחה (חזו"ע שם בהערה).
חוק לישראל - גם הרגיל לקרוא חוק לישראל בכל יום או לימוד קבוע אחר לא יקראנו בתשעה באב אלא ישלים אותו למחרת (כה"ח יט) הוא הדין בקביעות תהילים (שם כ) ויש מתירים קריאת תהילים לאדם שרגיל בזה בכל יום (הליכות שלמה תלו).
עיתונים - אין לקרוא עיתונים וכתבי עת וספרי הסטוריה, מדע וחכמה וכדו' אלא אחר חצות ובדרך ארעי בהעברה בעלמא. אבל לימוד בהם ובפרט אם יש לו עונג מזה בודאי אסור (פסת"ש תקנד א) וכ"ש שאין לשחק משחקי מחשב או לראות סרטים שאינם מעניין הדברים המותרים בלימוד בתשעה באב.
עישון - נכון שלא לעשן כלל בתשעה באב. ומי שדחוק לו ומורגל בו ביותר יש להקל אחר חצות ובצנעא (משנ"ב תקנה ח, וביחו"ד ה לט התיר בצער גדול גם קודם חצות).
אמירת שלום - אין לומר 'שלום' לחבירו בתשעה באב וכן לא 'בוקר טוב' וכדומה. ואם ברכו אותו לשלום יענה בשפה רפה (שו"ע תקנ"ד כ, משנ"ב מא)
ישיבה על כסא - אין לשבת על כסא רגיל בתשעה באב אלא יושבים על הארץ כאבלים עד חצות היום (ולספרדים חצי שעה אחר חצות שהוא זמן מנחה. ולמנהג תימן עד לתפילת המנחה בפועל) וטוב שלא ישב ממש על הארץ אלא ישים תחתיו בד או מזרון נמוך מטפח(הלח"ג כו מד, ילקו"י 582). לזקן או תשוש כח ניתן להקל לכל הדעות בשרפרף נמוך עד ג' טפחים (ילקו"י שם) ויש שהתירו להם בשעת צורך גם על כסא רגיל (פסת"ש תקנט ד). ויש שהקלו לכל אדם בכסא שנמוך מגובהו של כסא רגיל או שהוא הפוך (הליכות שלמה תלו 25. אורחות רבינו ב קעא יד).
טיול - אין לטייל ברחובות בתשעה באב שלא יבואו לקלות ראש ולא יסיחו דעתם מן האבלות (שו"ע תקנד כא)
משחק עם תינוק - אין להשתעשע עם תינוק או לקחת אותו לחיקו בתשעה באב ואם הוא לצורך התינוק שבוכה מותר (שו"ע יו"ד שצא א, חזו"ע שלג).
עמוד הקודםעמוד הבא