סימן ריב – שהעיקר פוטר הטפל

אם מעורבים ממש ואין כל מין ניכר בפני עצמו:

מברך כברכת הרוב (ופשוט שאף אם ישנם כמה מינים מאותה ברכה, כגון שיש כמה מינים שברכתם בפה"א, אם הם הרוב מברך בפה"א) בלבד ועל המין השני לא מברך כיוון שטפל לעיקר. [וכשיש שם מין דגן, הוא העיקר אע"פ שאינו הרוב (כמו שנתבאר בסימן רח, סע"ב).והוא הדין אם חפץ במין אחד יותר, והשני בא כדי להטעימו, אפילו אם המין שרוצה בו הוא המעט, מברך עליו כיוון שעבורו הוא העיקר].

אם כל מין עומד בפני עצמו וניכר – נחלקו הפוסקים אם גם בזה יברך כברכת הרוב, או שבזה צריך לברך על כל מין בפני עצמו:

דעת הפרי מגדים – שאפילו ששני המינים ניכרים יש ללכת אחר הרוב ולברך רק ברכה אחת. [וכן פסקו המ"ב (סק"א); אול"צ (ח"ב, יד, כט); הגר"מ אליהו (חוברת ברכות); ברכ"ה (ח"ג, י, הערה 129)]

ולדעת החיי אדם – כיוון ששני המינים ניכרים, יש לברך על כל אחד את ברכתו הראויה, דאין כאן טפל ושניהם עיקריים. [וכן פסקו הבא"ח(פנחס, יז); כה"ח(סימן רד, אות ס); קיצוש"ע (נ"ד, ה); הליכות עולם(ח"ב, עמ' צט); חזו"ע(עמוד קמג)]

המחלוקת הנ"ל היא כאשר המינים נאכלים בתערובת, כגון שיש סלט פירות החתוכים דק, כך שבכל פעם שלוקח בכף עולים בו פירות אדמה עם פירות העץ ביחד (שאז לסוברים שיברך רק את ברכת הרוב, אף אם יזדמן במקרה שיעלה בכפו רק מהמין המועט אין לחוש לזה, כיוון שרוב אכילתו בתערובת). אך אם כל מין נאכל בפני עצמו, וכגון בסלט עם פירות שהחתיכות גדולות שאז פעם עולה בכפו ממין אחד ופעם ממין השני, כך שנאכל כל מין בפני עצמו, כו"ע מודים שמברך שתי ברכות.

אם האורז הוא העיקר, כגון שהבשר והירקות באו ליתן בו טעם – מברך על האורז ופוטר את הבשר והירקות. [כן כתב הגרי"ח בשו"ת רב פעלים (ח"ב, סימן לג), ואע"פ שיש שכתבו שסותר למה שפסק בבא"ח(הנ"ל), נראה שיש לחלק, שכאן רואים שהאורז הוא העיקר (ואם כן אין זה דומה לנידון הנ"ל ששם מיירי ששני המינים עיקריים), וכן בחזו"ע (עמוד רפה) הביא דבריו ופסק כן להלכה].

אכן אם רוצה לאכול קודם את הבשר, או שהחתיכות גדולות ואוכלן בפני עצמן, מברך גם על הבשר בפני עצמו [חזו"ע (שם); אול"צ (שם, סעיף ל); הגרמ"א (שם)].