התחברות
סיכום הלכות ברכות עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפירות
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן רו - דיני הפסק וטעות בברכת הפירות
סעיף א: ברכת בורא פרי האדמה פוטרת בדיעבד אף את פירות האילן
לשון השו"ע: בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא בדיעבד. כיון שעיקר האילן מן הארץ ולא שיקר בברכתו (אלא שאינה מבוררת);
אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ, לא יצא אמנם על פרי שגדל באילן, אלא שברכתו בפה"א (מסיבה אחרת), יוצא בדיעבד (עיין מ"ב סק"ג);
הילכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמהאחר שלמד. אך מי שמסופק כי לא למד ילך אצל חכם וילמד (מ"ב, ס"ס ר"ב), מברך בורא פרי האדמה.
ועל הכל, אם אמר שהכל, יצא (בדיעבד) ואפילו על פת ויין.
סעיף ב: היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ ובירך על פרי האדמה ונתכוון לפטור את פרי העץ יצא
לשון השו"ע: היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ, ובירך על פרי האדמה ונתכוון לפטור את פרי העץ, יצא אף שאין ראוי לעשות כן, אלא לכתחילה יש לברך לכל פרי את ברכתו הראויה, מ"מ יצא בדיעבד. ואפילו אם פרי העץ לא היה מונח לפניו, פוטרו בברכתו כיון שהתכוון לפוטרו (אבל אם בירך בסתמא, אע"פ שהקדים לברך על פרי האדמה, חוזר ומברך על פרי העץ ברכתו הראויה לו, שאינו נפטר כל זמן שלא התכוון בפירוש לפוטרו).
ויש חולקים על דין זה של השו"ע וסוברים שלא פטר את פרי העץ אע"פ שהתכוון לפטרו, כיוון שברכתו חלה על פרי האדמה ולכן, מי שעשה כן, הטוב ביותר שיימלך בדעתו שלא לאכול מפרי העץ ורק אחר זמן יאכלנו, כך שיתחייב בברכה לכו"ע.
› אם בירך שהכל על פרי (עץ או אדמה), והיה בכוונתו לשתות מים - נפטרו גם המים בברכתו ולא יחזור לברך שוב[ילקו"י, סע"ב].
סעיף ג: המברך לא יפסיק בין הברכה לאכילה
לשון השו"ע: כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה (וכןלא יפסיק בין ברכת המצווה לעשייתה). הגה: יותר מכדי דבור (דהיינו שלא ישהה כשיעור אמירת ג' תיבות, ובדיעבד אם שהה בשתיקה אינו חוזר לברך כל שלא הסיח דעתו משום סב"ל. ואם דיבר אפילו תיבה אחת שאינה מעניין האכילה, הוי הפסק וצריך לחזור לברך. ועיין לעיל בסימן קס"ז סעיף ו' שהארכנו בדיני הפסק בין ברכה לאכילה) (ב"י בשם שיבולי לקט);
וצריך להשמיע לאזניו, ואם לא השמיע לאזניו, יצא ובלבד שיוציא בשפתיואבל בהרהור לא יוצא ידי חובה, אמנם יש חולקים,ועי' בזה באורך במש"כ בסי' ס"ב סע"ד. ולכתחילה יש לברך בקול רם, שהקול מעורר הכוונה (משנ"ב בסימן קפ"ה, סק"ג);
ונאמרים בכל לשון ובלבד שהוא מבין את הלשון. ומצווה מן המובחר בלשון הקודש (מ"ב שם, סק"א);
ולא יברך ערום, עד שיכסה ערותו; במה דברים אמורים באיש, אבל אשה יושבת ופניה של מטה טוחות בקרקע, כי בזה מתכסה ערותה (ועי' לעיל סימן ע"ד סעיף ד');
ואפילו אם אינו ערום, אם לבו רואה את הערוה (שאין לו חגורה או מכנס וכד') או שראשו מגולה, אסור לברך.
כיוון שצריך להסמיך האכילה לברכה:
- לא יברך על משקה חם מדי, אלא יקררנו לפני ששותהו ורק אז יברך
- כשאוכל אגוז, ישבור קודם הברכה את קליפתו (וישתדל שיישאר שלם אם אפשר בכך)
- אם אוכל פרי שיש בו חשש שנגוע בתולעים יבדקנו קודם הברכה
סעיף ד: כל דבר שמברך עליו צריך לאחזו בימין
לשון השו"ע: כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו, צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך כדי שיכוון לבו על מה שמברך.
ואיטר יד י"א שיאחז בימינו (שהיא שמאל כל אדם) [מ"ב י"ח, וכן נוהגים האשכנזים] ולדברי המקובלים יאחז בימין כל אדם [כה"ח ל', וכן נוהגים הספרדים]
› על פי המקובלים, אין לאחוז מאכל בכלי העשוי מברזל בשעת הברכה, ולכן אם אפשר ראוי שיהיה לו מזלג של כסף [כה"ח, אות לא]
סעיף ה: אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה עד שיביאוהו לפניו
לשון השו"ע: אין מברכין לא על אוכל ולא על משקה, עד שיביאוהו לפניוולכתחילה יש לאוחזו בידו כדלעיל;
ברך ואחר כך הביאוהו לפניו,צריך לברך פעם אחרתוכגון שתלוי בדעת אחרים, אך אם בודאי יגיע אליו המאכל אינו חוזר לברך בדיעבד. לכן אם ברך על דבר שהיה מונח בקופסא לפניו, אף שאין ראוי לעשות כן, יצא ידי חובה בדיעבד.
אבל מי שברך על פירות שלפניו ואחר כך הביאו לו יותר מאותו המין, או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון, אינו צריך לברך ויש אומרים שעל מין אחר צריך לברך אף שברכתו כברכת המין הראשון (מ"ב ס"ק כ"ב) ועיין לקמן בהרחבה.
הגה: וטוב ליזהר לכתחלה להיות דעתו על כל מה שיביאו לוובזה יינצל מכל מחלוקת(כדלקמן)(בית יוסף טור י"ד סימן י"ט).
נחלקו הפוסקים בהבנת השו"ע וכן בפסיקת ההלכה למעשה. ונביא לקמן בקצרה את השיטות ופסיקת ההלכה למעשה:
יש אומרים שהשו"ע מיירי באופן שהייתה דעתו על המאכלים האחרים ולכן פטר אותם בברכה שבירך, אע"פ שלא היו לפניו (מג"א סק"ז).
ויש אומרים שלדעת השו"ע נפטרים הפירות אף אם לא הייתה דעתו עליהם, כי אנו אומרים שכך דרך האדם, להימשך מאכילה קטנה לגדולה, והוי כאילו הייתה דעתו עליהם. וכן עיקר להלכה ולמעשה (מ"ב סק"כ, וכן מתבאר מדברי הרמ"א בסוף הסעיף וכ"פ הרבה פוסקים וסב"ל).
עוד נחלקו הפוסקים בדעת השו"ע:
שיש אומריםשמיירי באדם שאוכל פירות בקבע (כגון מה שנוהגים בט"ו בשבט, שקובעים עצמם לאכילת פירות).[בא"ח, בלק, אות ז]
ויש אומריםשהשו"ע מיירי באכילת עראי של פירות, ואפילו הכי נפטרו הפירות שלא היו לפניו משום שנגררים אחר אכילתו הראשונה.[ילקו"י, סע' כ"א, וכן מבואר דעת המ"ב בס"ק כ"ב]
פסיקת ההלכה למעשה:
אם מכוון בברכתו לפטור כל מה שיבוא לפניו (וכדברי הרמ"א) - פטר הכל לכו"ע.
אם מכוון שאינו רוצה לפטור בברכה אלא את מה שלפניו כעת - לא פטר מה שלא היה לפניו וצריך לחזור לברך לכל הדעות.
אם בירך 'בסתמא', דהיינו שלא התכוון שום כוונה מפורשת - בזה נחלקו הפוסקים וכדלקמן:
בא"ח (שם)- השו"ע דיבר באדם האוכל פירות דרך קבע. ולכן, אם אוכל פירות בקבע, פוטר שאר פירות ואפילו ממין אחר (כמ"ש בשו"ע), ואפילו שלא היו לפניו ולא הייתה דעתו עליהם. אך האוכל פירות אדרך עראי, אם בכלה מלפניו אותו המין שעליו בירך בראשונה - חוזר לברך על פירות שיביאו לו אח"כ.
משנ"ב (שם) - השו"ע דיבר באדם האוכל פירות דרך עראי. אמנם הביא דעת החולקים על השו"ע שסוברים שאין פוטר מה שלא היה לפניו, אלא אם הוא אותו מין ממש שעליו בירך. ולכן, פירות שמאותו המין שעליו בירך נפטרים בברכה ראשונה אפילו לא היו לפניו ולא הייתה דעתו עליהם ואפילו שאוכלם דרך עראי. אמנם פירות ממין אחר (רק שברכתם שווה), אינם נפטרים בסתמא אלא בשני אופנים: אאם היה אוכל פירות דרך קבע. או באם המין הראשון שעליו בירך לא כלה עדיין מלפניו.
ילקו"י (שם)- פסק בדומה למ"ב (שגם באכילת עראי נפטרו מברכה הפירות שלא לפניו), רק שאינו מחלק בין אותו המין למין אחר, אלא בכל אופן נפטרו שאר הפירות בסתמא (וכדברי השו"ע).
אם הפרי השני חשוב יותר– אינו נפטר 'בסתמא' לכו"ע, אלא אם כן התכוון עליו בפירוש לפוטרו. ולכן אם הוא חשוב,כגון שהוא משבעת המינים (והראשון אינו חביב עליו ממנו), או שהוא פרי שחביב עליו יותר מן הראשון, מברך עליו בכל אופן אם לא כיוון עליו כשברך (ואם הוא אורח, אז אפילו שלא כיוון בפירוש, פטר גם את הפרי החשוב, כיוון שסמוך על שולחנו של בעל הבית והוי כאילו כיוון עליו בפירוש).[בא"ח (בלק, ט);חזו"ע (עמ' קפ); אול"צ(ב יד טז); מ"ב (סימן ריא, ס"ק ל"ב-ל"ג)].(ובכה"ח (אות לט) חולק על כל זה)
מינים שונים "לגמרי"כגון משקה ודגים שברכותיהם שוות - האם פוטרים אחד את השני בסתמא?
מ"ב(ס"ק כ"א);כה"ח (אות לח) - אין ברכת האחד פוטרת המין השני אלא אם כן כיוון עליו בפירוש לפטרו, או שהיה לפניו על השולחן.
ילקו"י (שם בהערה) - אפילו בירך על משקה, פוטר דגים וכד' שלא היו לפניו ולא הייתה דעתו עליהם כיוון שברכותיהם שוות.
הקדמה לסעיף ו:
בסעיף זה ישנן ג' שיטות בהלכה לגבי מי שבירך על דבר מאכל ונפל המאכל ואבד, אם צריך לחזור ולברך:
השו"עהחמיר ופסק שכיון שנפל מידו הפרי שעליו בירך, צריך לחזור ולברך על הפירות שרוצה לאכול ואפילו אם היה בדעתו מתחילה לאכול מהם, בכל אופן חוזר ומברך, כיוון שברכתו הייתה על המאכל שאבד וכיוון שאבד המאכל - אין לברכה על מה לחול. (ואע"פ שאם לא היה נופל מידו, בוודאי היו נפטרים בברכתו שאר הפירות וכמ"ש בסעיף הקודם, מ"מ עיקר הברכה חלה על מה שבידו ושאר הפירות רק נגררים אחריו)
הרמ"א חולק על השו"ע (אע"פ שמלשונו משמע שמסביר דברי השו"ע, עי' בה"ל) ולדבריו, אם בשעה שברך על הפרי הראשון הייתה דעתו לאכול עוד פירות, בדיעבד שנפל הפרי שעליו בירך, חלה הברכה על שאר פירות - כיוון שהייתה דעתו עליהם.[בשו"ע הרב(סע' י"א) כתב שצריך גם שיהיו לפניו (בנוסף לתנאי של 'דעתו עליהם').וכן פסקו; ילקו"י(סע' ט"ז); כה"ח (אות מ"ב); קיצוש"ע(סי' נ', סע' ד)].
המ"ב (ס"ק כ"ו)הקל (ע"פ כמה ראשונים)אף יותר מהרמ"א, שאף אם לא הייתה דעתו לאכול משאר פירות (אלא שברך בסתמא), אם הפירות היו לפניו - בדיעבד חלה עליהם ברכתו ואינו חוזר לברך עליהם(אלא אם הייתה דעתו שלא לאכול משאר פירות).
סעיף ו: נטל פרי לאוכלו וברך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס
לשון השו"ע: נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס, צריך לחזור ולברך אף על פי שהיה מאותו מין לפניו יותר כשברך על הראשון (עיין בהקדמה מתי צריך לחזור לברך)
הגה: רק שלא היה עליו דעתו לאוכלו (הגהות מיימוני פ"ד וכל בו ואבודרהם ותשובת מהרי"ל סי' צ"ב).
וצריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא ש"ש לבטלה וכן יש לנהוג לכל מי שהזכיר ש"ש לבטלה;
ואם אמר כשנפל: ברוך אתה ה', ולא אמר אלהינו, יסיים ויאמר: למדני חוקיך (תהילים קיט, יב), שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא ש"ש לבטלה.
אבל העומד על אמת המים מברך ושותה, אף על פי שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך, מפני שלכך נתכוון תחילה. הגה: ועיין לקמן סי' ר"ט סעיף א' אם ברך בטעות מה דינו.
מתי צריך לברך שוב כשנפל מידיו לאחר ברכה ונמאס?
שו"ע: לעולם חוזר ומברך כיון שלא היה לברכה על מה לחול.
רמ"א: רק אם לא הייתה דעתו על הפירות הנוספים חוזר לברך [וכן כתבו הרבה פוסקים להלכה, וביארו שצריך גם שיהיה לפניו וכנ"ל].
משנ"ב: רק אם לא היו לפניו וגם לא הייתה דעתו עליהם חוזר ומברך.
עמוד הקודםעמוד הבא