התחברות
סיכום הלכות ברכות עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן רח - דין ברכה מעין שלש אחרי חמשת מיני פירות וחמשת מיני דגן
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן רח - דין ברכה מעין שלש אחרי חמשת מיני פירות וחמשת מיני דגן
סעיף א: על חמשת המינים גפן ותאנה ורימון וזית ותמרה מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש
לשון השו"ע: על חמשת המינים שהם: גפן ותאנה ורימון וזית ותמרה שהם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מברך לאחריהם ברכה אחת מעין שלש שמתוך חשיבותם, קבעו להם ברכה חשובה בפני עצמה.
אם טעה ובירך אחרי אכילת פירות שבעת המינים בורא נפשות - האם יצא ידי חובה?
מ"ב (ס"ק ס"ב); ברכת ה'(ח"ג, פ"ח, כ"א) - לא נפטר מברכה אחרונה וצריך לחזור ולברך, שאין ברכת 'בורא נפשות' פוטרת מעין שלש.
כה"ח (סימן רב, אות עט) - יצא ידי חובה, שברכת 'בורא נפשות' פוטרת הכל (בדומה לברכת 'שהכל').
ילקו"י(סעיף ג) - לא יחזור לברך, דחיישינן שמא נפטר בברכת 'בורא נפשות' וספק ברכות להקל.
אכל מפירות שבעת המינים וגם ירקות - איזו ברכה יקדים לברך? בורא נפשות או מעין שלש?
אור לציון (ח"ב, פי"ד, כ"ד)קיצוש"ע(סי' נ"א, סעי יב)– יש להקדים ברכת מעין שלש משום חשיבותה (ואין לחוש שנפטרו בברכה גם הירקות, כי אינו מתכוון לפטרם).
כה"ח (אות עג); ילקו"י (סע' ו) – יש לחוש לכתחילה שמא במה שאמר"ועל תנובת השדה"נפטרו הירקות מברכה אחרונה, ולכן יקדים לברך 'בורא נפשות'. אך אם כבר בירך מעין שלש יברך לאחריה 'בורא נפשות', דכן עיקר לפי רוב הפוסקים שלא פטר את הירקות (וכשאין חשש ספק כמו זה, וכגון שהתחייב בברכת בור"נ משום ששתה מים, יש להקדים ברכת מעין שלש שהיא חשובה יותר).
חזו"ע (עמוד רב) – יברך קודם 'בורא נפשות', ואם קדם ובירך מעין שלש – לא יברך בר"נ, שמא יצא כבר בברכת מעין ג' וסב"ל [ומבואר שם שדווקא כשאוכל מפירות שבעת המינים, שאז חותם 'על הארץ ועל הפירות', לא יוכל לחזור ולברך בורא נפשות, דפירות האדמה גם כלולים בזה].
הגר"מ אליהו (הערות על קיצוש"ע, שם, הערה י') – לעולם יש להקדים ברכת בורא נפשות למעין שלש, שתדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.
סעיף ב: חמשת מיני דגן שכתשן ועשה מהם תבשיל מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה
לשון השו"ע: חמשת מיני דגן ששלקן צ"ל 'שחִלקן' [אחרונים] או כתשן ועשה מהם תבשיל, כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו בורא מיני מזונותאם המין דגן ניתן כדי לתת טעם או להשביע ולבסוף על המחיה(עי' לקמן בסעיף ט' מתי מתחייביםבברכת על המחיה);
אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו, בטל בתבשילשבמין דגן,הכלל הוא שאם ניתן בתבשיל בכדי לתת בו אטעם טוב, או בכדי שהתבשיל יהיה במשביע (כנזכר בסעיף ג'), מברכים עליו במ"מ אפילו אם הוא המעט, אך אם ניתן רק כדי לדבק - בטל לעיקר התבשיל.
סעיף ג: כשנותנים קמח לתוך שקדים שעושים לחולה אם עושים כן כדי שיסעוד הלב מברך מזונות
לשון השו"ע: כשנותנים קמח לתוך שקדים שעושים לחולה, אם עושים כן כדי שיסעוד הלב מברך בורא מיני מזונות; ואם לדבק בעלמא, אינו מברך בורא מיני מזונותעל פי הכלל כנ"ל בסמוך;
וטוב להחמיר ולגמעו בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ופטור ממנה דבמאכל זה של שקדים, יש להסתפק אם הקמח ניתן כדי לדבק (שאז הקמח בטל לגבי הפרי), או בכדי להשביע. [וכן יש לנהוג במקום שמסופק אם הקמח בא לתת טעם/להשביע או לדבק (עי' כה"ח אות יב)].
סעיף ד: דגן חי או דגן קלוי או מבושל והגרעינים שלמים ברכתו בורא פרי האדמה
לשון השו"ע:אכל דגן חי או עשוי קליות אפילו אינו שלם (כן מתבאר באחרונים) או שלוק והגרעינין שלמים, אינו מברך אלא בורא פרי האדמה ולאחריו בורא נפשות ואם נדבקו על ידי הבישול דינם כדייסא (כנ"ל בסעיף ב) וברכתם מזונות ועל המחיה (מ"ב סק"ג).
הגה: והא דמברך לפניו בורא פרי האדמה היינו באוכל חטין וכיוצא בהן, דראויין לאכול כך, אבל האוכל שעורים שלמים אפילו קלוין באש, אינן ראוין לאכול רק ע"י הדחק ואין מברך לפניהם רק שהכלוי"א שלא יברך עליהם כלל(כה"ח אות כה)(כל בו וכן משמע מדברי רשב"א שמה שהשוה חטין לשעורין, לברכה אחרונה משמע ולא לראשונה);
והתוספות נסתפקו אם יברך לאחריו ברכה מעין שלש שמצד אחד הם דגן ומצד שני אינם מין מזון, ולכך כתבו שנכון שלא לאכלו אלא בתוך הסעודה ויפטרנו ברכת המזון או שיאכל דבר שברכתו מעין ג' ודבר שברכתו בר"נ ויפטרם [כה"ח, ל] (ואם אוכלו בפני עצמו - עי' בהרחבה).
האוכל דגן שלם מבושל, או דגן קלוי (כגון שלוה) שלא בתוך הסעודה – האם יברך עליו ברכה אחרונה?
מ"ב (ס"ק י"ח); כה"ח (אות כט); חזו"ע(עמוד קפג בהערה) – יברך בורא נפשות. ואין לחוש לספק התוספות, שהרי לרוב הפוסקים צריך לברך עליהם בורא נפשות, ואין לחוש בכה"ג לסב"ל, בפרט שהתוספות בעצמם הסתפקו בזה. (וכש"כ לדעת כה"ח שסובר שבר"נ פוטרת הכל, כנ"ל)
אור לציון (ח"ב, פי"ד, כ"א); ברכת ה' (ח"ב, פ"ב, ז) – לא יברך ברכה אחרונה כלל. דברכת נפשות אינה פוטרת מעין ג', ויש לחוש לספק התוספות שמא ברכה אחרונה שלהם מעין שלש ואם כן הרי זו ברכה לבטלה וסב"ל.
ולכתחילה לא יאכל מהם כשיעור כזית בכדי אכילת פרס, כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה.
סעיף ה: על הקמח מברך שהכל ואחריו בורא נפשות
לשון השו"ע: קמח, אפילו של חטים, מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשותשכיוון שנטחן ומיועד לעשות ממנו פת, אין לו שם פרי כלל;
לא שנא נטחן דק דק; לא שנא נטחן קצת ועדיין יש בו טעם של חטים; לא שנא קמח של קליות.
סעיף ו:קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו
לשון השו"ע:קמח של אחד מחמשת מיני דגן ששלקו (פי' בשלו הרבה)ועירבו במים או בשאר משקין, אם היה עבה כדי שיהיה ראוי לאכילה וללועסו (פי' לטחון אותו בפה) ויש גורסים 'ללועטו', והכוונה שאפילו שאפשר ללועטו בלא לעיסה בשיניים, מ"מ אינו בגדר משקה עדיין וברכתו במ"מ, וכן עיקר להלכה (עי' מ"ב ס"ק כ"ב), מברך בורא מיני מזונות ואחריו על המחיה;
ואם היה רך כדי שיהא ראוי לשתיה, מברך עליו שהכל ואחריו בורא נפשותכדין משקה.
סעיף ז: על אורז חי מברך בורא פרי האדמה ואם בשלו או עשה ממנו פת מברך בורא מיני מזונות
לשון השו"ע: הכוסס (פי' האוכל) את האורז (כשהוא חי), מברך עליו בפה"א ואחריו בורא נפשות ועיין בפסק"ת (אות יב) שכתב בשם אחרונים שהיום שאין רגילות לאכול אורז חי,אם אוכלו יש לברך שהכל (ועי' במ"ב סי' ר"ב, ס"ק ע"ט, שעל דבר שאינו ראוי כלל לאכילה אין מברכים כלל);
ואם בשלו הגה: עד שנתמעך (ב"י בשם הרא"ש והר"י)(לדעת השו"ע לא צריך שיתמעך, אלא בכל אופן אם בשלו ברכתו מזונות, וכן המנהג), או שטחנו ועשה ממנו פת, מברך עליו בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות;
והוא שלא יהא מעורב עם דבר אחר אלא אורז לבדו (והוא הדין כשהאורז הוא הרוב), ואם עירב ממנו בתבשיל אחר והתבשיל האחר הוא הרוב, מברך עליו כברכת אותו תבשיל דבאורז, אפילו אם בא לתת טעם בתבשיל או להשביע, אם הוא מעט – בטל לרוב.(ושאני מין דגן [המבואר לעיל בסעיף ב'] שהוא חשוב ולא בטל לרוב בכה"ג).
האוכל אורז ואכל גם פת הבאה בכיסנין או דבר אחר ממין דגן – מה יברך אחר אכילתו?
בא"ח(פנחס, יח); כה"ח (אות מ"א); ילקו"י(סעיף יב)–יברך מעין שלש בלבד ויכוון גם על האורז (דכיוון שהוא משביע, נפטר בברכת מעין ג').
פסק"ת (אות יג) –מאחר שנחלקו הפוסקיםאם מעין ג' פוטרת את האורז מברכה אחרונה, כתב (עפ"י שו"ת רבבות אפרים) שיברך מעין שלש ויכוון שלא לפטור את האורז, או יברך תחילה נפשות(ולהפוסקים הנ"ל אין לעשות כן מחשש לברכה שאינה צריכה).ועוד יעץ לברך על דבר אחר בורא נפשות. (ובזה בוודאי יוצא מכל מחלוקת)
סעיף ח: על פת העשוי משאר מיני קטניות מברך שהכל ואחריו בורא נפשות
לשון השו"ע: על פת דוחן ופליז"ו או של שאר מיני קטניות מברך שהכל ואחריו בורא נפשות ורק אורז יצא מן הכלל כיוון שהוא משביע, ולכן מברכים עליו במ"מ. ושאר קטניות, כיוון ששינו צורתם לגמרי יצאו מתורת פרי, ולכן מברכים עליהם רק 'שהכל'.
הגה: וכן העושה תבשיל משאר מיני קטניות, אם נשארו שלמים (רצונו לומר, שעדיין ניכר תארם ולא נתמעכו לגמרי), וטובים מבושלים כמו חיין, מברך בורא פרי האדמה;
ואם נתמעכו לגמרי או שאינן טובים מבושלין כחיין, מברך שהכל (וכן פירש הב"י דברי הטור).
קטניות שהרגילות לטחנם לצורך הכנת פת וכדומה (כגון טורטיה וחטיפים) - ברכתם שהכל או בורא פרי האדמה?
ילקו"י (קיצוש"ע, ר"ג, ו)–אם נוטעים על דעת לעשות ממנו פת (או חטיף), יש לברך עליו בורא פרי האדמה.
מ"ב (ס"ק ל"ג,ל"ח)–אם אנוטעים על דעת לעשות ממנו פת וכן ברוב אכילתו בדרך זו (כן נראה מדברי המ"ב בס"ק ל"ח ובכמה מקומות, וכן כתבו לדעת המ"ב בהערת דרשו), יש לברך עליו בורא פרי האדמה.
כה"ח(ר"ג אות כ"ז); ברכת ה' (ח"ג, פ"ז, לב); הלכה ברורה (סעיף ל); וזאת הברכה (עמוד 200)–על קמח תירס וכן על שאר מיני קטניות שטחנם ועשה מהם פת וכדומה, מברך שהכל נהיה בדברו.
סעיף ט: עירב קמח קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן מברך בורא מיני מזונות
לשון השו"ע: עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה, מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה; ואם עשה ממנו פת, מברך המוציא וברכת המזון;
ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס (דהיינו שלפחות שישית מהמאכל הוא מין דגן, וי"א שדי בשמינית ועי' בהרחבה), אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים, אינו מברך לבסוף ברכת המזון, אלא בתחלה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף על המחיה וי"א שאחריו מברך בור"נ (גר"א), ולכן ראוי לירא שמים לאכול פת כזו בתוך הסעודה (מ"ב);
ואם בשלו בקדירה ואין בו כשיעור הנ"ל ממין דגן, מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות.
נחלקו האחרונים בביאור דברי השו"ע:
יש אומרים שדי בכך שיש בתערובת כזית בכדי אכילת פרס (י"א ששיעורו 3 ביצים ולדבריהם צריך להיות כשישית מהתערובת ממין דגן. וי"א ששיעורו 4 ביצים ולדבריהם די בשמינית),ואז אם אוכל כזית ממנה מברך ברכת המזון על הפת, ועל המחיה על מעשה קדירה או מיני כיסנין.
ויש אומרים שצריך בנוסף לכך שגם שיאכלבפועל כזית דגן, והיינו שיאכל מהתערובת כדי אכילת פרס (שאז אוכל כזית מהדגן), ולדבריהם צריך שיאכל 'פרס' בתוך שיעור זמן של אכילת פרס (י"א כ-4 דקות וי"א כ-7 ד'), ורק אז יברך לאחריה על המחיה או ברהמ"ז.
וי"א שאפילו אין בתערובת אלא מעט דגן, כל שבא להטעים(וכנ"ל בסעיף ב' לעניין ברכה ראשונה), מברכים לאחריו על המחיה.(ולדבריהם, מה שכתב כאן השו"ע שצריך שיהא שיעור כזית בכא"פ, זה אמור רק לגבי עירוב קמחים שבו מדבר השו"ע (ולכן סתם דבריו לעיל בסעיף ב').
עוגה שיש בה מין דגן בשיעור כדי אכילת פרס – מתי מברך לאחריה על המחיה ומתי יברך בורא נפשות?
לאור השיטות השונות בהבנת השו"ע, נחלקו האחרונים בפסיקת ההלכה למעשה:
מ"ב (ס"ק מ"ח); כה"ח(אות נג)– צריך שיאכל כזית דגן.והיינו, אשיאכל מהעוגה כדי אכילת פרס וגםבלא ישהה באכילתו מתחילה ועד סוף יותר מכדי אכילת פרס, ואז מברך אחריה על המחיה.(לדעת כה"ח משערים בשישית וב3 ביצים, ולדעת המ"ב, גם אם יש בעוגה שמינית ממין דגן ואוכל 4 ביצים בכדי אכילת פרס הדין כן) ואם אוכל רק כזית מהעוגה, מברך לבסוף בורא נפשות. (וראה לקמן בשם הילקו"י שבאופן זה לא יברך כלל ברכה אחרונה, כיוון שאם ההלכה כמ"ד שצריך לברך על המחיה, לא נפטר בברכת בור"נ וסב"ל. וע"ע בפסק"ת, יד)
חזו"ע (עמוד קצ); אור לציון (ח"ב, פי"ד, הערה כ"ג) - עוגה שיש בה מעט קמח מעורב בסוכר וביצים, אם יש בעוגה כזית דגן בכא"פ (כלומר שישית מהתערובת הוא ממין דגן), מברך אחריה על המחיה, אפילו שאכל רק כזית מהעוגה, שבכה"ג הכל טפל לקמח ומצטרף לשיעור כזית לחיוב ברכה אחרונה [אמנם עוגה שיש עליה קרם או מילוי תמרים וכדומה, אין הקרם והמילוי מצטרפים לשיעור כזית, וצריך שיאכל כזית מהעיסה עצמה (אול"צ שם; ברכת ה' ח"ב, ב, כ). ואם אין בעוגה אפילו שישית ממין דגן, אין לברך לאחריה שום ברכה (אול"צ וברכ"ה)].
ילקו"י (סע' ט"ז-י"ז)–עוגה שיש בה מעט קמח שמעורב בדבש ותבלינים, אם איש בתערובת כזית דגן בכא"פ, וגם באוכל שיעור 3 ביצים בכא"פ, מברך לאחריה על המחיה. ואם אין בה כזית בכא"פ או שאוכל רק כזית מהעוגה–לא יברך לאחריה כלל(משום סב"ל).
ועוגה שרובה מקמח,ונתנו בה סוכר ותבלינים להטעימה, לכו"ע די באכילת כזית כדי לברך לאחריה על המחיה[ילקו"י (שם)וכן במ"ב (שם) כתב שכך מנהג העולם (אמנם המ"ב לא חילק אם הקמח רוב או שאינו רוב, ולכן כתב דלכתחילה טוב להיזהר לשער שיאכל כזית מהדגן)].
סעיף י: ברכת מעין שלש על פירות
לשון השו"ע: בברכה אחת מעין שלש של פירות (שהם משבעת המינים) דחוצה לארץ חותם על הארץ ועל הפירות;
ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה כשיודע שהם פירות הארץ (מ"ב, כה"ח אות סב, ובילקו"י סע' י"ח בהערה משמע שבארץ ישראל גם בספק מברך על פירותיה); ואם בח"ל אוכל מפירות הארץ, חותם ג"כ על פירותיה.
חתימת ברכת 'על המחיה':
רמב"ם; רי"ף; רא"ש, ב"י – יחתום 'ועל המחיה' ולא יאמר 'ועל הכלכלה'. [וכ"כ המ"ב; כה"ח (אות נז); ילקו"י (סע' י"ח); אור לציון (ח"ב, מו, מה)(ועי' בשו"ע סע' יב שכן מבואר בדעתו)]
טור – חותם 'על המחיה ועל הכלכלה' [וכ"כ המג"א, וכ"כ בקצוש"ע (נ"א, ח) וכ"כ בהערות הגרמ"א שם]
סעיף יא: ברכת מעין שלש על היין
לשון השו"ע: בברכה מעין ג' דיין אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן שתמיד צריך להזכיר בחתימת מעין שלש 'על הארץ', אלא על הארץ ועל פרי הגפן ובא"י המנהג לחתום 'ועל פרי גפנה' או (ר"לשי"א שחותם)על הארץ ועל הפירות (וכדעה אחרונה נוהגים חלק מהתימנים).
סעיף יב: מזכירים בה מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודש
לשון השו"ע: מזכירין בה מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודשואם לא הזכיר יצא בדיעבד, אבל לא בחנוכה ופוריםדאפילו מה שמזכירים חנוכה ופורים בברכת המזוןזה רק מצד המנהג, ובברכת מעין שלש אין מנהג להזכיר;
אם אכל פירות מז' מינים ואכל מיני מזונות ושתה יין, יכלול הכל בברכה אחת ויקדים המחיה כי היא על דבר שברכתו מזונות וחשובה יותר וכן קודמת בפסוק ואח"כ הגפן שהיא מבוררת יותר מן העץ ואח"כ העץויאמר: על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ, וחותם: על הארץ ועל המחיה ועל פרי הגפן ועל הפירות וי"א שאם שתה יין וגם אכל פירות שבעת המינים יחתום רק 'על הפירות', ובדיעבד יוצא בכל גווני.
סעיף יג: אם אכל פירות משבעת המינים ואכל תפוחים אין צריך לברך בורא נפשות על התפוחים
לשון השו"ע: אם אכל פירות מז' המינים ואכל תפוחים ואכל מכל מין כזית (ולעניין אם הם מצטרפים, עי' לקמן בסימן ר"י סעיף א'), א"צ לברך על התפוחים בורא נפשות, שגם הם בכלל ברכת על העץ שגם הם פרי העץ הם;
אבל אם אכל תפוחים ושתה יין, צריך לברך בורא נפשות על התפוחים ולנוהגים לחתום ביין 'על הפירות' (כנ"ל בסעיף יא) יש לחוש שנפטרו בזה גם התפוחים (מ"ב)וי"א שלכתחילה יקדים לברך בורא נפשות לפני ברכת הגפן [כה"ח עג; חזו"ע עמ' רב, עיין שם];
וכ"ש אם אכל בשר או פרי האדמה ושתה יין, או אכל מז' המינים שצריך לברך על כל אחת ואחת שאין ברכת מעין ג' פוטרת דבר שברכתו בור"נ (מ"ב) ולעניין ירקות עיין במש"כ לעיל בהרחבה לסעיף א';
וה"ה אם אכל בשר ודגים ואכל מחמשת מינים, אין ברכת על המחיה פוטרת את הבשר ואת הדגים.
סעיף יד: שתה יין וברך בורא פרי הגפן ואכל ענבים צריך לברך עליהם בורא פרי העץ
לשון השו"ע: שתה יין וברך בפה"ג ואכל ענבים, צריך לברך עליהם בורא פרי העץ ואין לומר שנפטרו בברכת הגפן (כי לא התכוון לכך);
וכן בברכה אחרונה צריך להזכיר על העץ ועל פרי העץ כנ"ל בסעיף י"ב, ואין לומר שענבים כלולים במה שהזכיר גפן.
סעיף טו: אם בדיעבד בירך על הענבים בורא פרי הגפן או אחריהם על הגפן יצא
לשון השו"ע: אם בדיעבד בירך על הענבים בפה"ג או אחריהם על הגפן, יצאכיוון שהתכוון על הענבים בפירוש (וכעין מה שכתב בריש סימן רו, שאם ברך 'בורא פרי האדמה' על פרי העץיצא בדיעבד. ועיי"ש בסעיף ב' ובמש"כ שם, דהוא הדין לכאן, אם כשברך על היין כיוון גם על הענבים).
סעיף טז: שתה יין ומים אין לו לברך על המים בורא נפשות שברכת היין פוטרתן
לשון השו"ע: שתה יין ומים והוא הדין לכל שאר משקים, אין לו לברך על המים בורא נפשות, שברכת היין פוטרתן כשם שבברכה ראשונה יין פוטר כל מיני משקים דהיינו, במקום שברכה ראשונה פוטרת, גם ברכה אחרונה פוטרת. ועי' לקמן בהרחבה.
מתי פוטרת ברכת היין את שאר המשקים מברכה ראשונה?
- אם 'קובע על היין'. (אא"כ אחר שנמלך מלשתות יין הובא לפניו לשתות, שאז לא נפטרו המשקים, שהרי אפילו על היין יצטרך לברך אז)
- אם היו המשקים לפניו בשעת שברך על היין.
- אם הייתה דעתו על המשקים בשעת הברכה (או שיש לו רגילות בכך, כגון שרגיל לשתות קפה אחר הקידוש, שאז נחשב כדעתו עליהם).
› אם לא טעם מהיין, לא נפטרו שאר משקים במה ששמע הברכה וצריך לברך עליהם. (ומדינא די בטעימה בעלמא, אך לכתחילה ראוי שישתה כמלוא לוגמיו דיש חולקים [עי' פסק"ת בסימן קע"ד, סוף אות א])
מקרים שבהם יש חילוק בין ברכה אחרונה לברכה ראשונה:
- אם קבע על היין, וכבר נמלך משתיית היין (שאז לא פוטר מברכה ראשונה משקה שיובא לפניו כאמור), אע"פ שצריך לברך ברכה ראשונה על המשקים, בברכה אחרונה נפטר בברכת היין ואין לו לברך בורא נפשות. [מ"ב ס"ק ע"ג]
- אם שתה פחות מרביעית יין, שאז לא יכול לברך ברכה אחרונה על היין וממילא יש לו לברך ברכת בורא נפשות על המים (אע"פ שבברכה ראשונה נפטרו בברכת היין). [יבי"א, ח"ז, סי' ל"ב (בהערה השניה); פסק"ת, שם]
אם שתה מים קודם ששתה יין – האם יברך נפשות או שברכה אחרונה על היין פוטרת את המים?
בא"ח (מסעי, אות יא); כה"ח (אות פ"ב); חזו"ע (עמוד עב); פסק"ת (שם, אות ה) – יברך בור"נ קודם ששותה היין. ואם לא ברך עד ששתה היין, לא יברך מספק. וטוב שיאכל דבר שברכתו בור"נ ויכוון לפטור גם המים. (וכן בברכת הגפן יכוון לפטרם לצאת אליבא דמ"ד שברכת הגפן פוטרת המים אף בכה"ג). [ובברכת ה'(ח"ג, י, פ"ה) חלק על זה וכתב שיש לברך בורא נפשות אפילו אם כבר ברך ברכת 'על הגפן' על היין]
סעיף יז: ברכת שלש אינה פוטרת מעין שלש
לשון השו"ע: ברכת שלש אינה פוטרת מעין שלש, שאם אכל דייסא אין ברכת המזון פוטרתואמנם הרבה אחרונים חולקים על זה, ולמעשהעל כל מין דגן, אם בירך בהמ"ז יצא (ונלמד במכל שכן ממש"כ בסמוך לגבי יין ותמרים). וי"א שגם אורז נפטר בדיעבד בבהמ"ז (חזו"ע עמ' קפח)וי"אשעל כל דבר, חוץ ממים ומלח, אם ברך בהמ"ז יוצא בדיעבד [ברכת ה', ח"ג, ח, טז; הלכה ברורה, סע' ס'];
אבל ביין ברכת ג' פוטרתו, שאם בירך על היין ברכת המזון במקום על הגפן, יצא;
וה"ה אם בירך על התמרים ברכת המזון במקום על העץ, יצא דתמרים ויין אמרו בגמרא שהם מזינים;
ואפילו לא אמר אלא ברכת הזן, בין על היין בין על התמרים, יצא ולכן אם טעה ונזכר אחר שחתם בברכת הזן אינו רשאי להמשיך אלא יפסיק שם ויצא בזה ידי חובת ברכה אחרונה;
ואם נזכר עד שלא חתם בברכת הזן, לא יחתום אלא יתחיל: ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, ויסיים ברכה דמעין שלש.
מי שטעה וברך 'על המחיה' במקום ברכת המזון – האם יצא ידי חובה?
חזו"ע (עמוד רמ); פסק"ת (סימן קפ"ז, אות ב') – כיוון שהדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, למעשה יש לנקוט שיצא משום שספק ברכות להקל. [וראוי שיאכל כזית פת ויברך אחריו ברכת המזון, או שיהדר אחר מי שיברך ויכוון להוציאו ידי חובה (פסק"ת)]
› מי שטעה וברך 'על המחיה' על יין או על תמרים (דהיינו שהזכיר רק על המחיה ולא הזכיר גפן או פירות), יצא בדיעבד ידי חובת הברכה, כיוון שהיין והתמרים מזינים. [כה"ח (אות פט); אול"צ (ח"ב, יד, כו בהערה)]
סעיף יח: לא יכלול על הספק שום תוספת בברכת מעין שלש
לשון השו"ע: לא יכלול על הספק שום תוספת בברכה מעין ג', אף על פי שאינו מוסיף שם ומלכות (פי' כגון ששתה משקה שספק אם ברכתו על הגפן וכו' (כגון מה שהובא לעיל בשו"ע, ר"ב סעיף י"א), או בורא נפשות רבות וכו', לא יאכל דבר שברכתו בורא נפשות רבות ודבר שברכתו על העץ ויכלול עמו ג"כ על הגפן ועל פרי הגפן כו' מספק) (ת"ה וכ"מ במרדכי פ' כ"מ) (וע' לעיל סעיף ט"ז).
האם בדיעבד רשאי לכלול על הספק?
ט"ז (ס"ק י"ט) – לכתחילה אין לאדם לשתות משקה שמסופק בברכתו על סמך שאח"כ יכלול על הספק בברכת מעין ג', אך בדיעבד שכבר שתה ואינו יודע מהי ברכתו הראויה, מוטב שיכלול 'הגפן' בברכת מעין (על העץ וכדומה) מאשר שיישאר בלא ברכה אחרונה כלל [והביאו דבריו להלכה המשנ"ב(ס"ק פ"ב)וכה"ח(אות צא)].
חזו"ע (עמוד קצט בהערה)– גם בדיעבד אינו רשאי לכלול על הספק בברכת מעין שלש.
אמנם מי שאכל פחות מכזית, אך אכל בשיעור של כ 20 גרם (שלפי הרמב"ם זהו שיעור כזית וחייב עליו ברכה אחרונה), רשאי לכלול בברכת מעין שלש שמברך (על מין אחר שהתחייב עליו), גם את המין המסופק, דבזה לכו"ע רשאי לכלול על הספק, והוא הדין אם מסופק אם אכל כשיעור או שמסופק אם בירך. [חזו"ע שם; פסק"ת, כד].
עמוד הקודםעמוד הבא