התחברות
סיכום הלכות ברכות עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קפד - ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך מי ששכח ולא בירך
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן קפד - ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך מי ששכח ולא בירך
סעיף א: מי שאכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקור ממקומו
לשון השו"ע: מי שאכל במקום אחד, צריך לברך קודם שיעקור ממקומו. (הגה: ועיין לעיל סי' קע"ח),
ואם יצא ממקומו ולא בירך, אם היה במזיד, יחזור למקומו ויברך ואם על ידי חזרתו יפסיד ברכת המזון, שיעבור הזמן (ראה בעניין זה לקמן בסעיף ה) לא יחזור אלא יברך במקום שנזכר; ואם בירך במקום שנזכר, יצא בדיעבד.
הגה: ודוקא לדעת הרמב"ם, אבל לדעת הרא"ש דס"ל דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחלה, במזיד אף בדיעבד לא יצא (טור) ולמעשה בדיעבד אם לא חזר למקומו וכבר בירך, אפילו שהיה מזיד - לא יחזור לברך (מ"ב),
ואם היה בשוגג, להרמב"ם יברך במקום שנזכר, ולהר"ר יונה והרא"ש גם הוא יחזור למקומו ויברךוכן ראוי לנהוג למעשה אם לא בשעת הדחק (מ"ב בשם אחרונים). ואפילו לדעת הרמב"ם - החוזר למקומו אף שהיה שוגג, הרי זה משובח.
האם מספיק שמברך כשהוא באותו החדר שבו אכל או שצריך לברך ממש במקום שבו אכל?
מ"ב (סק"א) - חדר אחד, אפילו גדול נחשב למקום אחד, ואפילו אם יש חפץ המסתיר לו את מקום אכילתו שפיר דמי כיוון שמברך באותו חדר שבו אכל.
בא"ח (בהעלותך, ז'); כה"ח (אות א) - אפילו כשנמצא באותו חדר, צריך לחזור לברך דווקא במקום אכילתו, אלא אם כן יש לו מניעה כלשהי, שאז יוכל להקל לברך בפינה אחרת בחדר.
סעיף ב: אם יצא ממקומו ויש לו עוד פת יאכל במקום השני מהפת ויברך שם
לשון השו"ע: במה דברים אמורים (שצריך לחזור למקומו אם עקר ממקומו קודם שבירך ברכת המזון), כשאין לו פת עוד,
אבל אם יש לו פת עוד, יאכל במקום השני מעט אפילו פחות מכזית ולא יברך המוציא ויברךברהמ"ז ויפטור מה שאכל במקומו הראשון, רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה דאם יהא רעב, כבר הפסיד את ברכת המזון (כדלקמן בסעיף ה') ולא יועיל מה שיאכל.
› יש להעיר שדברי השו"ע מוקשים, שכן בסימן קע"ח כתב שהעוקר ממקום אכילתו הרי זה סילוק סעודה(אפילו באכילת פת) וממילא לדבריו (שם) יצטרך לחזור ולברך ברכת המוציא כי זו סעודה חדשה, ומה תועיל התקנה שכתב כאן?!
ומספר ביאורים נאמרו בסעיף זה:
- מ"ב (סק"ח ושעה"צ סק"י) - מדובר שעקר ממקומו ואפילו אם עקר במזיד מועיל מה שכתב כאן, משום שאכל פת ובאכילת פת אין שינוי מקום נחשב לסיום אכילה. [אמנם דבריו הם רק אליבא דהרמ"א שפסק כך לעיל (קע"ח, ב'), אך אין בדבריו בכדי ליישב דעת השו"ע בזה]
- דרישה (סי' קע"ח, אות ב') - לדעת השו"ע, אם בשעה שבירך המוציא כיוון שרוצה לעקור באצמע סעודתו ממקומו למקום אחר, יהיה רשאי אף לכתחילה לעקור ממקומו ולהמשיך סעודתו במקום השני. ובכהאי גוונא מיירי השו"ע כאן. וכן פסקו הבא"ח (בהעלותך, אות ב)וכה"ח (סי' קע"ח, אות לב), שאם כיוון בשעת ברכת המוציא שרוצה לעקור ולהמשיך סעודתו במקום אחר, רשאי אף לכתחילה.(ובפירות, כתב בכה"ח [שם, אות טו]שאם אוחז הפרי בידו והולך ואוכל, מותר לצאת ממקומו גם אם לא כיוון בזמן הברכה. ובילקו"י [קע"ח סעיף ט], הצריך גם בפירות שיכוון בשעת הברכה שרוצה להמשיך אכילתו במקום אחר).
אכן האול"צ (ח"ב, פי"ב, סע' ט"ו)חולק על זה, ולדבריו אין היתר לעקור באמצע סעודתו לבית אחר אפילו שכיוון לכך בשעת ברכת המוציא (ומחדר לחדר - עיין במש"כ בסמוך), ולדעת השו"ע(בסימן קע"ח) יצטרך לחזור ולברך.(אמנם אם בשעת הברכה כבר עושה מעשה המוכיח שבכוונתו לצאת לדרכו מתיר גם האול"צ להמשיך אכילתו במקום אחר, שאז דינו כהולך דרכים).
- יש שתירצו שמיירי בעוקר מחדר לחדר באותו בית, שבזה מהני מה שחשב בשעת המוציא שרוצה לעקור באמצע סעודתו. ולדבריהם, אין זה מועיל אלא מחדר לחדר בבית אחד, ודלא כמש"כ הבא"ח וכה"ח הנ"ל. [כ"כ ליישב דברי השו"ע בספר הלכה ברורה (בירור הלכה, סק"ו) וכ"כ להלכה האול"צ(שם)]
סעיף ג: יש אומרים שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם וי"א שרק חמשת מיני דגן
לשון השו"ע: וי"א שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם ודינם כדין הפת שצריך לחזור במקומו וכנ"ל בסע"א;
וי"א דחמשת מיני דגן דוקא וכן עיקר למעשה (מ"ב בשם הגר"א, וכן עפ"י הכלל בשו"ע שהלכה כי"א בתרא)
ובסימן קע"ח כתב במ"ב (ס"ק מ"ה) שלכתחילה יחמיר בכל שבעת המינים לברך במקומם(וע"ל סי' קע"ח סעיף ה').
סעיף ד: אם מסופק אם בירך ברכת המזון צריך לברך מספק מפני שהיא מן התורה
לשון השו"ע: אכל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון אם לאו, צריך לברך מספק, מפני שהיא מן התורהודווקא כששבע מאכילתו, שאז מחוייב בברהמ"ז מן התורה.ואם לא שבע, ראוי לירא שמיים להחמירלאכול עוד כזית ולברך ברהמ"ז [מ"ב; כה"ח] או שיהרהר הברכה בליבו [ילקו"י ה;כה"ח כב].וכש"כ שראוי לנהוג כך במקום שיש ספק אם התחייב בברהמ"ז מן התורה (כגון מה שנכתוב בסמוך בעניין מי שהיה צמא ולא שתה).
המסופק אם בירך ברכת המזון אחר ששבע, כשמברך מספק - האם יברך גם ברכה רביעית?
מ"ב (ס"ק י"ג) - מברך גם ברכה רביעית אע"פ שהיא מדרבנן, כדי שלא יבואו לזלזל בה משום שאינה חשובה כשאר ברכות של ברהמ"ז.
בא"ח (חקת אות ט'); כה"ח (אות טו); ילקו"י (סעיף ד') - לא מברך ברכה רביעית, מפני שהיא מדרבנן ולכן יש לומר בה סב"ל כמו בכל הברכות שמדרבנן.
מי שאכל ושבע אך היה תאב לשתות ולא שתה - האם התחייב בברכת המזון מן התורה?
› בסוף סימן קצ"ז כתב הרמ"א שיש אומרים שאדם שהיה תאב לשתות ולא שתה בסעודתו אינו חייב בברכת המזון מן התורה.
משום כך נחלקו הפוסקים באדם שנסתפק אם ברך ברכת המזון, אחר שהיה תאב לשתות ולא שתה, אם יברך משום ספק כדין המסופק בברכת המזון שכתב השו"ע כאן, או שיש לחוש לדעה זו (עיי"ש במ"ב שכתב שזו דעה יחידאה) שאינו מחוייב מן התורה ולכן נאמר סב"ל:
בא"ח(שם)כה"ח(אות כו); אול"צ (ח"ב, פי"ג, סע"ו בהערה)- אם אכל ושבע, אך היה תאב לשתות ולא שתה דינו כמי שמחויב בברכת המזון מדרבנן ולכן אינו חוזר לברך אם נסתפק בדבר. (אמנם אם אפשר יאכל מחדש ויברך, כיוון שמה שאינו חוזר לברך הוא משום סב"ל)
ילקו"י (סעיף ז') - דינו שחייב בברכת המזון מן התורה ולכן אם נסתפק לו אם בירך, חוזר ומברך ברהמ"ז. ואף שיש אומרים שאם היה תאב לשתות ולא שתה אינו חייב בברהמ"ז מן התורה, אין לחוש לדעה זו שכן כל הפוסקים חולקים על זה.
מי שאכל כזית פת ושבע ממאכלים שאכל עם הפת - האם חייב בברכת המזון מן התורה?
הליכות עולם (עמ' סז); ילקו"י (סעיף ו); אג"מ (ח"ד, סי' מ"א) - חייב בברכת המזון מן התורה. [ולכן, אם מסופק אם ברך, חוזר לברך מספק].
בא"ח(שם, י); צל"ח (ברכות מח. ד"ה "והנה") - אינו חייב בברכת המזון מן התורה, כיוון שצריך לשבוע מהפת עצמו.
בה"ל (סע"ו,בביאור דברי הפמ"ג); אול"צ (שם) - אם אכל עם הפת דברים הבאים ללפת הפת ושבע מאכילתו - חייב בברכת המזון מן התורה, אפילו שאכל רק כזית פת, אך אם שבע משאר מאכלים שאכל עם הפת, שאינם ממאכלים הבאים ללפת את הפת, נראה שאינו חייב מן התורה.
כה"ח (אות כד) - דווקא אם אכל כביצה פת, אז אפילו אם שבע משאר מאכלים - התחייב מן התורה וחוזר לברך אם נסתפק (שכן לדעת מעט ראשונים, חייב מהתורה בכביצה אפילו כשלא שבע).
› ובכל זה, אף לדעת האומרים שאינו חוזר לברך מספק - ראוי שיאכל עוד כזית לחם ויברך עליו ברכת המזון, או שישמע הברכה מאחר (ואם גם זה אי אפשר, לכל הפחות יהרהר הברכה בליבו).
אדם שכבר אכל פת וברך ברכת המזון ואכל שוב כזית ושבע - האם מחוייב בברכת המזון מן התורה?
בא"ח (שם י); כה"ח (אות כז) - אינו חייבים מן התורה מפני שהשביעה באה מכח אכילה הראשונה הסמוכה לה שכבר בירך עליה.
הליכות עולם (שם עמ' סח) - דינו שחייב מהתורה משום ס"ס, שמא די בשביעה גם אחרי אכילה, ושמא מתחייב מן התורה באכילת כזית אפילו לא שבע (שכן דעת חלק מהראשונים, עי' בה"ל בסוף הסימן).
בה"ל (שם) - הסכים שחייב מן התורה. (וכתב עוד הבה"ל שהוא הדין בזקן או חולה שאם שבע מכזית חייב בברכת המזון מן התורה, דמ"מ שבע).
אשה שנסתפקה אם ברכה ברהמ"ז האם חוזרת ומברכת?
בא"ח (שם י); הליכות עולם (עמ' עא)- אינה חוזרת ומברכת. וטוב שתהרהר הברכה בלבה כי עצם חיובה מהתורה הוא בספק.
משנ"ב (קפו ג) -הרוצה לברך אין למחות בידה. (ובהערת דרשו כתב בשם הגרשז"א שטוב להורות לה שתברך, כדי שלא תבואנה הנשים לזלזל בבהמ"ז).
סעיף ה: כל זמן שלא התעכל המזון שבמעיו יכול עדיין לברך ברכה אחרונה
לשון השו"ע: עד אימתי יכול לברך, עד שיתעכל המזון שבמעיו;
וכמה שיעורו, כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה, ומשעה שהתחיל להיות רעב, אף על פי שלא נתעכל עדיין לגמרי, כנתעכל לגמרי דיינינן ליה;
וכן נמי לענין אכילת פירות ושתיית יין, אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותם פירות, יברך, אם אינו יודע לשער אם נתעכלו.
מי שאכל סעודה גדולה - האם יכול לברך גם אחר שעברו 72 דקות?
שו"ע; ילקו"י (סעיף י"ג, עי' בהערה שם) - יכול לברך כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה ואפילו שעברו מעל ל 72 דקות.
כה"ח (אות כח) - לכתחילה יש לברך קודם שיעברו 72 דקות, ואם עברו, ראוי שיאכל עוד כזית פת קודם הברכה. אמנם גם אם לא יכול לאכול לפני הברכה יברך אפילו אחר 72 דקות כיוון שהתחייב בברכת המזון אמן התורה ועדיין באינו רעב מחמת אכילתו. אך בלאו הכי, לא יברך אחר 72 דקות.
באכילה מועטת שלא שבע ממנה - כמה זמן אחר אכילתו יכול לברך ברכה אחרונה?
מ"ב (סק"כ) - כשאכל מעט ולא שבע מאכילתו, שאז קשה לשער זמן שנתעכל המזון, יש לסמוך לשער ב 72 דקות. ולכתחילה יש לחוש לפוסקים המצריכים בזה שיאכל עוד כזית לפני שמברך ברכה אחרונה, אך אם אין לו לאכול לפני הברכה יברך מכל מקום כל זמן שלא עברו 72 דקות.
ילקו"י (שם) - כל זמן שאינו רעב מאכילתו יכול לברך, אך אם עברו 72 דקות, איבד ברכתו ואין לו לברך עוד.
כה"ח (אות כט) - אם עברה חצי שעה לא יברך, דבאכילה מועטת קשה לשער ויש לחוש שכבר נתעכל המזון. (ולכן אם יש לו אפשרות, יאכל עוד כזית ויברך ברכה אחרונה, ואם אינו יכול יש לו לשמוע הברכה מאחר או יהרהר הברכה בליבו).
סעיף ו: שיעור אכילה להתחייב בברכת המזון הוא כזית
לשון השו"ע: שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון, בכזית היינו מדרבנן, ואם שבע מאכילתו חייב בברהמ"ז מן התורה.
עמוד הקודםעמוד הבא