התחברות
סיכום הלכות ברכות עם ביאור לשון השו"ע והרמ"א ותמצית דברי נושאי הכלים ופוסקי זמנינו בנושא
סימן קעז - דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה מה דינם
הרב אליעזר טובי והרב ירון אליה
סימן קעז - דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה מה דינם
סעיף א: דברים הבאים בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לאחריהם
לשון השו"ע: דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפתאושבא למזון ולשובע(בה"ל) כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפי' אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן כיוון שהם חלק מהסעודה וטפלים לפת; ולא לאחריהם, דברכת המזון פוטרתן;
ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: תאנים וענבים וכל מיני פירות שבאים לקינוח, (וע"ל סימן קס"ח סעיף ח'),
אם אוכל אותם בלא פת, טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתן, דלאו מעיקר סעודה הם;
ואינם טעונים ברכה לאחריהם, דכיון שבאו בתוך הסעודה בהמ"ז פוטרתם דפוטרת כל דבר שאכל בתוך הסעודה;
ואם בתחלת אכילתו אכל הפירות (עם הפת) ובסוף אכל עמהם פת דהיינו שגםכוונתו לאכול גם בסוף עם פת, אפילו אם בינתיים אכל מהם בלא פת, אינם טעונים ברכה אף לפניהם וי"א דאף אם לא יאכל בסוף, כיוון שתחילת אכילתו אכלם עם הפת, אינו מברך עליהם (עי' בה"ל). ולכתחילה יאכלם עם הפת גם בסוףויצא אליבא דכו"ע.
כתב המ"ב (סק"י) שכשאוכל הפירות לתענוג (לאפוקי כשקובע עליהם סעודתו, כדלקמן בסעיף ג'), ראוי להחמיר לברך עליהם קודם בפני עצמם, ואח"כ יוכל לאכלם עם או בלי הפת ללא חשש (ובזה יוצא לכל הראשונים) וכ"כ הבא"ח [נשא, ח].
האם הפת מוציאה שאר דברים כשאכל ממנה פחות מכזית?
משנ"ב(ס"קג), אול"צ (ב מו יד): יש להסתפק אם מעט פת פוטרת. ולכן למשנ"ב יברך על שאר דברים ולא יאכל פת כלל (אלא בשבת שחייבים) ולאול"צ יברך קודם על שאר דברים ואז על הפת.
כה"ח (קעז אות ד), אג"מ (אור"ח ד סימן מא), יבי"א(חלק י אור"ח יז): האוכל פת פחות מכזית אינו מוציא את שאר דברים וצריך לברך עליהם (והוסיף ביבי"א שהספק של הפוסקים הוא כשאוכל יותר מכזית רק שאין הפת 'עיקר הסעודה' אך פחות מכזית אין ספק.)
האם גלידה המובאת לקינוח צריכה ברכה בסעודה?
ילקו"י (ברכות קע"ז י) : יש לחשוש שדינה כמשקים ולהשאיר לאחר הסעודה ואם אוכל בסעודה לא יברך.
שבט הלוי (א רה), ותן ברכה (עמ' פז,פח בשם הגריש"אוהגרשז"אהובא בדרשו הערה 7) הלכה ברורה (חלק ט' סימן קעזוהעיד שכן נהג הגרע"י) : חייבים בברכה בסעודה.כיון שברור שבאים לתענוג ולא לעורר תאוות המאכל (וגם לא משום צמאון האכילה).
אור לציון:בגלידה שיש בה שומנים צמחיים או חלב או ביצים מברך ובקרטיב שהוא מימי אינו מברך (אמנם בספר אול"צ ח"ב פ"יב יב כתבו בשמו לברך רק בביצים וחלב ולא הזכיר שומן צמחיאך בספר ברכה נאמנה הביא בשם הרב גדעון בן משה שהיה תלמיד מובהק שאין לחלק ועל כל גלידה מברכים. וכן פוסק הרב מוצאפי וכתב שכן אמר לו האול"צ)
ופשוט שלכל הפוסקים בפסקה הבאה שסוברים שאין לגלידה דין משקה כלל, יש לברך עליה בסעודה.
האם הגלידה דינה כמשקה להפטר מהיין של הקידוש?
הסוברים שדינם כמשקה (ע"פ דרשו סימן רי הערה 12):
הגרי"ש אלישיב – ולכן נראה לדעתו שלא יברך.
הפוסקים שהוא ספק
ילקו"י (שם) , הלכה ברורה (שם): ולכן יש להשאיר לאחר הסעודה או לברך על דבר אחר כגון סוכר (ונראה שאם יש ציפוי לגלידה יפריד אותה ויברך עליה).
הפוסקים לברך
הגרשז"א (בהערות לספר ותן ברכה. הובא בדרשו קעד 4 בסופו) : יש לברך על הגלידה ואפילו על קרחון כיון שאינם נחשבים כמשקה לעניין זה.
הסוברים ככלל שגלידה/ יוגורט אינם משקה (ע"פ דרשו סימן רי הערה 12) : גר"י קנייבסקי, מנחת יצחק, גרשז"א, גר"ש וואזנר, גר"נ קרליץ.
אור לציון: יש לחלק בסוג הגלידה כדלעיל.
ויש להעירשאפילו לסוברים שיוצא בברכת היין אפשר שחייב לברך על הגלידה כיון ש:
- לבא"ח (נשא ב) היין שבקידוש פוטר רק משקים שהיו לפניו בשעת הקידוש, או שהיה דעתו עליהם (וה"ה כשרגיל לשתות בסעודה). (וראהבכה"ח קעד ה,שכתב שאם היין עדיין לפניו ומתכוין לשתות ממנו עוד, לא מברך על שאר משקים)
- לביה"ל (סימן קעד ד"ה 'יין') יין פוטר שאר משקים רק אם שתה מלא לוגמיו ורוב המסובים לא שותים כך בקידוש.(אולם לבא"ח, כה"ח ויחוו"ד שם פוטר גם בטעימה. אך הגריש"א כתב בהערות על ברכות עמ' רצו שרק בשתיית רביעית פוטר)
- למקדשים על מיץ ענבים יש הסוברים שכלל אינו פוטר שאר משקים(ראה דרשו קעד הערה 3)
סלט פירות כמנה ראשונה
הפוסקים לברך:
גרשז"א (הערות לספר ותן ברכה): צריך לברך על מלון שאוכלים בתחילת סעודה וזה שקוראים לו 'מתאבן' ('פאראשפייז' במקור) לא משנה את תפקידו כאילו בא לעורר תאוות אכילה.
שבט הלוי(חלק ו סימן כא):פירות האלו כידוע אוכלים לפני הסעודה לא רק לתאות המאכל, אלא לסדר עיכול הקל של האוכל הבא אח"כ, וגם כאשר אני רואה רוב בנ"א אין חושבים כלל על להמשיך תאות המאכל וגם היו אוכלים אותו גם בפ"ע ובתוך וסוף הסעודה, עכ"פ הלב נוטה לברך וכך אני נוהג בעניי.
הפוסקים שלא לברך:
ספר ותן ברכה בשם הגריש"א (שם עמ' 94): אף שאינם מגררים את תאוות האכילה מ"מ גורמים להכנת האכילה (אפשר שכוונתו שעם האוכל בא התיאבון) ולפיכך נחשבים באים מחמת הסעודה ונפטרים בברכת הפת. (ואמנם בספר וזאת הברכה עמ' 248 כתב בשמושיש לברך)
ולכן לצאת מספק יכול לאכול תחילה וסוף עם פת, או לברך קודם ברכת המוציא.
אכל פרי / ירק למזון ובסוף הסעודה אוכלו לקינוח - האם יברך עליו?
בא"ח (נשא, י"א) - נחלקו הפוסקים אם מברך בכה"ג, לכן יפטור אכילת הקינוח על ידי פרי אחר, או שאדם אחר יברך עבורו, אך לא יברך על הפרי כשאוכלו לקינוח אחר שמילא כרסו ממנו (אע"פ שבתחילה אכל ממנו מבושל ועכשיו רוצה לאוכלו חי).
הליכות עולם (ח"ב, עמ' לז-לח) - מהיות טוב, אם יכול לברך על דבר אחר ולפטור בזה את אכילת הקינוח יעשה כן, ואם אין לו פרי אחר לברך עליו, יברך על הפרי כשאוכלו לקינוח, אף על פי שכבר אכל ממנו בסעודה.ואפילו אם אכלו חי בסעודה, רק שהיה בתערובת, וכעת רוצה לאוכלו לקינוח בפני עצמו, כגון שאכל מלפפון חי בתוך הסלט ובא לאוכלו לקינוח סעודה - יברך, כיון שהוא בגדר 'פנים חדשות'.
סעיף ב: משכו ידיהם מן הפת היו מברכים לפניהם ואחריהם
לשון השו"ע: ודברים הבאים לאחר סעודה קודם ברכת המזון,
שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות, כל מה שמביאים אז לפניהם, בין דברים הבאים מחמת הסעודה ואפילו בשר ודגים וכיו"ב בין דברים הבאים שלא מחמת הסעודהכמו פירות ומיני מתיקה הבאים רק לקינוח, טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהםואף אם אכל דברים שברכתן מעין שלש, דהמוציא ובהמ"ז אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודהאך אחר שמשכו ידיהם מן הפת שוב אין נטפלים אליו;
ודין זה האחרון אינו מצוי בינינו, לפי שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד ברכת המזון. אבל אם עוקרים לגמרי את השולחן ראה להלן.
האם בחתונות שמזיזים שולחנות לריקוד יש לברך לפני ואחרי?
הסוברים לברך:
הליכות עולם (חלק ב נשא אות ח) : אם סילקו השולחן מלפניהם והביאו שולחן אחר, או שהסירו מפה והביאו מפה אחרת ועליה פירות לקינוח צריכים לברך על הפירות בין לפניהם ובין לאחריהם, שהרי ברור שהסיחו דעתם מהפת.
אול"צ(ב פרק יב אות יג) : על עוגות ומשקאות אין מברכים ברכה אחרונה לפני ברכת המזון בכל אופן (עוגות כיון שברהמ"ז פוטרתן,ומשקאות כיון דלא מסיח דעתו מהם), ועל פירות מברך ברכה אחרונה לפני ברכת המזון רק אם סילקו את השולחן מלפניו קודם שהביאו לפניו את הפירות. והדבר מצוי בחתונות, שמסלקים לגמרי את השולחנות, ולאחר מכן מביאים פירות, וצריך לברך עליהם ברכה ראשונה וברכה אחרונה לפני ברכת המזון. ויש להסתפק, אם הסירו את המפה בלבד, אי חשיב כעקירת שולחן או לא, ונראה שאין לברך.
שו"ת שבט הלוי (חלק א סימן רה על סימן קעז): לפעמים בסעודות גדולות כגון חתונות שנוהגין להסתלק מן הסעודה ולעסוק בשמחת חתן וכלה ומסלקין הכל מעל השלחן ואף את הכלים וגם עוקרין כמה שולחנות לפי"ז לכאורה צ"ע להקל אף בזה"ז והיה צריך לברך לפניהם ולאחריהם.
הסוברים שלא לברך:
כה"ח (אות יד): הטבע שלנו דאין מושכין, דבכל עת אם מביאין פת אוכלין ולכך לא חשיב סילוק ואפילו אם מסירין השלחן ומביאים אחר אין לברך לאחריהם.
וזאת הברכה (עמ' 79 בשם הגרזשז"א): כיון שמסלקים את השולחנות רק כדי לפנות מקום לריקודים ובדעתם לאכול מנה אחרונה אין צורך לברך עליהם ברכה אחרונה. אך לפניהם מברך ברכה ראשונה אם הם באים לקינוח.
ולצאת מספק: יכול להשאיר מעט פת על השולחן ויטעם ממנו קודם ברכת המזון (הבא"ח [נשא י'], כתב שכן יזהר ירא שמים).
סעיף ג: אם קובע ליפתן סעודתו על הפירות ואוכלם עם הפת אינו מברך עליהם
לשון השו"ע: ואם קובע ליפתן סעודתו על הפירות דהיינו שכוונתו שהפירות באים לעיקר סעודתו וכדי להשביעו, הוו ליה הפירות כדברים הבאים מחמת הסעודה ונפטרים בברכת הפת;
ואפילו אם אוכל מהפירות בתחילת סעודתו בלא פת כיוון שאוכלם לעיקר סעודתו לשם שביעה, אינו מברך לא לפניהם ולא לאחריהם וכדין דברים הבאים מחמת הסעודה שנזכר לעיל בסעיף א',
ויש חולקין שסוברים שכיוון שטעם בתחילה מהם בלא פת, חייב לברך עליהם, ולכן טוב שיאכל בתחלה מהפירות עם פת, ואז אפי' אם אח"כ יאכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה כלל לכו"ע.
הגה: ואף על פי שאינו חוזר לבסוף לאכול עמהם פת, מאחר שעיקר קביעות היה עלייהו (ב"י בשם הר"י).
סעיף ד: אף על פי שלא היו הפירות לפניו בשעת ברכת הפת אם באים ללפת הפת אינם טעונים ברכה
לשון השו"ע: אף על פי שלא היו הפירות לפניו בשעה שבירך על הפת, כיון דללפת את הפתהם באים(כבסמוך בסעיף ג', שבכה"ג לא מברך על הפירות) אינם טעונים ברכה כלל ולכתחילה ראוי שתהיה דעתו עליהם (עי' כה"ח אות טו"ב).
סעיף ה: אם שלחו לו באמצע סעודתו מאכל מבית אחר שלא היה דעתו עליו צריך לברך עליו
לשון השו"ע: אם אחר שבירך על הפת שלחו לו מבית אחרים שאינו סמוך עליהם ולא היה דעתו על הדורון, אפי' מדברים שדרכן לבא ללפת את הפת צריך לברך עליהן כדין נמלך (דבדברים שאינם באים ללפת הפת פשוט שמברך עליהם, ואפילו אם באו מביתו, כנ"ל בסעיף א').
(הגה: ולא ראיתי נזהרים בזה, ואפשר דטעמא דסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה וע"ל סי' ר"ו) ולכן ראוי לכל ירא שמים להיות רגיל תמיד שבשעה שמברך המוציא יהיה בדעתו על כל מה שיבוא לו בסעודה אפילו מבית אחר [בא"ח, נשא, י"ב; כה"ח, י"ט] וכתב בספר הלכה ברורה (סע' ט"ז) שאם לא עשה כן, ימשוך ידיו מאותו מאכל ולא יאכלנו עד אחר ברכת המזון (ואם יוכל שאדם אחר יברך עבורו מה טוב).
עמוד הקודםעמוד הבא