התחברות
תמצית הלכות ליל הסדר על פי מנהגי הספרדים והאשכנזים
כורך
הרב יגאל הדאיה והרב ירון אליה
כורך
אמירה - קודם אכילתו נוהגים לומר: "זכר למקדש וכו'" (שו"ע תעה א).43
איזו מצה לכורך? – בכורך אוכלים כזית ממצה התחתונה עם כזית מרור, יחד.
סוג המרור –הנזהרים ב"שרויה"אינם לוקחים חסה לכורך כיון שבדרך כלל היא רטובה, אלא"חריין"44.
צורת הכריכה - המנהג הנפוץ שמניחים את המרור בין שני חלקי המצה (קיצוש"ע קיט, ז. הלח"ג יא, קיז). אמנם יש שנוהגים לעטוף את המצה עם המרור, ואחרים מניחים המרור על המצה ללא עטיפה (הגדש"פ מנ"א עמ' מה).
טיבול - המנהג הנפוץ לטבול את הכריכה בחרוסת (שו"ע שם, משנ"ב יט). ויש מהאשכנזים שאינם טובלים (רמ"א שם). ולאחר הטבילה יש שנהגו לנער החרוסת כדי שישאר טעם מרור גם בכורך (משנ"ב תע"ה יז, ספ"כ ר"ב, אול"צ קע"ה) ויש שלא נהגו לנער (הלכות חגים עמ' 98, חזו"ע ק')
שיעור המצה בכורך - הואיל ואינו אלא זכר לכן מי שמתקשה יכול להקל בשיעורו. דהיינו לאכול כחצי מצה (15 גר'), ואם גם זה קשה יאכל שליש מצה (10 גר')(חזו"ע כורך סעי' ו)45. לזקן או חולה אפשר לתת פחות משיעור זה ב"כורך"שהוא רק זכר.
הסיבה - יש להסב באכילת הכורך בגלל המצה שבה, ואם שכח להסב חוזר ואוכל בהסיבה (תעב, ז). ואם קשה לו לאכול שוב, והסב בכזית מצה הראשונה, יצא ידי חובתו46.
- ↩
ויש מי שאומר אותו רק לאחר סיום אכילת הכורך (הליכות שלמה פ"ט סעי' נב ) ע"פ ביאור הלכה שם 'ואומר' שחשש להפסק. אך לא מצאנו שיטה זו במקומות אחרים. וגם הגרשז"א עצמו כתב שנהגו העולם כשו"ע ומופיע גם בדרכ"מ אות ג.
- ↩
בהגש"פ מנחת אשר, כורך סעי' ח הביא שיש לוקחם ירק אחר לכורך ולא את המרור. ובהגש"פ מנהגי חב"ד כתב שבכורך אינם טובלים החריין בחרוסת נוזלית אלא נותנים מעט חרוסת יבשה על החזרת, ומנערים אותה אח"כ.
- ↩
וראה חזו"ע שם שמי שקשה לו מאוד פטור לגמרי מכורך.
- ↩
ראה כה"ח תעב ס"ק מה, חזו"ע (כורך סעי' ב). וכ"ד שועה"ר תעה, כ.