קדש

ויש לדעת שאפילו בכוס של 90 סמ"ק אם לא מילא עד שפתה אלא רק עד ס"מ מתחת, אין שם שיעור רביעית.

וראה בשו"ת ישכי"ע ח"ד סי' לב במכתבו לגר"ח נאה לחזק דבריו, שרבני הספרדים מדורי דורות לא חששו להחמיר בשיעורים כדעת הצל"ח והחזו"א, הן בדאורייתא והן בדרבנן.

ולמחמירים הוא בדאוריתא והוא בעיקר בשנה שחל בשבת, ובכוס ראשונה שאז קידוש שבת הוא דאורייתא לכו"ע, וכן בשאר שנים בכוס ראשונה לסוברים שקידוש יו"ט דאורייתא. וכמו שמסיק הבאה"ל בסימן רעא סעי' יג לגבי שיטת הצל"ח, להחמיר בקידוש שבת, לקחת שיעור כפול. ושם כתב שגם כשלוקח כוס גדול כשיטת המחמירים, אינו חייב לשתות כל הכוס, אלא כמלוא לוגמיו שלו אף שהוא רק שליש הכוס. וגם בשבת חומרא זו למקדש בלבד אבל מצד ארבע כוסות כולן מדרבנן.

בשו"ע תעב, ט: שיעור הכוס רביעית וישתה כולו או רובו. ובמשנ"ב שם ביאר לכתחילה כולו ובדיעבד רובו. עוד שם בשו"ע: ואם יש בו הרבה רביעיות שותים ממנו כ"כ בני אדם כמניין רביעיות שבו. וי"א שצריך לשתות רוב הכוס אפילו מחזיק כמה רביעיות. ובמשנ"ב שם שאף שבעלמא (בקידוש של שבת רגילה) די ברוב רביעית, אפילו מכוס גדול, הכא לענין (ארבע) כוסות חמיר טפי. וסיים שאף שקיי"ל כדעה ראשונה שדי ברביעית מ"מ לכתחילה יחוש לדעה שניה ולא ייקח כוס גדולה אם אין דעתו לשתות רובה.

וכך נהגו כמה מגדולי ישראל למזוג את היין במיץ ענבים, באופן שעדיין ניכרת חריפות היין, ולנשים הקלו במיץ ענבים בלבד (סימן תעב, דרשו הערה 34).

ראה כה"ח סי' תעב אות עד, וכן חזו"ע קדש סעי' יד, ושם כתבו על מי שקשה לו לשתות יין. ובנשים התיר החזו"ע לכתחילה. וראה בדרשו סי' תעב הערה 34 שהביא שהחזו"א, הרב מבריסק, הרב מטשיבין והגרשז"א סוברים שמיץ ענבים הוא כיין לכל דבר ויוצאים בו אף לכתחילה.

וראה שו"ע המקוצר (להרב רצאבי) סימן נט הערה כה שבתימן לא נהגו בזה כהרמב"ם והיו מקדשים על יין המבושל, ואף קדשו על יין צימוקים מבושלים, כדעת השו"ע. ושכן דעת השתילי זיתים. והוסיף שאף להרמב"ם מותר לערב בו סוכר שלא אסר אלא בדבש. ולכן מסיק שאם אפשר יש להדר אחר יין שאינו מבושל ושאין בו תוספת ממתיק, אבל מן הדין מותר. ושם בסימן צא סעי' כג, גבי ארבע כוסות, כתב שמי שקשה לו, יכול לשתות מי צימוקים או מיץ ענבים.

ובדרישה (ב) כתב שאם חסר שתי אצבעות אינו מלא. ובב"ח (ג) הסביר שהכוונה לרוב כוס ותמהו עליו האחרונים.

ראה משנ"ב קעו, ב וכ"כ החזו"ע (קדש סעיף לז) שכך מנהגם לאוכלה אחר הקידוש, וכתב שמברכים אחריה בורא נפשות כיון שיש כאן חשש הפסק גדול עד הסעודה ויותר יש לברך וכ"כ באול"צ (ג, טו ז).

הגר"מ אליהו בהגדש"פ (סדר הקערה סעי' ה- ו) כתב שאם אוכלים בתוך הסעודה אין מברכים כלל לא לפניה ולא לאחריה. ואם אוכלים קודם סעודה יזהרו שלא לאכול כזית, שלא להיכנס לספק על הברכה האחרונה. ואם אכלו כזית לא יברכו.

הגרמ"א שם וכתב שישאירו ביצה אחת בקערה, כדי שתישאר הקערה שלימה עד אחר הכורך. וראה להגר"מ מזוז (מקור נאמן ח"א סימן תסו) לגבי מנהג ג'רבה, שיש כאלה שליבם חלש וטעמו משהו אחר הקידוש ובפרט אם יש בכור מתענה במשפחה וסיים שם:"אצלנו בבית אבא לא נהגנו בזה".

ע"פ הנחיות מכון התורה והארץ