הלל

מקור הדין ברמ"א תעז סעי' א. אם מטעם ההלל ואם מטעם כוס רביעית שאחריו. על הגר"א כתוב שלא נזהר בהלל לאומרו קודם חצות (מעשה רב). וכ"כ בהגדש"פ מנחת אשר: "ולא ראינו לרבותינו שהקפידו בזה". על הגרשז"א מסופר שברוב השנים דקדק לסיים ההלל וכוס רביעית קודם חצות (הליכות שלמה פ"ט, סג).

החזו"ע הלל סעי' ז, כתב שגם אם התעכב אחר חצות עם ההלל יוכל לברך ברכה אחרונה"מלך מהולל בתשבחות". וכן כתב בציץ אליעזר (חלק יז, א, ד), שכן דעת המשנ"ב.

עוד כתב החזו"ע (שם) כתב שאם נתאחרו אחר חצות ישתו כוס רביעית ללא ברכה (הכוונה לאשכנזים והתימנים שבדר"כ מברכים עליה). אבל דעת הגריש"א (הגדש"פ עמ' 27) שמברכים אחר חצות גם על ההלל וגם על הכוס.

בהגדת המהר"ל (עמ' קנה, דברי נגידים): ולפיכך נוהגים כאן לפתוח הדלת לכבודו של אליהו הנביא וגם למזוג לכבודו כוס מיוחד כוס ישועה של הגאולה העתידה". ובעל הפלאה ביאר שהיא כוס חמישית שנחלקו בה אם צריך לשתותה, לכך היא כוס של אליהו כי תשב"י יתרץ קושיות ובעיות, ויתיר את ספקה אם לשתותה או לא (יינה של תורה להגדש"פ עמ' קלז). וראה משנ"ב (תפ ס"ק י): ונוהגים באלו המדינות וכו'. וכן בהגדת הגר"מ אליהו (קודם ההלל): טוב להכין עוד כוס גדולה של יין לכבוד אליהו הנביא. ובדרשו שם הערה 12 שיש שמזגו כוס של אליהו כבר ב"קדש". והתימנים לא נהגו בכוס של אליהו (שו"ע המקוצר להרב רצאבי צא, א).

הבאלדי והרבה מן השאמי (שו"ע המקוצר להרב רצאבי צא, ב).