מרור

המרור - מנהג העולם לקחת חסהשהיא ה'חזרת' (פסחים לט א) ויש לוקחים זן מר במיוחד. ויש להקפיד לקחת מגידול ללא חרקים ולשרות בסבון קודם החג עפ"י ההוראות שעל האריזה.

יש מבני אשכנז הנוהגים לקחת שורש חריף הנקרא"חריין" (שהיא תמכא). וצריכים לפורר אותו מערב החג ולסגור אותו היטב בכלי באופן שישמור על חריפותו. וכיון שהוא מצווה אפשר גם לפורר אותו בסמוך לסדר במגרדת אם מגרד בשינוי ישירות על המפה ולא לתוך כלי (משנב תק"ד יט).

טעם מרור - צריך שיהיה טעם המרור, בפני עצמו, ולא מעורבעם דברים הממתקים אותו כגון סלק וכד' (מקר"ק תמ"ב בשם הרב ישראלי ועוד).

שיעורו - שיעור כזית של מרור לבריא הוא 27 גרם שהוא חצי ביצה וכן צריכים לנהוג הבריאים (משנ"ב תפו א). וי"א שהוא כ- 18 גרם (שליש ביצה) וכן ינהגו חולים שאין ביכולתם לאכול כשיעור הגדול (שם) וישמעו את הברכה מאחר (חזו"ע מרור עג)⁴². ומי שאוכל"חריין"ואינו יכול להגיע לשיעור הנ"ל ישלים את השיעור בחסה אך לא יערב אותו בחסה אלא ישלים אחריו (הליכות שלמה עמ' רצז).

ברכה - מברכין על המרור קודם האכילה את ברכת המצוות: "על אכילת מרור"ויכוין להוציא בברכה זו גם את המרור שבכורך. אין מברכין על אכילתו ברכת 'האדמה'.

טיבול - קודם שאוכלים מרור, טובלים אותו בחרוסת שהיא זכר לטיט, ומנערים כדי שלא יבטל מרירותו.

כוונה – יכוין לאוכלו זכר למה שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים שהוא מצווה מדרבנן בזמן הזה.

הסיבה- אין מסבין באכילת המרור לפי שהוא זכר לשיעבוד.