סיכום הלכות כלאי בהמה

שיתוף

תגיות:  כלאיים

סיכום הלכות כלאי בהמה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע.

סימן רצז* - סעיף ט

הרב ירון אליה

הרב ירון אליה

סימן רצז* - סעיף ט

הנולדים מן הכלאים מותרים כשאמותיהן שוות אך אסורם במין אמן

משנה כלאים ח, ד: רבי יהודה אומר כל הנולדים שאמם מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זע"ז. וכן הנולדים שאמם מן החמור אף על פי שאביהם סוס מותרין זה עם זה. אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורים זה עם זה:
בבלי חולין עט.: ואמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר' יהודה, דאמר אין חוששין לזרע האב, אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן, מאן חכמים - חנניה הוא, דאמר חוששין לזרע האב, והאי בר סוסיא וחמרא, והאי בר חמרא וסוסיא - כולהו חדא מינא נינהו. איבעיא להו: מיפשט פשיטא ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב, או דלמא ספוקי מספקא ליה? למאי נפקא מינה - למישרא פרי עם האם. אי אמרת: מיפשט פשיטא ליה - פרי עם האם שרי, ואי אמרת: ספוקי מספקא ליה - פרי עם האם אסור, מאי? ... מאי הוי עלה? ת"ש, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: הכל מודין בפרי עם האם - שאסור, שמע מינה - ספוקי מספקא ליה, ש"מ.
רמב"ם הלכות כלאים פרק ט הלכה ו : הילודים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחד מותר להרכיבן זה על זה, ואם היו שני מינין אסור להרכיבן זה על זה ואם הרכיב לוקה, וכן אם הרכיב זה הנולד אפילו על מין אמו לוקה.
הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות כלאים סימן ה: והרמב"ם ז"ל כתב... ודבריו תמוהין מדקאמר אם היו אמותיהן משני מינין לוקה אלמא פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב. והדר קאמר אם הרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו לוקה אלמא פשיטא ליה דחוששין לזרע האב. ואם היה מזכיר בשניהם אסור או לוקה מכת מרדות הוי ניחא:

סומכים על סימנים לזיהוי האם בכלאי בהמה

בבלי חולין עט. : דאמר אביי: עבי קליה - בר חמרא אמו היתה חמורה, צניף קליה צלול והוא לשון צעקת הסוס - בר סוסיא; ואמר רב פפא: רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה זנבו - בר חמרא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה - בר סוסיא! ... אמר ליה ר' אבא לשמעיה: אי מעיילת לי כודנייתא בריספק עגלה שהיה רוכב בה - עיין להנך דדמיין להדדי באזנים ובזנב משום מנהיג בכלאים, ועייל לי.
סעיף ט: הנולדים מן הכלאים, אם היו אמותיהן מין אחד וגם אבותיהם מין אחד. ש"ך. ערוה"ש., מותר להרכיבן זה על זה.
ואם היו אמותיהן שני מינים, אסור להרכיבן זה על זה, אף ע"פ שאבותיהם מין אחד כר' יהודה במשנה ח' ד' ולא כחנניה בחולין עט. שסובר שכל מיני פרדות אחת הן. ואסור להרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו שאפילו לר' יהודה היחוס אחר האם הוא רק מספק. גמ' שם. וממילא חוששים שבא צד אב ומשתמש בצד אם. ש"ך.
כיצד? פרד שאמו חמורה מותר להרכיבו על פרדה שאמה חמורה, ואסור להרכיבו אפילו על החמורה הרמב"ם כתב שלוקה , הרא"ש הקשה עליו שהוא ספק והשו"ע השמיט המלקות. אבל פרד שאמו סוסיה, אסור להרכיבו על פרדה שאמה חמורה, וכן כל כיוצא בזה.
לפיכך הרוצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך בשתי פרדות, בודק בסימני אזנים וזנב מחמורה אוזניו גדולות וזנבו קצר, מסוסיה להפך וקול מחמורה קולו עב מסוסיה דק, אם דומים זה לזה, בידוע שאמן ממין אחד, ומותרים. . ודווקא אוזניים וזנב יחד הם סימן ולא אחד מהם בנפרד ולכן אם נחתך אחד מהם אין כאן סימן. נוב"י תניינא אהע"ז נח.
עמוד הקודםעמוד הבא