התחברות
סיכום הלכות כלאי בהמה ממקורות הגמרא והראשונים ועד הלכה למעשה. על סדר השו"ע.
סימן רצז* - סעיף ד
הרב ירון אליה
סימן רצז* - סעיף ד
בן נח אסור בכלאי בהמה
בבלי סנהדרין נו. : תנו רבנן: שבע מצות נצטוו בני נח: דינין, וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי... רבי אלעזר אומר: אף על הכלאים. מותרין בני נח ללבוש כלאים, ולזרוע כלאים, ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן.
בבלי קידושין לט. : דאמר שמואל: את חקתי תשמורו - חוקים שחקקתי לך כבר מדלא כתיב ושמרתם את חקתי משמע את חקתי אשר מעולם תשמרו מלמד שהזהיר את נח ובניו עליהן ואלו הן החקים בהמתך לא תרביע שדך לא תזרע ואיזו זריעת כלאים שאני אומר שחקקתים לך כבר דומיא דבהמה דבר המסויים והיינו הרכבה, בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע - מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה
רמב"ם הלכות מלכים פרק י הלכה ו: מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד, ואין נהרגין עליהן.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ט הלכה א: על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על ע"ז, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים, אף על פי שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, נמצאו שבע מצות.
חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף לט עמוד א: חקים שחקקתי כבר. פי' בני נח נצטוו על הכלאים כדמוכח בסנהדרין (ס' א') מהכא, מיהו היינו לרבי אליעזר דאית ליה הכי בסנהדרין (נ"ו ב') אבל לרבנן דקיימא לן כוותייהו הוי פירושו שחקקתי כבר במעשה בראשית שנאמר בהם למינהו וממילא לא נצטוו בני בח על כלאיים וכן דעת התוס', הרא"ש, רי"ו ועוד ראשונים.
סעיף ד: אסור לישראל ליתן בהמתו לעובד כוכבים להרביעה לרמב"ם ולגאונים הוא דאוריתא של 'לפני עיוור' שאסור גם לבני נח. ולשאר ראשונים משום אמירה לנכרי. דרישה, גר"א, ערוה"ש, פר"ח. אבל דעת הש"ך שגם לרמב"ם אין מצווים אלא על ז' מצוות .
(וכן כל אמירה לעובד כוכבים, אפילו באיסור לאו, אסורה (שם), אם לא שהעובד כוכבים עושה להנאת עצמו2 שאז אין איסור אמירה, אבל איסור לפני עיוור קיים גם להנאתו. ערוה"ש.) (הגהות מרדכי דשבת).
ובכל אופן הבהמה לא נאסרת בזה בהנאה, ולא כסירוס. ט"ז.
(וכן כל אמירה לעובד כוכבים, אפילו באיסור לאו, אסורה (שם), אם לא שהעובד כוכבים עושה להנאת עצמו2 שאז אין איסור אמירה, אבל איסור לפני עיוור קיים גם להנאתו. ערוה"ש.) (הגהות מרדכי דשבת).
ובכל אופן הבהמה לא נאסרת בזה בהנאה, ולא כסירוס. ט"ז.
- ↩
במקום שההנאה כולה לנכרי נחלקו הראשונים האם יש איסור אמירה לנכרי בבהמת ישראל: להגהות אשר"י ולמ"מ מותר ואפי' בשבת מותר לישראל לומ' לעובד כוכבים לעשות מלאכת העובד כוכבים עצמו וכן נראה ברמ"א כאן. אבל רש"י, תוס, רא"ש ונימוק"י אוסרים בבהמת ישראל בכל אופן וכן משמע במחבר ס"ס ה' באבהע"ז שאסר אמירה לנכרי בסירוס ולא חילק בהנאה. ש"ך. וכן דעת הגר"א להחמיר. (אמנם לסוברים שבני נח מצווים על הכלאיים ממילא אסור מצד לפני עיוור) ובמקום שההנאה אינה מגוף האיסור התיר בתשובות חוות יאיר לצוות לנכרי להביא מהנהר עצים בשור וחמור שלו שאינו דומה לסירוס שם נהנה מגוף האיסור אך בפת"ש השאיר בצ"ע.
