סימן רצז* - סעיף יא

Name: סיכום הלכות כלאי בהמה
Author: הרב ירון אליה

אפילו הנהיגם בקול לוקה

בבלי בבא מציעא צ: תנו רבנן: החוסם את הפרה ולא העבירה על הדישה, וחבירו דש בה והמזווג בכלאים שור וחמור לקרון, ובא חבירו והנהיג, פטור הראשון לא תחרוש כתיב (שם כב) ואינו לוקה אלא זה המנהיגו, ואינו לוקה אלא דש ומנהיג בלבד. איתמר, חסמה בקול והנהיגה בקול, רבי יוחנן אמר: חייב, ריש לקיש אמר: פטור. רבי יוחנן אמר: חייב, עקימת פיו הויא מעשה. ריש לקיש אמר: פטור, קלא לא הוי מעשה.

איסור כלאיים כל שקשורים יחד ונושאים אפילו את החבל

תוספות מסכת שבת דף נד עמוד א : לענין הו"א של הגמ' ששייך כלאיים באדם שמחזיק חבל של בהמה תקשה דמאי כלאים שייך הכא כיון שאינו מושך בעגלה ובקרון?! ... וי"ל .. ומיירי שמושכין שום דבר אי נמי י"ל דחשיב משיכה מה שנושאים שניהם את החבלים.

הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות כלאים: ראיתי בתשובה ששאל רבינו אפרים את ראבי"ה אם ישראל רוכב על הסוס לצוד ציד להביא ומשוך בחבל כלבים אצל הסוס אם הוא לוקה משום מנהיג בכלאים... מכלל דשור וחמור אין לי אלא למעט אלא שאין חייב בזה-אחר-זה אבל כשמנהיגן יחד לוקה דומיא דמכה אביו ואמו... ע"כ דברי ר' אפרים. התשובה של הראבי"ה: דעתי נוטה שאין בו צד איסור. חדא שאין איסור כלל אלא בשעת מלאכה. ועוד דאינן קשורין יחד ותנן בפ' בתרא דכלאים אין קושרין את הסוס לא בצידי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקי לגמלים ור"מ מתיר. ואם היו מסייעין בירידה ובעליה ד"ה אסור ומדנקט קשירה ש"מ דוקא היא אבל בלא קשירה לא. ומדנקיט נמי אם היו מסייעין בירידה ובעליה הכל מודים שהוא אסור ש"מ בשעת מלאכה בעינן. ועוד מדנקט בצידי הקרון ש"מ דוקא בקרון. ורישא דמתיר ר"מ כשקושרין בצידי הקרון לאחר הקרון מיירי שאין מסייעין כלל אלא שקושרין לקרון בעלמא ואפ"ה אסרי רבנן מפני מראית העין.

רמב"ם הלכות כלאים פרק ט הלכה ז: כל העושה מלאכה בשני מיני בהמה או חיה כאחד והיה אחד מהן מין טהורה והשני מין טמאה הרי זה לוקה בכל מקום שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, אחד החורש או הזורע או המושך בהם עגלה או אבן כאחד או הנהיגם כאחד ואפילו בקול לוקה שנאמר יחדיו מכל מקום, אבל המזווגן קושר יחד ללא הנהגה או מלאכה פטור עד שימשוך או ינהיג.

בית יוסף יורה דעה סימן רצז: [בדק הבית] ויותר נכון לומר דהרמב"ם לא מחייב אלא בקשורים יחד ולא בא לומר אלא שאפילו לא משכם ולא הנהיגם ביד אלא בקול שהנהיגם חייב והוא שיהיו קשורים יחד דאי לאו הכי לא קרינן ביה יחדיו [עד כאן]

תרומת הדשן סימן רצח : שאלה: נכרי בעל חובו מוליך עגלה דכלאים בסוסים ובשוורים, ופגע בו בדרך ורצה לדבר עמו בעסקי חובו רשאי לדבר עמו בקול רם או לאו?

תשובה: יראה דאין לחוש בדבר, ואף על גב דכתב בסמ"ק וז"ל: והמנהיג בקול לוקה כר' יוחנן, וכתב עלה בהגה"ה ומכאן נכון ליזהר שלא לפרוס שלום לנכרים המנהיגים בכלאים שלפעמים הבהמות ממהרות ללכת מחמת הקול עכ"ל. לפי זה היה לאסור נדון דידן מכל שכן שהרי מאריך יותר בדברים מבפריסת שלום, ואיכא למיחש טפי. אמנם נראה דנוכל לומר דהגה"ה זו דסמ"ק ס"ל כשאלתות דרב אחאי דסברי דלא קי"ל כדברי רבי שמעון בדבר שאינו מתכוין אלא רק באיסורי שבת, אבל בכל שאר איסורים קי"ל כרבי יודא ולהכי אסור אף על פי שאינו מתכוין להנהיג הבהמות. אבל לפר"י בתוס' דפ"ח שרצים וכן אשירי שם שכתבו בהוכחות גמורות דבכל איסורי שבתורה קי"ל כרבי שמעון, אם כן ההיא הגה"ה דסמ"ק שרי, שהרי ע"כ לא פסיק רישיה הוא, דהא כתב שלפעמים הבהמות ממהרות ללכת מחמת הקול ולא כתב דרגילות הוא, וכ"ש דלאו ודאי הוא. ...אמנם נראה שיש ליזהר היכא שהמשא של ישראל והוא הולך עם העגלה ולפעמים כאשר הגלגלים נכבשים מלכת לא ילמדם היאך יעשו שילכו האופנים, דיש לחוש הואיל ועסוק הוא בתקון הליכה ושמא ישכח ויצעוק אל הבהמה שילכו כדרך העגלים לעשות, וכן בכל הדרך אשר הולך עם העגלה טוב שילך מרחוק משום האי חשש כי רגילות הוא שהעגלה כובשת או מתעכבת באבן או בגומה שלא תלך, הנראה לע"ד כתבתי.

סעיף יא: אחד החורש או הזורע או המושך בהם עגלה או אבן כאחד, או הנהיגם כאחד הב"ח פירש אפילו ללא משא כר' אפרים וכן הבין הגר"א בדעת המחבר. ויש פרשו דוקא עם משא ואפילו חבל הקשירה⁵. ט"ז כתוס' וראבי"ה. וכן משמע בבדק הבית. ואפילו בקול א. כיון שעקימת פיו הוי מעשה. כר' יוחנן ב"מ צ: ב. 'יחדיו' בא לרבות איסור מכל מקום. ספרי. ערוה"ש., לוקה.
הגה: עובד כוכבים המנהיג בכלאים, מותר לישראל לפרוס לו שלום או לדבר עמו בקול רם, דלא חיישינן שמא ילכו הבהמות משום קולו, דבכל האיסורין דבר שאינו מתכוין שרי, אם אינו פסיק רישא. ולא כשאלתות וסמ"ק שהוא רק בהלכות שבת.
אבל אם ישראל הולך עם העובד כוכבים בדרך, ומשא של ישראל על העגלה של עובד כוכבים שמנהיגה כלאים ולכן יש חשש שישראל יצעק על הבהמות. ש"ך., לא ילך הישראל סמוך לעגלה, דלפעמים העגלה נכבשת והוא יצעק על הבהמות שילכו במהרה, וזהו אסור משום מנהיג בכלאים. אבל אין איסור בזה שמולכים משאו בכלאיים כיון שלא צווהו. ערוה"ש. (ת"ה סי' רצ"ח).
אבל המזווגן קושר יחד ללא הנהגה או מלאכה, פטור עד שימשוך או עד שינהיג. הגה: ויש אומרים שאינו אסור להנהיגן או להמשיכן, רק בקשורין יחד (טור בשם הרא"ש וכן העמיד בבדק-הבית את הרמב"ם), ולכן מותר לרוכב למשוך בחבל כלב אצל הסוס. (שם בשם אבי העזרי)
סוס וחמור שהולכין זה אצל זה ואינן קשורין יחד ודף מונח עליהן מותר לישב ע"ג הדף. טור בשם רי"ו. ויש חולקים ומחמירים כשאינם קשורים (שם בשם ר' אפרים). אך זוהי דעה יחידאה ולכן אין לגעור במקלים. ערוה"ש.

ואמנם לפי מה שהעמיד בבדק הבית את הרמב"ם שלעולם אינו חייב אלא כשקשורים, נראה שאין נפק"מ בין השיטות. שהרי גם למקלים ללא משא, החבל עצמו נחשב משא. וממילא לעולם כשקשורים חייבים אפילו לא עושים מלאכה נוספת.
↩

עמוד הקודם עמוד הבא

התחברות