סדר הברכות וההדלקה

בשעה"צ תרעו ס"ק ג נסתפק בזה דשמא "זמן" (כלומר ברכת שהחיינו) אומרו אפילו בשוק כמו ברגלים. ובכה"ח [אות יד, יח-יט], נקט שלא יברך שהחיינו אלא בעוד הנרות דולקים ורואה אותם. וכ"פ חזו"ע עמ' קלו. ומ"מ אפשר שיוכל לברך על נרות שעדיין לא כבו אצל השכנים וצ"ע. וראה במקר"ק לרב הררי נספח ז אות י משם הגר"מ פיינשטיין לענין הצמדת ברכת שהחיינו להלל ביום השמיני, למי ששכח לברכה.

ראה כה"ח תרע"ב ס"ק סג במעשה דהרש"ל שהשאירה ליום ב ואז בירך עליה שהחיינו, ודנו בזה האחרונים משום הפסק בין הברכה להדלקה בברכה שאינה מן הענין. וכן יש לדון שמא דומה לתפילין ושאר חפצי מצווה שלאו להנות ניתנו. ובפרט למנהג חלק מהספרדים שמברכים שהחיינו דווקא על בגדים ולא על שאר כלים, כמ"ש כה"ח בסימן רכג (לו). לכן נכון לפוטרה ביום א כמ"ש, וכן פסק הילקוט יוסף עמ' 229.

ימין ושמאל הם של המדליק, ולא של בני רה"ר שהם בצד הנגדי של החנוכיה.

כיון שעיקר המצווה הוא בנר הראשון ושאר הנרות הם הידור מצוה. ולשיטה זו פעמים ידליק מימין לשמאל ופעמים משמאל לימין על פי מיקום החנוכיה ביחס לפתח. והמשנ"ב לא הכריע (אמנם בתרע"א, מג כתב כשו"ע). ודעת הט"ז להתחיל תמיד מהנר הימני שבזה מתקיים שכל הפניות יהיו לימין, היפך שיטת השו"ע. וגם ע"ז כתב הבאה"ל שאין לדחות שיטה זו. ועכ"פ כל זה אינו לעיכובא.

שהמדליק בין בנרות שבת ובין בנרות חנוכה צריך להדליק רוב היוצא מן הפתילה ראה שבת דף כח עמ' ב וכן לענין חנוכה בבה"ל תרע"ג ב, כה"ח ס"ק נ"ג, ילקו"י מועדים עמ' 219.