מנהגים , הנהגות וסגולות בחנוכה

שני שמשים - באר"צ [חאלב] נהגו ק"ק ספרדים (מגורשי ספרד וצאצאיהם) להדליק שני שמשים בכל לילה חוץ מנרות החובה [דרך אר"ץ עמ' קמג. וראה לקמן שכך גם מנהג לוב בהדלקה שבבית הכנסת] . והטעם כי היו רמי המעלה בספרד ובכל לילה במשך השנה, היו מדליקים שני נרות, א"כ לא יהיה היכר בלילה הראשון אלא א"כ ידליקו עוד שני נרות חוץ מנר החובה [שם] . ואני שמעתי, שהשמש הנוסף הוא זכר לחכם ספרדי בשם רבי משולם הי"ד שנהרג על ק"ה ע"י האינקויזיציה, לאחר שהדליק נר חנוכה בקהל עם.

מקום השמש - יש נוהגים לתת את השמש מעל לנרות, רמז לדבר: "שרפים עומדים ממעל לו" [קב הישר פצ"ו] .

זמן ה הדלקה בבית הכנסת - נוהגים להדליק בבית הכנסת בברכה בין מנחה למעריב בשעה שה ע ולם מקובצים [רמ"א סי' תרעא, ז, ומשנ"ב ס"ק מו] . ו מנהג ג ' רבה ברוב בתי כנסת היה להדליק אחר קדיש תתקבל של ערבית [ברית כהונה או"ח מע' ח' אות טז] . מנהג לוב להדליק בחנוכיית בית הכנסת שני שמשים [נחלת אבות עמ' קנו, וסיים שהוא תמוה] . באר"צ [חאלב] נהגו להדליק בכל לילה בבית הכנסת שנים עשר נרות כנגד שנים עשר הנשיאים מלבד נרות החובה [דרך אר"צ עמ' קמה] .

הלל בימי חנוכה - יזהר בהלל של חנוכה, כי אפילו בחג המצות אין אומרים הלל גמור, וכאן אומרים הלל גמור, שמונה ימים, על כן יאמר אותו בכ ו ונה ובשמחה רבה [בא"ח]

הוצאת ספר תורה - מנהג חאלב: בכל שמונת ימי חנוכה בשעת הוצאת ס"ת אומרים מזמור שיר חנוכת הבית לדוד [דרך אר"ץ עמ' קמג] .

אמירת פסוקים - בחלק מקהילות צפון אפריקה נהגו בשעת הוצאת ס"ת שהש"ץ אומר פסוקים אלו והציבור חוזרים אחריו: נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי, נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. [נהגו העם, מנהגי צ'פרו עמ' שעג]

אמירת במה מדליקין - יש שאין אומרים פרק " במה מדליקין " בשבת של חנוכה, לפי שמזכירים שם שמנים שפסולים לנר שבת וכשרים לנר חנוכה [שו"ע סי' ער, ב ומשנ"ב ס"ק ד] ו יש ש אומרים [רמ"א שם] ונהרא נהרא ופשטיה [ברכ"י, כה"ח אות ט] .

בירושלים נהגו בשבת חנוכה לדלג על פרק במה מדליקין [ נתיבי עם] , בלוב רובם לא אמרו ו יש שנהגו בלוב לאומרו כדעת הרמ"א [נחלת אבות עמ' קנט] . מנהג תימן לאומרו [שע"ה רצאבי ח"ב עמ' עד] .

קריאת מגילת החשמונאים- בתימן יש שנהגו לקרות מגילת בני חשמונאי, בשבת חנוכה אחר ההפטרה או קודם מנחה. וסדר קריאתה הנהוג כל אחד אומר פסוק לפי סדר ישיבתם, בלשונה המקורי שהוא בארמית, וכן נעימתה כמו החלקים הארמיים של דניאל ועזרא [שו"ע המקוצר רצאבי, אור ההלכה עמ' קכב]

נתינת צדקה - נוהגים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים, ויש טעם לזה [משנ"ב תר"ע סק"א] . ימים אלו מסוגלים מאוד לתיקון פגמי נפשו בנתינת הצדקה וביחוד ללומדי תורה להחזיקם [יסוד ושורש העבודה שער יב פר' א] . בספר המטעמים [יג ע"ב] שמנהג החזנים, השמשים והמלמדים לסבב בפתחי נדיבים עבור מעות חנוכה.

לימוד תורה - "הימים הקדושים האלה ראויים ביותר להתמדת התורה יותר מבשאר ימים, ובעוה"ר רוב העולם נוהגים בהם ביטול תורה והולכים אחרי ההבל, ע"כ השומע ישמע ויתעורר בימים ההם ביתר שאת בתורה ובמצוות" [משם השל"ה הק']

מקובלי הספרדים הם נעורים כל שמונת הלילות דחנוכה כל הלילה וקורים במנין עשרה בזוהר הקדוש , ואחר כך שותים קאוו " י ואוכלים פירות [שו " ת שיח יצחק סימן שמט] .

וכתבו האחרונים שמצווה ללמוד בימי החנוכה הלכות החנוכה משום שדורשין הלכות חג בחג [הגרי"יח זוננפלד והאדר"ת זצ"ל] .

ביקור ב קברי צדיקים - בחנוכה, אין הולכים לבית הקברות, " אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א, וכן המנהג פה עירנו שהולכין על מצבת אדונינו יהושע כהן גדול , בתוך ימי חנוכה, בערב ראש חודש " [ בא"ח וישב ] . " ובארץ ישראל נוסעים אל כפר מודיעים כי שם מונחים הכהנים הצדיקים שנפלו במלחמה , אשר עשו עם אנטיוכס הרשע , הכפר הזה רק ערביים יושביו , והערביים בקבלה להם שבעת שיהי ה מיושב מקום זה מיהודים , אז תבוא הגאולה " . [שו " ת שיח יצחק סימן שמט] .

סעודות - ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה [שו"ע סי' תרע, ב] . יש אומרים שיש קצת מצווה בריבוי הסעודות בחנוכה משום דבאותן ימים היה חנוכת המזבח, ונהגו לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הווי סעודת מצווה [רמ"א שם ] .

כתב החיד"א [לב דוד פ' כח] : " מחוייבים אנו להודות לאלוקינו מרחם, ולא להוציא הימים הקדושים האלו בשחוק וקלות ראש, ומשתאות של רשות, ויין ענושים... גיעול הקארטין להפסיד ממון (כוונתו למשחקי הימורים בקלפים שהיו נהוגים בתקופתו אצל ההמון בחנוכה)... ואם הראשונים היו עושים סעודות היו מעטרים אותם בשירות ותשבחות, כי כל שלחנם מלאו יראת ה' ושמחת הניסים והנפלאות..".

פיוס ואחווה - מנהג אצל קהילות ספרד שבירושלים, שעורכים סעודות בצוְ ו תא בימי החנוכה. וכל מי שנפל ריב בינו ובין חבר, ובין אשה לרעותה, בכל השנה - מתפיְסים בסעודות אלה [ספר התודעה פרק יא] .

סעודת שבת חנוכה- ירבה בסעודת שבת של חנוכה, יותר משאר שבתות, וכל שכן אם חל בו ראש חודש גם כן [בא"ח]

סעודת ראש חודש טבת - " ירבה ב סעודת ראש חודש טבת, שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס, ומנהגינו להדליק שמן למאור לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס זיע"א, ביום ראש חודש טבת " [בא"ח] .

סעודת יום שמיני "זאת חנוכה" – " אצל הספרדים שבעיר סלוניקי , וכן המנהג בעיה " ק ירושלים אצל הספרדים דשם בימי חנוכה הולכים המלמדים עם תלמידים לבית בעלי בתים עשירים , ונשיהם נותנים להם מיני מתיקה ומגדנות ומיני פירות ויינות ומזה עושים ארוחה גדולה ביום ח ' דחנוכה זאת חנוכה , וטרם יתחילו הסעודה אומרים התלמידים כל ספר שיר השירים בנועם שיח וניגון יפה , ואח " כ אומרים ח ' פעמים הפסוק [ בראשית מ " ג ב '] : " שובו שברו לנו מעט אוכל " , ואח " כ מחלקים כל תפנוקים ומגדנות לתלמידים , ועושים הסעודה ושמחים שמחה רבה " . [שו " ת שיח יצחק סימן שמט]

מאכלים מיוחדים - נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי גבינה זכר לנס של יהודית [רמ"א סי' תרע] . וכן מקובל לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן לזכר פך השמן שנעשה בו נס: בלוב נהגו הנשים בחנוכה להביא סופגנים הנקראים ספינג' לבתי כנסת ותלמודי תורה [נחלת אבות] .

סביבון - כתב בספר בני יששכר [מאמרי חדשי כסלו טבת - מאמר ב] : " ובזה תבין מנהג אבותינו תורה הוא אשר המנהג בימי חנוכה משחקין הנערים בחתיכת עץ מרובעת ועליו בד ' קצותיו חקוקין אותיות גשנ " ה בפירוד אות אחד לכל רוח , והעץ הזה מתגלגל על נקודת קוטב מרכז האמצעי , להורות שהמלכיות הללו המרומזין בתיבת גשנ " ה (גשנ " ה המה כתות ד ' מלכיות אשר הם בסט " א מנגדים לארבע כחות אשר הם בקדושת ישראל בסוד נפשותיהם והוא גשנ " ה ראשי תיבות ג ' ופניי ש ' כליי נ ' פשיי ה ' כל , הכל היינו מלכות הרביעית הכוללת כולם) המנגדים בפירודם בקצוות , הנה כולם סובבים על המרכז נקודה האמצעית ישראל המאחדים הקצוות , על כן הקצוות סובבים על המרכז וכולם יתבטלו אל המרכז ואז יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם הוי " ה , ואז תתבטל לגמרי זוהמת נח " ש בגימ ' גשנ " ה , אז הוי " ה מל " ך הוי " ה מל " ך הוי " ה ימל " ך ( בגימ ' כנ " ל ), וזה יהיה בביאת משי " ח ( בגימ ' כנ " ל ) צדקנו במהרה בימינו אמן " . [ בענין הסביבון ראה עוד בספר התודעה פי"א].

ובחנוכה מגלגלין הסביבון מלמעלה, ובפורים הרעשן מלמטה, לרמז שבחנוכה היה הנס ע"י איתערותא דלעילא, ובפורים ע"י איתערותא דלתתא [טעמי המנהגים אות תתנט] .

משחקי קלפים- בספר יסוד ושורש העבודה [סוף שער יב] "וכל איש הירא וחרד לדבר ה' ירחיק בניו , מנעוריהם , שלא יכירו כלל צורתם של הקליפות הללו והם הקארטין (קלפים)... ושאר מיני שחוק, כי לשחוק אמרתי מהולל, ומעורבב כוונת התפילה וביטול תורה".

אצל קצת הספרדים לובשים בחנוכה פרצופים ג " כ כמו בפורים ומתחפשים בהם [שו " ת שיח יצחק סימן שנ] .

סגולה לשמירה - לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה, שבע פעמים ויהי נועם וכו', ומזמור יושב בסתר, [בן איש חי ש"ר הלכות חנוכה]

סגולה להצלחה - אחר שיאמר הנרות הללו יאמר מזמור שיר חנוכת הבית, ולמנצח בנגינות מזמור שיר [כה"ח תרעו ס"ק ל] . קבלה מן הראשונים קמאי דקמאי לומר מזמור אלוקים יחוננו ויברכנו, בצורת המנורה, וקריאתו מסוגלת להצלחה [בא"ח, לשון חכמים ב, ז. לגבי אמירתו כל השנה ובפרט בעשי"ת. ושם מביא תפילה לאומרה אחר המזמור הנ"ל] .

סגולה לקבל מאור הגנוז - בחנוכה בשעת הדלקת נרות יורד אור הגנוז ולכך יש לכל אדם לישב אצל הנרות שלו , אחר הדלקה כל החצי שעה ולכך יש ל"ו נרות נגד ל"ו שעות ששימש אור הגנוז לאדם הראשון והוא האור של ל"ו מסכתות [רבי פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס - שער ד - שבת ומועדים] .

סגולה בעת צרה - בקצת קהילות נוהגות הנשים שאינן עושות מלאכה כל ימי חנוכה, (ואין דעת הפוסקים נוחה בזה) ויש שנוהגות מנהג זה רק ביום הראשון וביום האחרון של חנוכה [עיין משנ"ב ס"ק ה; כה"ח ס"ק ט] . וכתב בן איש חי [ש"ר הלכות חנוכה ] : " ושאלתי להרב הגאון החסיד מורנו הרב אליהו מני נר"ו, להודיעני מנהג עיר הקודש תובב"א בדבר זה, וכתב לי שמנהגם לעשות מלאכה בכל ימי חנוכה, אמנם יש להם קבלה שאם אשה נפלה בסכנה, תדור נדר, שלא לעשות מלאכה בחנוכה ותנצל, ויש נודרים יום אחד, ויש נודרים שני ימים, כפי מה שירצו " .

סגולה לרפואה - בשו"ע [תרעז, ד] הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור ההדלקה עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצוותו. בתימן יש שנהגו לשרוף הנותר כמוזכר בשו"ע, אך יש שנהגו לקבץ הפתילות ולסוחטן, והשתמשו בשמנן כסגולה לרפואת מכה (כדעת המגיד משנה שלא הוקצה השמן למצוותו, וראה מש"כ ל עיל בחלק ההלכות עמ' 21 שלהלכה יתנה לפני ההדלקה ביום השמיני, שאינו מקצה שמן שישאר לאחר חצי שעה, ואז יוכל גם לכבות ) או להדליק מהן נר בבית הכנסת [שע"ה להרב רצאבי ח"ג עמ' רסו הערה נד] .

אדם הסובל משושנה ברגל ימרח את השמן הנ"ל על הרגל ויועיל. ואמרו רמז על זה: "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים" [אביעה סגולות עמ' 218] .

סגולה להפקד בזש"ק - כתב ב ספר בני יששכר [ מאמרי חדשי כסלו טבת - מאמר ב] : " מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין ראש השנה, הנה לדעתי עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל " זאת חנוכה ", אשר כוונתו מן נוצר עד ונקה מזל עליון ומזל תחתון, ובני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזל"א תליא מילתא " .